העץ הבודד

היה זה יום סתווי. 

בחור ובחורה, בערך בשנתם השישית, התקדמו לכיווני, היה זה אותו הבחור, 

שתמיד הגיע עם הנער הממושקף והילדה בעלת השיער המקורזל. 

אך הפעם, הגיע עם מישהי אחרת. היא ענדה סרט ורוד בשערה, והייתה נרגשת במיוחד. 

הם נשענו על גזעי, ויכולתי לחוש ברגשותם.

היא הייתה מאוהבת בבחור ההוא מעל הראש, 

אבל הוא, הוא לא הרגיש ככה. ליבו היה שייך למישהי אחרת, למקורזלת. 

היא רצתה לשמור עליו, היא הייתה בחורה רגשנית, אך חכמה. היא הבינה שהסיכויים שלה 

לשמור על הבחור היו מעטים, ולכן גוננה עליו. 

יום אחד הגיעו השניים, וישבו לצידי. 

הם לעולם לא דיברו יותר מדי. הם בעיקר התנשקו. נגעלתי לראותם כל פעם מחדש, 

כי אני ידעתי. ידעתי שהוא מאוהב במישהי אחרת. 

היה זה קשה לראות זאת, היה זה כמו לראות בגידה. ככה חלפו להם ימים, כל יום, היו מגיעים השניים אלי. אך רק אחד מהם היה נהנה. בכל זמן שהיה איתה, הוא חשב עליה, 

על אהובתו הסודית והאמיתית. 

לבסוף, ביום חורפי קר, קרה מה שהכי ציפיתי לו.

השניים הגיעו אלי בשעת צהרים מאוחרת, והתיישבו תחתי.

היא הניחה את ראשה על כתפו והתכרבלה. אך הוא לא יכל לשאת את זה עוד, ופצח את פיו לדבר. 

"לבנדר, תקשיבי.  אני, אני לא יכול ליותר." היא הסתכלה עליו במבט מבוהל. 

היא כבר ידעה לאן השיחה הזאת מתקדמת. 

"לא, רוני פוני, אני מתחננת, אל תעזוב אותי!" היא אמרה בקול מעורר רחמים, אך הוא כבר החליט. 

"אני מצטער." הוא קם משם בכובד, והלך. אך הוא לא היה מדוכדך, או עצוב, הוא היה שמח, 

כי הוא היה בדרך לאהובתו האמיתית, 

המקורזלת.

~~~~~~~~~~~~

היי. 

לא יודעת מה איתכם, 

אני ממש לא אוהבת את לבנדר. 

יום נהדרר

הפרק הקודם		הפרק הבא