הקונדסאים + האחים וויזלי = קטסטרטופה

שנים לא העליתי, אז כפיצוי פרק ארוך במיוחד שעבדתי עליו המון... תהנו! 

ג'ורג' התאפק שלא לרוץ למרפאה כי הוא לא אמור לדעת איפה היא.
דמבלדור אמר כמה מילים ואז הופיע האוכל. רוב התלמידים נראו נדהמים מעט. ג'ורג' לקח לו פירה בלי להסתכל מה הוא לוקח והכניס את הפירה לפה בטשטוש. הוא הרגיש בחילה, חוסר אונים ובעיקר כאב צורב וחד בגב. הוא שמע עוד קצת רעשים של צעדים, ורעש של אדם שקילל בלחש. הקול היה מוכר לו... מוכר מאוד... הכאב בגב הלך והתחזק. כשהושיט את היד לקחת בשר בקר הוא קפא במקומו. ג'ורג' ניסה להבין למה הוא לא מצליח לזוז. הוא ניסה להזיז את היד אבל... כאילו מישהו נעל את הגוף שלו במנעול החזק בעולם, ולא היה אפשר להזיז אפילו טיפה. הוא ראה את המבט הלא מבין של ג'יימס ועניין אותו לדעת איך פרד יגיב, אבל הוא לא יכול היה לראות את זה, כי פרד ישב מצדו הימני. הוא תהה אם הוא יכול למצמץ, ונוכח לדעת שלא, אבל זה לא שהוא הרגיש צורך למצמץ, משום מה. הוא גם לא הצליח לשמוע שום מילה, וידע שזה לא כי האולם שקט, כיוון שמקודם היה רועש מאוד. כמה תלמידים משנה חמישית, למראה עין, התקרבו אליו והרימו אותו אל עבר המרפאה. זה לא היה מאוד נעים, שתלמידים מרימים אותו כי הוא לא מסוגל ללכת בעצמו. הרגליים שלו השתפשפו בספסל כשהם הרימו אותו, אבל זה לא הפריע לו. כשהם הניחו אותו על מיטה במרפאה הוא לא ממש הרגיש את הרכות האופיינית לסדינים של המרפאה (והוא בהחלט הכיר את הרכות, עם כמות הפעמים שביקר במרפאה). הוא לא הרגיש שום דבר באופן פיזי, אבל באופן רגשי הוא חש מבולבל ומשועמם. לאחר כדקה בערך בא מישהו שכנראה היה אח בית הספר. איפה מדאם פומפרי, תהה ג'ורג'. לאחר כמה שניות נזכר שהיא אמורה להיות תלמידה בשנה הזאת.
האח בחן אותו כמה שניות, ואחרי זה שלף שרביט. הוא הזיז את הפה שלו, כנראה אמר לחש כלשהו. הוא חשב כמה שניות ואז נעלם מטווח הראייה של ג'ורג'. מה הוא הולך לעשות? לבינתיים ג'ורג' חשב על כך שהיום הזה התחיל מוזר, המשיך נחמד, ועכשיו הוא משונה ביותר. מעניין מה בכלל קורה פה.
אחרי כמה דקות חזר האח עם דף ועט בידו. הוא שרבט משהו על הדף ואז הראה את זה לג'ורג'. הכתב שלו היה נוח לקריאה, אז לא לקח לג'ורג' זמן לפענח מה כתוב.
אני יודע שאתה לא יכול לשמוע מה אני אומר, קרא ג'ורג'. אל תדאג, זה בטיפול. לבינתיים אני אכניס אותך לתרדמה ואתה לא תשים לב מה קורה סביבך עד שאני אפתור את הבעיה, כי זה יכול לקחת זמן, טוב?
הוא חיכה דקה שלמה כדי להיות בטוח שג'ורג' קרא ואז ג'ורג' ראה שהוא מזיז את השפתיים שוב, כנראה מלמל עוד לחש כלשהו.
"אהמ, ג'ורג'?" שמע כחכוח בגרון. היי, הוא שומע. יופי.
"כן?"
"איך אתה מרגיש?" שאל אותו הקול בדאגה. ג'ורג' הסתובב לראות מי זה. זה היה האח.
"אני מרגיש מעולה, תודה. כמה זמן זה לקח בסוף?" שאל.
"שלושה ימים," השיב האח.
"טוב..." אמר ג'ורג'. "אני יכול ללכת?"
"לא," ענה האח. "אנחנו עוד צריכים לחקור מה זה היה. אבל אח שלך פה, מחכה לבקר אותך."
פרד נכנס והאח הלך.
"מה שלומך?" שאל ג'ורג' אבל פרד לא הגיב לשאלה.
"יש לך מושג מה הולך כאן?" לחש פרד. "זה נהייה מוזר יותר ויותר כל רגע!"
"אם הייתי יודע כנראה הייתי עושה משהו," אמר ג'ורג'. "אבל אין לי מושג איך הגענו לכאן, ואם זה היה חלום לא היינו חושדים בכך שזה חלום. וכנראה שהמקום הזה גם מסוכן, לפי מה שקרה לי. זאת אומרת, המקום לא מסוכן, אבל הנוכחות שלנו מסוכנת. אנחנו גם יכולים לפלוט דברים שאסור לנו. תגיד, אתה חושב שזה ישפיע על העתיד?"
"אני בכלל לא יודע אם זה העבר או יקום מקביל ומו – "
כנראה שהוא בא לומר "מוזר", אבל האח נכנס והוא השתתק.
"אז מה פספספתי כשלא הייתי פה?" שאל ג'ורג'. זה לא עניין אותו במיוחד, אבל לא היה לו רעיון למשהו טוב יותר לומר.
"היה שיעור ממש קסום בלחשים," אמר פרד.
"וואו, מכל משחקי המילים בעולם בחרת באחד הזה. מקסים." נאנח ג'ורג' בייאוש.
"ג'ורג', אתה יכול ללכת," אמר האח. ג'ורג' הודה לו והלך עם פרד לחדר המועדון.
"טוב, אז מה עושים?" שאל ג'ורג'. "אנחנו לא יכולים להישאר כאן לנצח!"
"קודם כול הולכים לישון כי שתים עשרה בלילה. מחר נראה מה יקרה."
ג'ורג' עלה למיטה שלו וכמה דקות אחרי זה התחילו להתרוצץ במוחו מחשבות. מה קרה בכלל, למה הם שנים אחורה בזמן? למה הוא בערך הוקפא? ועוד משהו שהציק לו, והוא לא ידע מדוע... למה פרופסור סנייפ לא היה שם? ג'ורג' ידע בוודאות שסנייפ היה בשכבה של פרופסור לופין, למה הוא לא היה במיון או בשולחן של סלית'רין או משהו?
ג'ורג' ניסה לשחזר מה הוא עשה לפני שהוא חזר שנים אחורה בזמן.זה היה אחרי המשימה הראשונה בטורניר... כולם שמחו בחדר המועדון, הייתה מסיבה... הארי פתח את הביצה של הדרקון... הוא הלך לישון... הוא התעורר בתקופה שפרופסור לופין היה ילד. מה גרם לזה? משהו היה חריג באותו היום? זאת אומרת, מובן שמשהו היה חריג, לא כל יום יש טורניר, אבל מה גרם לכך שהוא חזר אחורה בזמן שנים? אולי זה שהוא היה קרוב כל כך לאש של דרקון?
הוא כנראה לא יישן הלילה אחרי שהוא ישן שלושה ימים, חשב לעצמו בעצב והתהפך לצד השני, עדיין שקוע במחשבות.

הפרק הקודם