💗סולאנג'לו💗

ביקשתם כל כך יפה לא היה לי לב לסרב 😁

קחו נשימה. תתכוננו לפצצת קיטש לא מהעולם הזה, ועכשיו....

קריאה נעימה 🌷

גם כששפתיהם כבר נחו אחת על השנייה, וויל וניקו עדיין לא ניתקו את קשר העין שלהם. ניקו רכן עכשיו קרוב לוויל, ידו האחת מונחת על חזהו החזק של וויל, והיד השנייה על מותנו של החצוי שמולו. וויל השתדל להשאיר את עיניו נעוצות באלו השחורות של ניקו שמולו, אך הדבר היה קשה מכיוון שהמרחק שהפריד ביניהם היה זעיר.
וויל חייך חיוך קטן שגרם לחיכוך של שפתיהם, ואז ידו טיפסה במעלה כתפו הצרה של ניקו אל אחורי ראשו, והוא החליק את אצבעותיו אל תוך סבך השיער השחור של ניקו. עיניהם של השניים נעצמו כמעט במיידיות כשוויל קירב את ראשו של ניקו אליו ונשק סוף סוף לשפתיו.
ניקו היטה את ראשו מעט לימין, מאפשר לוויל גישה טובה יותר. הוא נשען על וויל והחזיר לו את הנשיקה בעוצמה, פותח באישור את פיו לפתח צר כשהרגיש את לשונו של וויל שמנסה להעמיק את הנשיקה.
וויל הכניס את לשונו אל פיו של ניקו והעביר את ידו על גבו של החצוי שנשען עליו, מצמיד אותו אליו.
ניקו גנח מעט בתוך פיו של וויל, מה שהעביר בוויל צמרמורת לאורך כל עמוד השדרה שלו. כל המחשבות כאילו נעלמו מראשו. הוא ניסה לקלוט שכרגע מתגשם החלום של השנתיים האחרונות.
ניקו התנתק בזהירות, מוצץ מעט את שפתו התחתונה של וויל רגע לפני שניתק לגמרי, ואז פקח את עיניו, פוגש בזוג עיניים כחולות בורקות שהסתכלו עליו במבט חודר. הוא התקדם מעט והתיישב על וויל כך שכל רגל שלו מצד גופו של וויל.
"ניקו?" אמר וויל בקול שקט וצרוד מעט, ואצבעותיו שיחקו בקצה חולצת הטי-שרט השחורה של ניקו.
ניקו לא ענה, ורק רכן אל צווארו של וויל, מתחיל לנשק אותו בדיוק בנקודה הרגישה, מעט מתחת לאוזן.
"הו, ניקו," רטן וויל ואצבעותיו ננעצו מעט חזק מהרצוי בגבו של ניקו.
"ממ?" המהם ניקו על עורו המגורה של וויל ושתל עוד נשיקה קטנה. "אתה לא אוהב את זה?" הוא הרים את ראשו ובחן את פניו של וויל במבט חמוד.
וויל חייך והניח יד אחת על לחיו של ניקו, מלטף באגודלו את זווית פיו. "אוהב את זה מאוד."

***
שנה לאחר מכן, באותו יום:
"וויל, אני נשבע לך שאם אתה לא מזדרז, אין נשיקות עד מחר." ניקו נשען על השולחן הסלוני בדירה שלו ושל וויל, בציפייה לראות מה בתוך הקופסה שהשליח בדיוק הביא, אבל וויל דווקא חשב שיהיה נחמד למתוח אותו מעט ולפתוח אותה באיטיות מייסרת.
וויל גיחך מעט. "זה לא מאיים בשיט. אני יודע שלא תעמוד בזה." הוא המשיך לקרוע באיטיות את העטיפה האפורה שעוטפת את הקופסה.
ניקו נאנח, יודע שוויל צודק. "אבל נו, וויל! בחייאת! אני רוצה כבר לראות מה זה." ניקו חייך חיוך תחמני ואז ניגש אל וויל ונעמד מאחוריו, כורך את ידיו סביב מותנו של וויל והניח את סנטרו על כתפו, מנשק בעדינות את הצוואר. "קדימה, וויל," הוא אמר לאוזנו של וויל.
וויל נרעד מעט וחייך. "אוקיי, אוקיי." הוא משך את העטיפה והוציא מתוך הקופסה משהו צבעוני וגדול, מניח אותו על השולחן ומראה אותו לניקו בגאווה.
לרגע היה שקט מוחלט, לפני שניקו דיבר.
"אתה קנית לנו ליום השנה בובת חד קרן," הוא אמר, מעט האשמה בקולו ועיניו משדרות אכזבה, שאותה ניסה להסתיר.
וויל צחקק. "כשתשמע מה הוא עושה, אתה תדבר אחרת."
ניקו לא היה בטוח כל כך. הדבר היחיד שהוא הצליח לדמיין על חד הקרן, זה ערכת לק נצנץ שמתחבאת בבטן התפוחה שלו.
וויל סובב את בובת הפלסטיק לכיוונו של ניקו. "תמשוך לו בזנב."
ניקו הסתכל בחשש אל עיניו של וויל. הוא מכיר אותו מספיק כדי לדעת שחד קרן, למרות שוויל אובססיבי אליו, הוא דבר שניקו לא ממש מחבב.
"נו, קדימה," עודד אותו וויל. "אתה תאהב את זה."
"נו, בסדר," מלמל ניקו ומשך בזנבו של חד הקרן.
ניקו צעק בבהלה, ובהה בכף ידו הפתוחה של וויל, שכרגע נח עליה חטיף מילקה אישי וחמוד, בעטיפת חד קרן. "הוא הרגע הפליץ עליך חטיף מילקה," ניקו אמר בקול נרגש.
"ידעתי שתאהב את זה," וויל חייך חיוך ניצחון וצחקק כשניקו משך בזנבו של החד קרן עוד ועוד, מתלהב בכל פעם מחדש כשחטיף מילקה קטן נפל אל תוך כף ידו.

"וויל?" שאל ניקו אל בן זוגו בזמן ששכבו במיטה, מתכוננים לישון. ניקו היה מכורבל בזרועותיו של וויל, ואצבעותיו ציירו עיגולים על חזהו החשוף של וויל, שמדי פעם ניקש את ראשו של ניקו.
"ממ?" המהם וויל והחל ליצור צמה שחורה קטנטנה משערו הארוך של ניקו.
"יש מצב שאני קצת... קצת מחבב את העובדה שזה חד קרן," הוא מלמל והסמיק.
"מטרת חיי הושגה ברגע זה."

הפרק הקודם