האווטאר, האגדה של נועה!

הפרק הזה מוקדש לharrypotter111 שמגיבה על כל פרק! כל הכבוד!

"בשביל להסביר לכם מה בדיוק קורה כאן ומה זה כשפים אני צריך לספר לכם סיפור ארוך.” אמר הסבא-איש זקן-מוזר.

"אין בעיה,” אמרתי. “אני יכולה להקשיב.”

"לפני שנים רבות, בעולם רחוק וקסום, חי לו שבט. הוא היה גר ביער מכושף שבו ארבעת האלמנטרים היו שולטים.”

"כשאתה אומר ארבעת האלמנטרים אתה מתכוון ל..”

"אש, מיים אדמה ואוויר,” השיב הסבא-איש זקן-מוזר. “ביער ההוא שבו שכן הכפר היה אפשר לחוש בקסם. היה אפשר להריח אותו.”

התיאור של היער היה מוכר לי כאילו שמעתי אותו פעם.

"בכפר ההוא שלטה אישה. קראו לה אלזה. היא הייתה הרוח החמישית. והיא חיברה בין ארבעת האלמנטרים לבין הבני אדם שחיו בכפר.”

"רגע, רגע, רגע,” קראתי. “כשאתה אומר אלזה אתה מתכוון האלזה? מלשבור את הקרח?”

"אממ.. כן.” ענה הסבא-מה-שמו. “אבל בבקשה את תקטעי אותי. את כל השאלות בסוף. ("כמו תמיד,” נאנחתי.) יום אחד, כשאלזה ביקרה בנהר הסודי התגלו אליה הרוחות בחיזיון. הן אמרו לה שקיים עולם מקביל לעולם שבו היא חיה. ובעולם ההוא אין קסם. הן אמרו לה שהיא חייבת לצור שער מעבר ולשלוח לשם אנשים עם קסם היער. אחרת העולם השני ידעוך וימות.

אלזה עשתה כבקשתם. היא יצרה שער מעבר גדול ובחרה את חמשת האנשים הכי מוכשרים שהיו בעולם ההם והכניסה אל תוך כל אחד מהם אלמנט אחר. אחד נהיה כשף אדמה כי רוח האדמה שכנה בתוכו, השניה, היא הייתה אישה, נהפכה לכשפית מים, השלישי נהפך לכשף אוויר ווהרביעית נהפכה לכשפית אש.”

"רגע,” אמרתי. “ומה אם החמישי?” אמרת שהיו חמישה.”

"וגם ביקשתי שלא תקטעי אותי,” אמר הסבא-מה-שמו ברוגז. “אלזה הבינה שכמו שהיא הרוח החמישית שמקשרת בין האלמטנרים ככה חייב שגם יהיה בעולם המקביל מישהו כזה. לכן היא הכניסה אל תוך האיש החמישי את כל ארבעת היסודות והוא יהיה האווטאר - זה שיגשר בינהם ויחבר את האנשים זה אל זה.

"ככה נצרו בעצם ארבעת האומות. אומת המים, אומת האדמה, אומת האש, ואומת האוויר. היו מידי פעם מלחמות אבל תמיד בסופו של דבר האווטאר הוא זה שהשכין את השלום בחזרה.

"ומאז ועד היום קיימים כשפים בעולם הזה ואוואטר אחד.”

"סיימת להסביר?” שאלתי.

"כן.”

"טוב, אז.. אממ.. למה אתם גרים פה? וממש לא הבנתי את כל הקטע של אלזה מהסרט פרוזן שאיכשהו באמת קיימת בעולם אחר.. זאת אומרת גם אנה ואולף והנס וכריסטוף ו.. כל האלה קיימים?”

"את שאלת שתי שאלות,” ענה המה-שמו. “שתיהן קשורות אחת אל שנייה אז אני אענה לך בתשובה אחת. לא תמיד הכשפים היו חיים בסתר מתחת לאדמה. עד לפני מלחמת עולם הראשונה חיינו בגלוי, אבל אז קם ארגון שהחליט לשים קץ לכשפים.

"הם יותר חכמים מן הקודמים להם, שניסו להפיל את אווטאר קורה. הם החליטו ללכת ישר למקורות. הם חקרו את יסודותינו והחליטו לשים קץ לחלוטין לכל הקסם שקיים בעולם והם לא הסתפקו באווטאר בלבד. הם רצו במותה של אלזה! הם הבינו שאם הם רוצים להכחיד את כל הכשפים מהעולם שלהם אז הם פשוט יהרגו את אלזה, זו שיצרה את הכשפים.”

"כמו בסרט,” קרא שחר בהתלהבות. “כשהיא נהייתה כזאתי קרח קפואה כזאתי אז אולף נעלם.”

"ממתי אתה אוהב את פרוזן?” שאלתי בתרעומת. הוא בא לענות לי אבל השתתק כשראה את מבטו של סבא-המה-שמו.

"לעלילה של החלק השני של הסרט הזה יש משמעות אבל תכף נגיע לזה. כשאנחנו, הכשפים שמענו על התוכנית שלהם, שלחנו את אחד מ.. שלחנו איש אחד לעולם המקביל דרך השער שאלזה יצרה. האיש סיפר לאלזה מה קרה. היא הבינה שחייה בסכנה כי זה רק עניין של זמן עד שהם ימצאו את השער ויהרגו אותה. לכן היא שלחה את האיש בחזרה לעולם שלנו ופוצצה את השער לאלפי רסיסים.

"מאז גם אנחנו וגם ארגון האנטי-כשף מחפשים אחר הרסיסים האלו. הם מחפשים אותם בשביל ליצור את השער מחדש ואנחנו מחפשים אותם בשביל למצוא אותם לפניהם.”

"וואו,” פלטתי. “אבל מה עם הסרט?”

"זה היה רמז ממש עבה מצדם שהם יודעים הכל על ההיסטוריה שלנו,” אמר הסבא-מה-שמו. “הסרט הראשון היה אמת לאמיתה, זה האגדה שעוברת מאב לבן אצל כל הכשפים.. על האלה אלזה. הסרט השני הוא עיווט של ההסטוריה. האלה אלזה באמת גלתה את ייעודה האמיתי אבל הם עיווטו את הסיפור לחלוטין כדי להדגיש לנו שהם יוכלו להרוג אותה בקלות אם הם רק יצליחו להיכנס ליקום המקביל.”

"אבל למה ה..אמ... האלה אלזה מפחדת מהם? התפלאתי. “היא לא אמורה להיות חזקה? כאילו הם אמורים לפחד ממנה לא?”

"האלה אלזה באמת חזקה,” אמר המה-שמו. “אבל היא כבר פחות ממה שהייתה פעם. אמנם היא אמורה להיות בת על-מוות ולא למות אף פעם אבל לכל אחד יש תאריך תפוגה. אפילו גם לה.”

"רגע, אם היא גוססת אז העולם לא ידעוך כי לא יהיה בו קסם?” שאל שחר.

"זאת עוד סיבה למה אנחנו חייבים ליצור את השער בחזרה. אנחנו צריכים לבחור את האחד ולהעביר אותו לעולם השני על מנת שהוא יירש את הכוחות של אלזה ויהפוך להיות הרוח החמישית במקומה אחרי שהיא תמות.”

"אז למה היא פוצצה את השער?” שאלתי בבלבול וקצת בכעס. “אם היא בין כה וכה הולכת למות אז שתיתן לנו צ'אנס להביא לה את יורש. עכשיו הכל כמעט אבוד.”

"אף אחד לא יודע למה היא עשתה את זה,” אמר הסבא-מה-שמו. “אבל אנחנו סומכים עליה שהיא יודעת מה שהיא עושה.”

"אתה בעצמך אמרת שהיא הזדקנה,” מלמלתי.

"ומה אם האווטאר?” שאל שחר. "גם הוא סוג של אל בן-על-מוות כזה מגניב?”

"לא בדיוק,” אמר סבא-מה-שמו. “האווטאר מזדקן כמו כל בן אדם אחר אבל כשהו מת אז נשמתו עוברת לאווטאר הבא, ככה האווטאר מתקיים מגלגול לגילגול.”

"אבא,” פצתה אימא את פיה סוף כל סוף. “נועה היא האווטאר.”

שקט השתרר.

"לפני שכולם יתחילו לצעוק,” מיהרתי לומר. “איך קוראים לך, סבא?”

הפרק הקודם		הפרק הבא