היורשים!

"למדתם לבוחן בתולדות הקסם?” שאל דראקו את הארי ורון.

הם ישבו באולם הגדול ואכלו ארוחת בוקר. היום היה אפרורי ובתקרה השתקפו שמיים אפורים וכבדים.

"לא,” מלמלו הארי ורון. “אתה למדת?” שאל הארי.

"קראתי אתמול את החומר שניה לפני שנרדמתי,” אמר דראקו. “מקווה שזה יספיק.”

באותו רגע נשמע רעש חזק של משק כנפיים והמוני ינשופים נכנסו לאולם. דראקו חיפש את האוח הגדול שלו ומצא אותו. הוא התקרב אליו במהירות ונחת לידו. סביב רגלו היה קשור מכתב מגולגל.

"אז טדי ודרו שלחו לי מכתב בחזרה,” הוא חשב בשמחה ופנה לקרוא את המכתב.

לדראקו היקר

אנחנו ממש שמחים לשמוע שאתה נהנה. ושמחים שמצאת לך חברים. אני חבר של ארתור וויזלי, אביו של רון והם משפחה לעניין.

אני ודרו ממש הופתענו שהארי חבר שלך ועוד יותר הופתענו ששמענו שהוא שובץ לסלית'רין... אם רק ג'יימס פוטר היה יודע שבנו שובץ לסתלית'רין מרצונו הוא היה מתפוצץ.. אבל אל תיקח אל זה ללב דראקו. ג'יימס היה בחור טוב.

ואני ודרו חושבים שהמיוני גריינג'ר, הילדה שסיפרת שהיא חופרת לכם אולי בסך הכל מעוניינת בחברה. היה נשמע שהיא די בודדה...

בכל מקרה. אנחנו שמחים לשמוע שאתה נהנה ושיש לך חברים טובים. מקווים שאתה לומד טוב!

מתגעגעים ואוהבים

טד ודרו, וגם טונקס.

דראקו חייך לעצמו וטמן את המכתב. נחמד לדעת שיש אנשים שדואגים לך ואוהבים אותך.

"וואו,” פלט הארי שישב לידו. הוא היה שקוע בעיתון 'הנביא היומי' שרון קיבל בדואר והתעלם מהתנשמת הלבנה שלו שנקרה לו באוזן בחוסר סבלנות ובמקור שלה היה תחוב מכתב.

"רגע הדוויג,” הוא מלמל והניח את המכתב שהיא אחזה במקורה על השולחן בלי להסתכל עליו. “תראו מה כתוב פה,” הוא אמר לדראקו ולרון. דראקו ורון נצמדו אליו ודראקו ראה בזווית עינו את הרמיוני מצמצמת עיניים ומקרבת אליהם בסקרנות.

הארי החל להקריא בקול: “עדכונים בפרשת גרינגוטס;

החקירה נמשכת בפרשת הפריצה לגרינגוטס ב13 ביולי. הסברה הרווחת היא שמדובר בקוסמים או במכשפות רשעים בלתי מוכרים.

הגובלינים של גרינגוטס טענו היום בתוקף שדבר לא נלקח. הכספת שנפרצה כבר רוקנה למעשה באותו יום. “אבל לא נספר לכם מה היה בפנים, אז תוציאו את האף שלכם מעסקים של אנשים אחרים אם אתם יודעים מה טוב,” מסר דובר של גרינגוטס, היום בשעות הצהריים.

"הפריצה הזאת קרתה בתאריך של היום הולדת שלי,” אמר הארי. “באותו יום שאני והאגריד עשינו קניות בסמטאת דיאגון. יכול להיות שזה קרה בזמן שהיינו שם!”

"וואו,” פלטו הארי ורון ועוד קול נוסף. דראקו הרים את מבטו וראה את הרמיוני יושבת מולם ומביטה בהם בעיניים קרועות לרווחה.

"זה ממש חשוד,” היא אמרה. “ומה כתוב במכתב שקיבלת?” היא שאלה. “יכול להיות שזה קשור לזה.”

"קשה לי להאמין,” מלמל הארי אבל פתח את המכתב והקריא בקול:

"הארי היקר, אי יודע שבימי שישי אתה פנוי אחר הצהריים, האם תרצה לבוא לשתות איתי תה בסביבות שלוש היום? אני רוצה לשמוע על השבוע הראשון שלך. שלח תשובה עם הדוויג. האגריד.”

"יופי,” קראה המיוני ונעמדה בהתלהבות. “נוכל ללכת להאגריד ולשאול אותו. בטח הוא יודע משהו על כל הפרשיה המוזרה הזאת.”

"נוכל?” שאל רון והביט בהרמיוני בחשד.

דראקו נזכר במה שטד כתב לו במכתב. “כן,” הוא ענה. “נלך ארבעתינו להאגריד ונשאל אותו.” הוא אמר מתעלם מפרצופו הכועס והמבולבל של רון.

הארי הביט בדראקו בבלבול לרגע ואז פשט על פניו מבט של הבנה. “אה, והרמיוני, אממ.. את יכולה להסביר לנו משהו לגבי הבוחן בתולדות הקסם פשוט...”

אבל הוא לא הספיק להסביר למה כי הרמיוני התיישבה בחזרה בהתלהבות מוגזמת והחלה להרצות להם על מלחמות הגובלינים במאה השלישית. דראקו אחז את ראשו טוב טוב. מנסה לזכור כמה שיותר פרטים.

שאר היום עבר ממש מהר. היה להם שיעור שיקויים כפול. אבל מה שהחזיק את דראקו זה היה הביקור אצל האגריד שמתוכנן לאחר הצהריים. אחרי השיעור שיקויים שממנו הם יצאו רוטנים ומעוצבנים, בעיקר הארי שכמעט רעד מכעס, הם מיהרו לשיעור בתולדות הקסם ששכן בקומה השישית. היו דיי הרבה מדרגות לטפס.

בשעת הבוחן דראקו הודה בלבו להרמיוני גריינג'ר שעשתה להם חזרה זריזה בבוקר. הוא ידע את כל השאלות חוץ מאחת.

'אולי זה כן טוב שיש לך חברה חכמולוגית,' הוא הרהר לעצמו בזמן שהם הלכו במדשאות לכיוון הבקתה של האגריד.

הבקתה הייתה בפנים חמימה וריח מוזר היה באוויר. כעבור כמה רגעים דראקו הבין מהו כשהאגריד הוציא מהתנור תבנית ענקית מלאה בגושים שהיו אמורים להיות עוגיות. דראקו, הארי, רון והרמיוני לקחו כל אחד עוגיה בשביל הנימוס אבל היא כמעט הדביקה להם את השיניים אלו לאלו ודראקו ראה את רון מביא את העוגיה שלו לפנג, הכלב המגודל והידידותי של האגריד.

הם סיפרו ךהאגריד על השיעורים וצחקו כשהוא כינה את פילץ' השרת, “הזקן הקרציה.”

"ויש את סנייפ,” אמר הארי כשהגיע לשיעור שיקויים. “הוא ממש שונא אותי האגריד. יותר מכולם.”

"נכון,” התערבו דראקו רון והרמיוני. “זה ממש מוזר.”

"סנייפ שונא את כל התלמידים,” אמר האגריד והכניס לפיו הגדול עוד שלושה עוגיות.

"אבל אותי הוא ממש שונא,” הארי היה נחרץ.

"שטויות, למה לו?” מלמל האגריד ונמנע מלהביט להארי בעיניים. “מה שלומו של אחיך צ'רלי?” האגריד שאל רון. מעביר נושא במהירות. “אהבתי אותו מאד – הוא הסתדר מצויין עם בעלי חיים.”

"האגריד,” קרא לפתע הארי. קוטע את רון שהיה באמצע לספר על אחיו, צ'רלי. “אתה יודע שפרצו לכספת של גרינגוטס?”

"ברור,” ענה האגריד.

"זה קרה ביום הולדת שלי,” אמר הארי. “יכול להיות שזה היה מתי שאנחנו היינו שם?”

הפעם היה נראה בברור שהאגריד מתחמק והוא רק הנהן ולא ענה.

אחר כך הרמיוני שאלה את האגריד כל מיני שאלות משעממות על הלימודים עד שהאגריד העיף מבט בשמיים שבחוץ.

"וואו, ממש מאוחר כבר,” הוא קרה בבהילות. “אתם חייבים לחזור מהר.”

הארי רון דראקו ורמיוני מהרו לעזוב בעודם מודים להאגריד. הם מהרו להיכנס לטירה, מתפללים שפילץ' לא ימצא אותם.

הפרק הקודם		הפרק הבא