חיבה לפוטר ג'וניור

היום האחרון לשנה הגיע. השמש עלתה וכולם התעוררו יחד איתה, מתרגשים לחזור הביתה אבל עצובים שהשנה נגמרה. אן ואלבוס היו שניהם מלאי אושר, ואם זה היה אפשרי היה יוצאות מהם קרניים של אור.

אבל בואו נחזור רגע יום אחורה אחרי הנשיקה. אן לקחה את אלבוס למרפאה ומדאם פומפרי (שעדיין שם), ואז פומפרי אמרה לה ללכת.

כשאן הגיעהלמעונות הבנות היא הגיעה כולה מאושרת ואם לא היו שואלים אותה למה היא ככה היא הייתה מתפוצצת. כמובן שברגע שהבנות שאלו אותה היא סיפרה להן תוך שנייה וכולן שמחו בשבילה.

בינתיים במרפאה איחו לאלבוס את העצמות, וריפאו לו את הפצעים, ואז סקורפיוס  הגיע.

"אז מה, פוטר ג'וניור, איך הלך?"

"דבר ראשון אל תקרא לי ככה, ודבר שני אז שתדע שהיא פשוט לא עמדה בקסמים שלי"

"אז ככה אתה אומר התנשקנו ואני מאושר עד הגג, תיאור יפה"

ואז מאדם פומפרי נכנסה לשיחה "קדימה שניכם חזרה למועדון"

והשניים הלכו למועדון של סלית'רין, ואז למעונות הבנים.

חוזרים ליום האחרון

כשכולם הגיעו לסעודה הארוחנה, אן ופוטר נראו כל כך מאושרים, והיו כל כך דבוקים אחד לשני שהכינוי שלהם היה דבק.

ופרופסור מקונגל התחילה לדבר.

"עוד שנה הסתיימה. ואני רוצה לומר שזו הייתה אחת השנים השקטות שאני זוכרת בהוגוורטס"

"כמה היא מדברת שתגיע כבר לנקודות"

"נו שתוק כבר סקורפיוס"

"במקום הרביעי, רייבנקלו, עם 357 נקודות,

במקום השלישי, גריפינדור, עם 435 נקודות,

במקום השני, האפלפאף עם 477 נקודות,

ובמקום הראשון, עם 512 נקודות, סלית'רין"

כולם זרקו את הכובעים שלהם מאושים והשנה נגמרה בצורה הכי טובה שהיא יכלה להיגמר.

סוף.

הפרק הקודם