הארי רון והרמיוני קוראים הארי פוטר

מצטערת שלא עידכנתי מלא זמן..

פרק ה'- פרד וג'ורג'

נ"מ- כללי

"מה אתם עושים פה?" שאל רון

פרד וג'ורג' התישבו על המיטה.

"ישבנו לתומנו בחדר המועדון – " אמר פרד.

"ושמענו אתכם קוראים ספר – " המשיך ג'ורג'.

"שהיה נשמע מעניין – "

" 'הארי פוטר' – "

"אז החלטנו להקשיב – "

"וכשעליתם לחדר – "

עקבנו אחריכם!" סיים פרד במשיכת כתפיים עליזה.

"יש לכם בגרויות!!" נזפה בהם הרמיוני, "אתם אמורים ללמוד, לא לעקוב אחרינו!!"

"הן עוד חודשיים, וחוץ מזה אנחנו יודעים את החומר בעל פה," אמר פרד.

"כן, בטח," אמרה הרמיוני למרות שהיא לא ניסתה להסתיר את זה שהיא לא מאמינה להם.

"נוו, תנו לנו ספר! אנחנו גם רוצים לקרוא," אמר ג'ורג'.

"זה היה קצת יותר אמין אם לא היינו יודעים שאתם שונאים לקרוא." אמרה הרמיוני בטון של: 'עליתי עליכם'.

"נוו, הרמיוני, תני להם," התערב רון, חטף מידה את הספר הכי עבה והושיט אותו לג'ורג'.

"הארי פוטר ומסדר עוף החול," התחיל ג'ורג' לקרוא בשקט והפך את הספר וקרא בקול את המאחורה.

"בקצה מסדרון דומם ניצבת דלת. הדלת הזאת רודפת את הארי פוטר בחלומותיו. מדוע הוא מתעורר באמצע הלילה בצרחות אימה?" את חמשת המילים האחרונות הוא אמר במעט זילזול ואז אמר "מתעורר באמצע הלילה בצרחות אימה. אווו!" הרמיוני השתיקה אותו והארי כבש את מבטו ברצפה.

ג'ורג' המשיך. 

"הנה רק כמה מהדברים שמטרידים את הארי השנה.

"מורה להתגוננות בפני כוחות האופל, בעלת אישיות של דבש מורעל,

"גמדון-בית ממורמר ונוטף ארס,

"רון בתפקיד השומר בקבוצת הקווידיץ' של גריפינדור..."

"אני השומר בקבוצת הקווידיץ' של גריפינדור!?" אמר רון בתמיהה, "אני חייב להתאמן!"

"רגע, למה זה מטריד אותך שאני השומר בקבוצת הקווידיץ' של גריפינדור?" נעלב רון.

"ל'ידֵע," אמר הארי, "זה בשנה החמישית שלנו."

"נכון," אמר רון, למרות שהוא עדיין נראה נעלב.

ג'ורג' המשיך.

"האימה של בחינות הבגרות בסוף שנה 

"וכמובן, גם האיום הגובר מצד זה-שאין-לנקוב-בשמו. בכרך החמישי, והעשיר ביותר עד כה בסידרת שבעת הספרים של ג'יי. קיי. רולינג, הארי פוטר נאלץ להתמודד עם הממשל ההפכפך של עולם הקסמים ועם אוזלת ידם של השלטונות בהוגוורטס

"למרות זאת (ואולי בזכות זאת) הוא מגלה בחבריו עומקים שלא הכיר עד כה, וזוכה לקבל מהם כוח, נאמנות חסרת גבולות והקרבה קשה מנשוא..."

"ואוו, איזה דרמטי!" אמר פרד בקול עמוק.

"כן, נוו, תמשיכו כבר!" אמר רון

"ולצד כל הקשיים וההרפתקאות – הארי בן ה - 15 טועם את טעמה ראשונה של נשיקה ראשונה ואהבת נעורים."

כולם שתקו לרגע.

"אתם לא קוראים את זה!!!" שאג הארי בזמן שפרד וג'ורג' שרו: "אהבה יש באוויר..."

הארי חטף את הספר מידיו של ג'ורג'.

"אה, כן?" שאל פרד, וחטף את הספר בחזרה.

הארי לא נשאר חייב וחטף ממנו ואז התחיל להתחולל מרדף ברחבי החדר.

בסופו של דבר נמאס להרמיוני והיא צעקה: "די כבר! אתם לא שמים לב שיש כאן דברים יותר חשובים מחיי האהבה של הארי?!"

וכשראתה את מבטי ההפתעה על פניהם (ואת מבטו של הארי שאמר 'באמת תודה הרמיוני') היא הסבירה:

"מורה להתגוננות בפני כוחות האופל, בעלת אישיות של דבש מורעל', לא מעניין אתכם לדעת מי זאת?

"'גמדון בית ממורמר ונוטף ארס', לא מעניין אתכם לדעת גם מי זה? כי הגמדון בית היחיד שאנחנו מכירים זה דובי, והוא לא ממורמר ולא נוטף ארס."

כולם הנהנו בהבנה כשהרמיוני המשיכה את נאומה:

"האיום הגובר מצד זה שאין לנקוב בשמו'..."

כשהיא אמרה את זה הארי התפרץ: "נכון! וולדמורט!" הרמיוני, פרד, ג'ורג' ורון התכווצו, "אולי הוא יחזור בעתיד, אחרי שהוא חזר דרך הראש של קווירל יכול להיות שהוא יחזור דרך ראש של מישהו אחר או אפילו יצליח להכין גוף משל עצמו!"

"בדיוק," אמרה הרמיוני ואז הרימה את שרביטה ואמרה "אציו". הספר קפץ לידה המושטת.

"יכול להיות שכתובים כאן דברים חשובים. דברים שאולי יעזרו לנו בעתיד. בעצם, למה אולי? בטוח!! זה העתיד שלנו!!" היא נופפה בספר העבה מעל ראשה, והמשיכה, "יכול להיות שכתוב כאן איך להביס את אתם-יודעים-מי. ואם כן, אנחנו חייבים לקרוא את זה."

הארי פתח את פיו במחאה, אבל הרמיוני התעלמה. "לא את זה," היא נופפה שוב בספר החמישי,
"עדיף שנקרא את זה," היא הניפה את הספר השלישי אל על, "אנחנו עכשיו בשנה השלישית, ויכול להיות שיקרו דברים חשובים בהמשך השנה. בגלל זה אנחנו צריכים לקרוא את זה," היא הניפה שוב את הספר השלישי, התלהבותה הולכת וגוברת, וכשהורידה אותו כמעט פגעה בראשו של רון, שזז ברגע האחרון.

"זה," היא הוסיפה, והניפה את הספר החמישי, "לא יע-"

"אחחחח!!!" אמר רון, משפשף את ראשו. הפעם הרמיוני פגעה בו באמת. "אולי תפסיקי כבר לנאום ולנופף בספרים מול הפרצוף שלנו – " "או מעליו," מלמל פרד " – ותתחילי כבר לקרוא???!!"

תכתבו אם אהבתם..

הפרק הקודם		הפרק הבא