כשהמציאות עולה על כל דמיון

"אני מעדיף," אמר הגובלין שישב מולנו "שנעבור למקום פרטי יותר."
אמא ואני פסענו בעקבות הגובלין לעבר אחת הדלתות.
שמחתי. באמת השתוקקתי לראות את המסילות הארוכות המובילות אל הכספות, אבל מאחורי הדלת הכבדה לא הייתה מסילה אלא מעין משרד עם טפטים בצבע זהוב זך ורצפת שיש.
במרכז החדר היה שולחן עשוי מעץ מהגוני ומספר כיסאות תואמים.
הגובלין התיישב בכיסא שמאחורי השולחן והורה לי ולאמא לשבת בכיסאות שמולו "שמי הוא גרונוק." אמר.
משום מה השם היה מוכר לי...
אבל השם היחיד של גובלין שהכרתי היה גפריהוק...
כך ש...נו, בלתי אפשרי. אני מדמיינת, וזהו זה!
"גם לסבתך הייתה כספת כאן, בגרינגוטס והיא ביקשה בפירוש לשמור את הכסף בשביל דורות הקוסמים הבאים שיבואו אחריה. כך שכל הכסף שהיה שלה, יעבור אלייך עכשיו."
"וואו" הייתי המומה בהחלט "אז...אתה אומר ש...יש לי כסף? כלומר, לא נצטרך להמיר כסף?"
"לא" אמר גרונוק "כך ש...אני מניח שכדאי שאתחיל את הסיפור"
"כן בבקשה" אמרה אמא
"טוב...כפי שידידי הטוב גפריהוק אומר, 'לפעמים סיפור טוב הוא סיפור שמתחיל מהסוף' אז בואו נראה..."
גרונוק המשיך לדבר, אבל אני לא שמעתי עוד.
עכשיו הבנתי מאיפה אני מכירה את השם; הוא מוזכר ב'הארי פוטר ואוצרות המוות' כגובלין הנמלט ממשרד הקסמים יחד עם גפריהוק, טד טונקס ודין תומאס.
נו, עכשיו הכול ברור.
אבל, רגע. הוא מת באיזשהו שלב לא?
אני אמורה להזהיר אותו? לתת לו למות? מי יודע? בטח שלא אני.
"...אתן יודעות איך מארי נרצחה?" שאל גרונוק.
"זו הייתה תעלומה ממש! לא היה שום סימן לרצח! אבל התסמינים... הם היו ממש מוזרים." אמרה אמא.
"התסמינים של אמך היו במקרה..." גרונוק היסס "עיניים פעורות לרווחה, קור לא טבעי של העור, לא ניכר שום פגע. למען האמת, גופנית, היא הייתה בריאה לחלוטין, חוץ מהעובדה שהיא מתה."
"כן," לחשה אמא "בדיוק אבל...איך אתה יודע?"
"זה ברור לא?" אמרתי, ספק בעצבנות ספק בהלם, "אלו התופעות של לחש האבדה- קדברה."
הלב שלי דפק בחזקה.
נכון, ממש ברגע זה חשפתי חלק נרחב מהידע שלי בנושא עולם הקוסמים.
אבל... זו לא הייתה הסיבה לפעימות ליבי המואצות.
הסיבה הייתה... הגילוי. הגילוי שסבתא נרצחה. אולי ע"י קוסם אפל. אולי אפילו וולדמורט בכבודו ובעצמו.
זה היה...מפחיד, מהמם, מוזר.
כל חיי חלמתי על קסם ועכשיו, כשיש בידי הוכחות, אני נמלטת חזרה למציאות.
לכו תבינו.

"סקיי, מותק?" קולה של אמא החזיר אותי למציאות "את בסדר? את נראית קצת המומה."
"אני בסדר" מלמלתי "הממ..אתה מתכוון לספר לנו את כל הסיפור?"
"וודאי, וודאי" אמר גרונוק.
"כפי שאמרת, אלו אכן התופעות של לחש האבדה קדברה. אם היה לנו זמן הייתי מברר איך את יודעת את כל זה אבל לרשותנו עומדות דקות ספורות בלבד כך שאתחיל בסיפור.
אז...איזה מין אדם היא הייתה? סבתא שלך?" גרונוק חייך "מכשפה מקסימה. פגשתי אותה, אפילו זכיתי להיות הגובלין אשר ידריך אותה אל הכספת בפעם הראשונה...כפי שאני עומד להדריך אותך לכספת שלה בפעם הראשונה."
הוא קם "בואו ותראו במו עיניכן את הכספת."
קמנו מהכיסאות המגולפים וצעדנו בעקבותיו אל מחוץ לחדר.
גרונוק הוביל אותנו אל האולם הגדול עם אלפי הדלתות "איך אתם מבדילים בין כל הדלתות?" שאלתי בסקרנות.
"אחרי 50 שנה גם את תלמדי להבדיל" הייתה התשובה.
"50 שנה???" נדהמה אמא "אתם לא מתים לעולם???"
חצינו את האולם ונעמדנו מול דלת (שלא נראתה שונה מהאחרות) "אף אחד עוד לא פתר את חידת קיומינו" אמר גרונוק במסתוריות ופתח את הדלת.
למרות כל הפעמים שקראתי את התיאור הזה בדיוק, פלטתי קריאת תדהמה.
גרונוק חייך ושרק.
עגלת עץ רעועה הגיעה משום- מקום ונעצרה מולנו בחריקה.
"הדבר הזה...בטוח?" שאלה אמא בחשש.
"כן" אמרתי בביטחון והתחלתי לטפס על העגלה.
"וואו" אמר גרונוק "בחיים לא פגשתי ילדת-שנה-ראשונה עם אומץ שכזה. למיטב ידיעתי, רובם מקיאים לאחר מכן..."
"מקיאים?" נבהלה אמא בעודה מטפסת על העגלה.
"אבל הילדה שלך היא הגריפינדורית בדם." קבע גרונוק.
"הגריפינדורית? אתה חושב?" התרגשתי.
אבל לפני שהוא הספיק להגיב הדלת נפתחה ועמד שם גובלין ומאחוריו ילד עכברי וקטן.
"גפריהוק!" קרא גרונוק "אני כאן עכשיו!"
"טוב אדון קריווי הצעיר" אמר גפריהוק "נצטרך לחפש מעבר אחר." ו
הדלת נסגרה מאחוריהם והעגלה התחילה לנסוע.
קריווי?
קולין קריווי?
או שמא...דניס?
כלומר...אני קטנה מהארי בארבע שנים?!?!
הייתי ממשיכה לחשוב על זה עוד זמן רב אבל נעצרנו מול דלת זהובה גדולה.
"וואו" אמרה אמא בפליאה.
"היי אמא צדקת!" קראתי.
"?"
"כשנכנסנו אמרת שאחר כך יהיו דלתות זהב."
"אה, זה"
גרונוק צעד קדימה וליטף את משקוף הדלת הזהובה ו-(תאמינו או לא)-היא נפתחה בחריקה.
הפעם גם אני וגם אמא קראנו בתדהמה; הררים של זהב, כסף, נחושת ויהלומים. קופסאות משובצות אבני- חן יקרות ותמונות ממוסגרות של אנשים, מקומות ובתים.
"מדהים" לחשה אמא, וצדקה. גם לי לא היו מילים אחרות.
"וכל זה שלכן" אמר גרונוק.
כל זה שלנו! שלי!
"בזמן הקרוב, לשימוש חפצי בית הספר. בזמן הרחוק, לשימושך הכללי."
לשימושי! בית ספר! הוגוורטס! פשוט לא יאומן.
"הכול מסבתא." אמרתי בשקט.
"כן..."
"כל זה היה של סבתא."
"כן, בהחלט."
"ואנחנו לא ידענו."
"טוב אני מניחה ש..."
"אני לא ידעתי!"
"חומד, אני לא...מכשפה ו...טוב, גם אבא לא! אולי סבתא..."
"אני בוצדמית."
"את מה?" התבלבלה אמא.
"הו לא!" הזדעק גפריהוק "מי אמר לך דבר שכזה? הנכדה של מארי אנג'ל...בת מוגלגים??? ממש לא!"
"אם ההורים שלי מוגלגים..."
"וגם אם כן! למה לקרוא לעצמך בשם גנאי שכזה?"
"אוף! לך בכלל לא אכפת! אתה סתם מתלהב כי אני הבת של מארי אנג'ל!" את שתי המילים האחרונות אמרתי בקול מלגלג.
"די!" התפרצה אמא "סקיי, גרונוק הוא המדריך שלך וכדאי מאוד שתתייחסי אליו בכבוד! גרונוק," נימת קולה של אמא התרככה מעט (ממש מעט) "אני מצטערת בשמה אם נפגעת ו..."
"נפגעתי? שטויות!" קרא הגובלין
"...אשמח אם תוכל להגיד לי מה זה לכל הרוחות 'בוצדמית'?" השלימה אמא.
"בוצדם? זה שם מאוד מכוער למישהו שכל המשפחה שלו מוגלגים והוא קוסם, מה שלא נכון במקרה שלנו..."
"למה לא?" התערבתי
"כי סבתא שלך מכשפה!!!" הוא כמעט צרח את המילים.
"רואה? שוב צמד המילים המעצבן הזה." אמרתי בכעס "סבתא שלך הוא אומר לי..."
רכנתי ליד המטבעות והעברתי את ידי עליהם.
"אני אדם עצמאי לעזאזל. אני חושבת שמגיע לי שיקראו 'סקיי אנג'ל' ולא 'הנכדה של מארי אנג'ל הקדושה'! ובכלל..." המשכתי למלמל לעצמי אבל אף אחד לא הקשיב.
"היא צודקת" שמעתי את קולה של אמא מאחורי "היא קודם כל אדם בשם עצמה ורק אחר כך מי שתרצה שהיא."
"אני מסכים איתך לגמרי גברתי" אמר גרונוק "סקיי?" הוא הרים מעט את קולו.
הסתובבתי.
"כדאי שתיקחי  את הזהב הדרוש לך ונלך. הכספות אינן מקום בריא למדי."
משכתי בכתפי והתחלתי לאסוף אוניות, חרמשים, וגוזים.

כשגמרתי גרונוק התנצל ואמר שהעגלה תיקח אותנו בחזרה לאולם הראשי.
"אתה לא בא איתנו?" שאלתי בעודי מנסה לתקן את הרושם הרע שעשיתי.
"הו לא" השיב "יש לי עוד עניינים לסדר כאן למטה"
"טוב" אמרתי "אז...ביי!"
"ביי ביי, כל טוב"
"להתראות!" קראה אמא.
גרונוק נופף בידו ועד מהרה נעלם בסיבוב.

העגלה עצרה ליד דלת העץ ואנחנו ירדנו ממנה (היא התגלגלה אחורה בחזרה).
אמא פתחה את הדלת וחצינו את אולם הכניסה מבלי לומר מילה.
יצאנו אל אור השמש החמים של הצהריים, בכיסים מצלצלים מרוב כסף וזהב ובראש שקוע במחשבות.

_________________________________________________________________________________________________________________________

יצא קצת משעמם ומרוח אבל הפרק הזה חובה!
ייקח זמן בשביל פרק הבא כי רק עכשיו גמרתי את זה ויש לי גם לימודים אחרי הכל...
מבטיחה לכם, פרק הבא פיצוי!!!
גם הפרק הזה יצא פיצוי, 4 עמודי וורד! הייתם מאמינים?
או-קיי אז... דירוג למעלה, רישום למטה ותגובות למטה-למטה-למטה.

הפרק הקודם		הפרק הבא