לינדה רקוויל

תודה רבה לחנה על בטוא הפרק

סלחיה על הפרק הקצר

זה פרק מעבר

"הנה" אמרתי. נתתי לו שטר של 5 דולר, ולקחתי חזרה את המטבע. "תודה" מלמלתי והתקדמתי לכיוון היציאה מהחנות.

בשלב הזה כל הקונים הסתכלו עלי.

יצאתי מהחנות ונשמתי נשימה ארוכה ומרגיעה.

"טוב-זה-היה-קורע" אמר בון בין פרץ צחוק אחד לשני

"כן" הסכים איתו שון "אולי תעשי את זה עוד פעם"? הוא אמר בטון מתחנן כזה, שגרם לשניהם לפרץ צחוק נוסף.

"היי" מחיתי בקול נעלב "אתם אמורים להיות בצידי"!

הם ציחקקו שוב. "טוב, עכשיו תעשי את מה שרייצ'ל אמרה לך" החזיר אותי שון למציאות

עצמתי את עיני ועשיתי מין סדר במחשבותי. אני צריכה מים! החלטתי.

סקרתי את סבביתי. עמדתי בתוך רחוב סוהן באמצע ניו יורק, מאיפה אני אביא מים עכשיו?

"סתכלי ימינה" כיוון אותי בון.

היתה שם גינה נחמדה עם ברזיית מים חלודה. "מושלם" אמרתי וכבר פסעתי במהירות אל הגינה

לחצתי על הכפתוח והמים השפריצו, שלפתי את המטבע וזרקתי את המים, מוחה כמה טיפות שנשרו על אפי.

מה עכשיו? ניסיתי להיזכר

"נווווו עכשיו הגענו לקטע של מייקל ג'קסון" התרגש בון

ידעתי שאני הולכת לעשות את אחד הדברים המוזרים ביותר שיצא לי לעשות אבל לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי בקול רציני ככל שיכולתי:

"הו איריס אלת הקשת והענן אנא קבלי את מנחתי" כיחכחתי בגרוני ואז אמרתי בברור "פרסי ג'קסון"

הפרק הקודם		הפרק הבא