f.r.i.e.n.d.s Harry Potter style

בפגישה עם עורכת הדין צ'ו וויתרה כמעט על כל רכושה, והעדיפה להשאירו אצל הארי.

כשהפגישה נגמרה, צ'ו ומריאטה עזבו כמעט מייד והארי נשאר לשוחח על הפרטים האחרונים.

לפתע עורכת הדין שאלה: "אממ אני יודעת שזה קצת לא ראוי, כי אתה מתגרש והכל.. ואולי אתה לא במצב ריגשי לזה.. אבל... תגיד, היית רוצה לצאת היום לאנשהו?"

היא הייתה בעלת שיער ג'ינג'י באורך עד הכתפיים , עיינים חומות וגדולות, חיוך מלא שיניים לבנות וגוף.. במילה אחת – פיצוץ!

"אהה.. בטח. אני אשמח אפילו." ענה הארי והיא חייכה אליו חיוך גדול, שמצא חן בעייניו מאוד.

"אני הא.." אמר הארי אבל נקטע.

"הארי פוטר.. כן אני יודעת" חייכה אליו.

"מה את..?" שאל הארי בחשש.

"אני ראיתי את השם בטפסים.. אם לזה אתה מתכוון. אני אנדריאה.

"אז.. תאסוף אותי היום בשמונה? אני גרה ברחוב סיינט אדמונד ביניין 17 בבית מס' 7. הולך?"

"בטח, בטח!" חייך הארי ולחץ את ידה. "נתראה בשמונה."

הארי יצא מהמשרד מחיוך מאוזן לאוזן והתקשר לרון ברגע שיצא מהביניין.

"רון, אתה שומע?" אמר הארי לתוך המכשיר הסלולרי הקטן.

"כן.. תגיד מה כל-כך דחוף?" התפלא רון.

"רון, יש לי דייט היום!" התלהב הארי.

"באמתתתת?" בקע הקול מהטלפון. "אתה היית נשוי לפני חודש ואני פנוי כבר שנה ולא השגתי דייט. איזה עולם לא פייר!"

"נו כי כל העולם יודע שאתה נעול רק על בחורה אחת, לא?" אמר הארי.

"מהההה? אתה יודע על זה?" אמר רון מתוך המכשיר.

ולפני שרון הספיק להגיד עוד משהו, הארי ניתק וכיבה את הטלפון.

הוא עצר מונית, ואמר לנהג הרזה בעל המבטא הרוסים הכבד "לבית הקפה סנטרל פארק."

המונית שטה באיטיות על פני הכביש, עד שנעצרה על שפת המדרכה.

הארי הגיש לנהג את הכסף וירד מהמונית.

בעודו נכנס לבית הקפה הוא ראה דמות ג'ינג'ית עם מטאטא.

"ג'יני?" שאל הארי והדמות הרימה את ראשה.

"היי הארי!" אמרה ג'יני "תראה, יש לי עבודה!" חייכה.

"כן.. אני רואה. טוב את מקשיבה?" אמר וג'יני הנהנה "יש לי דייט!" אמר הארי בהתרגשות ופניה של ג'יני נפלו.

"את לא שמחה בשבילי?" התעצב הארי.

"מה? לא לא לא לא! אני מאושרת בשבילך!" אמרה ג'יני ואספה חיוך מזוייף.

הארי שוב חייך, "לרגע נבהלתי." אמר.

"טוב.. אז יש לי עבודה.. אז אני חייבת ללכת." אמרה ג'יני והסתובבה והחלה ללכת לכיוון הדלפק בעודה מנגבת דמעה בודדה מלחייה.

לונה ישבה על הספה בדירה של ג'יני והרמיוני ודיברה עם הרמיוני.

הרמיוני הגישה ללונה קפה והתיישבה לידה.

ברגע שהרמיוני פצתה את פיה להגיד משהו, תנשמת חומה נכנסה דרך החלון ונחתה באצילות על שולחן הקפה.

הרמיוני התירה את הקשרים שחיברו חבילה בינונית מרגלה של הציפור.

"לונה, זה בשבילך." אמרה הרמיוני.

"מה באמת? איזה יופי." אמרה לונה ושמה לתנשמת שלושה גוז נוצצים במקורה.

על החבילה היה פתח שבו היה כתוב

"ללוני שלי,

את היומן הזה מצאתי שלשום בעליית הגג,

זה יומן שהיה שייך לאימך, ואינני מצליח למצוא את המפתח אליו.

זכור לי, שלפני מותה היא נתנה לך מפתח כלשהוא.

אז הנה אני שולח את היומן אלייך.

אוהב, אבא.

נ.ב. תזהרי מיתושתושים."

לונה קרעה את הנייר החום של החבילה ולעייניה נגלה יומן בכריכת עור אדומה. ליומן היה חור למנעול.

הרמיוני ניסתה לפתוח אותו בקסם אלוהומורה, אבל היומן סירב להפתח.

"טוב אני רגע הולכת לחפש את המפתח ליומן." אמרה לונה ויצאה מהדירה.

כעבור עשר דקות לונה חזרה לדירה ובידה מפתח ישן.

לונה הכניסה את המפתח למנעול, שהתאים בדיוק.

היומן נפתח ולונה רפרפה בדפים הצהובים.

היא פתחה את היומן והתחילה לקרוא בקול רם.

7.3.1974

יומני היקר,

"היומן הזה משאמא שלי הייתה בת שש עשרה!" אמרה לונה אחרי שחישבה.

 7.3.1974

יומני היקר,

אני מאוהבת, יומן שלי.

אני מאוהבת בסיריוס בלק.

אני חייה באופוריה מתמשכת, כי גם הוא מאוהב בי.

רק הדבר היחיד שמקלקל את האושר שלי, הוא המטען העודף שאני נושאת בביטני.

כן יומן, אני בהריון. אבל לפחות זה ממנו. מהיצור הכי מושלם על פני האדמה.

הוא מגן עליי מפני התלמידים שמציקים לי, הוא שומר עליי, תומך בי, מחבק ואוהב, ולא רק בגלל הילד.

ההורים שלי עומדים להוציא אותי מהלימודים, ולמסור את התינוק אחרי הלידה.

אבל אני מסכימה, אני לא יכולה לגדל ילד בגיל כזה.

סיריוס כל-כך רוצה לתמוך בי בזה, אבל הוא רוצה לגדל אותו.

לכן אני אפרד ממנו, ואעבור ללמוד בבאבוטון, במקום.

סיכמתי עם הוריי שנשלח אותו לאמריקה, שם הוא ילמד באקדמיית אופנרייהם היוקרתית וגדל להיות בן אדם למופת.

אבל מה שאני החלטתי, שהוא ינשא את השם – בלק.

אוהבת, לאבין.

לונה סיימה לקרוא, וסגרה את היומן. היא לא הייתה מסוגלת להמשיך לקרוא.

"מה את הולכת לעשות?" שאלה הרמיוני.

"אני הולכת למצוא את אחי." אמרה לונה בהחלטיות.

הארי התכונן לדייט שלו, והתלבש חגיגי. כיוון שאלכנדרו'ס היא מסעדת יוקרה.

הוא תפס מונית ונסע לרחוב סיינט אדמונד.

הארי נקש על דלת דירה מס' 7, והדלת נפתחה ומשם יצאה אחת הנשים היפות ביותר שהארי ראה מאודו.

היא לבשה שמלה שחורה וקטנה השחמיאה לה מאד, והארי חייך חיוך רחב למראיה.

היא חייכה בחזרה ואמרה: "אתה רוצה לחכות בפנים? אני עדיין ממתינה לבייביסיטר."

"בייבי.. בייביסיטר? למי?" שאל הארי.

"לבת שלי לורה." אמרה הארי והציגה לו את ביתה.

"לורה מתוקה, זה הארי. אנחנו יוצאים היום אז אני רוצה שתתנהגי יפה לאולביה הבייביסיטר, בסדר?" שאלה אנדריאה.

"בסדר." ענתה לורה בג'ינג'ית והמנומשת בקול מתוק מדבש.

למחרת בבוקר, הארי מצא את עצמו במיטה זרה, ולידו ישנה שנת ישרים – אנדריאה.

הארי חייך לעצמו וקם להתלבש.

אחרי שסיים להתלבש הוא השאיר לאנדריאה פתק.

אני מאד מאד נהנתי, לא יודע מה איתך..

אז אם את רוצה לקבוע עוד פעם תתקשרי.

052-3456789 הארי. 3>

הוא נשק על לחייה והיא חייכה מתוך שנה. ואז הוא יצא מהדירה.

סטו קם בבוקר וראה את הבחורה שאיתה יצא אתמול בלילה במיטתו.

"נחמד." אמר וחייך לעצמו.

הפרק הקודם		הפרק הבא