יומן הזיכרונות של אירמה

שלום לכל הקוראים והקוראות!
אז קודם כל רציתי להודות לארבעת הקוראים הנאמנים שלי שנרשמו לפאנפיק! אתם משמחים אותי בטירוף!
פעם קודמת היו כמה שביקשו ממני לרדת יותר בשורות. השתדלתי ליישם הפרק ותגידו לי אם יש שיפור.
ניסיתי להאריך קצת את הפרקים אז לוקח לי יותר זמן לכתוב, אבל גם אם לא הוספתי פרק הרבה זמן, שיהיה ברור שאני לא נוטשת:)
ו---הפרק שלכם





זיכרון מספר 4

מצנפת המיון סיימה את שירה. אליס, אירנה ואירמה לחצו ידיים במתח. מצנפת המיון החלה למיין.
"אבוט, ג'ון!" קראה מינרווה, שהייתה מופקדת על המיון. אירמה צפתה בילד עם תלתלי גזר שרץ במעט חשש אל השרפרף. "הפלפאף!" קראה המצנפת לאחר מעט זמן. מחיאות כפיים נשמעו בכל האולם.
הילד הסיר את המצנפת מראשו ורץ אל אחד השולחנות. "בראון, דייויד!" קראה מינרווה. ילד עם עינייים כחולות התמיין גם להפלפאף והתיישב ליד ג'ון אבוט. אירמה בהתה באוויר בשיעמום. מולי, שישבה לידה, מחאה כפיים (תוך כדי הבעת גועל ועוויתות הקאה) ל"דייויס, ניק" שהתמיין לסלית'רין. אירמה פיהקה פיהוק גדול.
"פססט!" לחשה לה אירנה , שישבה לימינה, "אירמה, למה הילד שם מסתכל עלייך?". אירמה הביטה למאחוריה. ילד עם שיער בלונדיני לטש בה את עיניו השחורות. אירמה חרצה לו לשון. הילד התכסה במעטה סומק אדום ואירנה ציחקקה. "לפעמים כל כך מייאש להיות ויליה" היא אמרה לאירנה בגילגול עיניים. אירנה בלעה רוק והתכווצה בפחד. "מה קרה?" שאלה אותה אירמה. אירנה הצביעה אל מאחורי גבה, שם עמד הילד עם הקוקו. על אפו עדיין היו סימני דם קרוש ובעיניו היה מבט מפחיד. "אם עוד פעם אחת אתן-" אבל דיבורו נקטע בקריאתה של מינרווה: "לאבגוד, קסנופיליוס!". הילד נעץ בהן מבט קשוח אחד ופנה אל שרפרף המיון. הוא מויין לרייבנקלו במחיאות כפיים מהשולחן המקושט בכחול וברונזה. הבא בתור אחריו היה פרנק, שהלך להפלפאף. אירמה, אליס ואירנה מחאו לו כפיים חזק יותר מכל השאר.
נשארו כבר הרבה פחות ילדים מההתחלה. הבנות פיטפטו ביניהן בשקט וחיכו לתורן. והנה זה הגיע.
"פינץ, אירמה!" קראה מינרווה. אירמה ניגשה ברגליים רועדות אל השרפרף. היא הספיקה לראות שני בנים לוטשים בה עיניים ואת אליס ואירנה זוקפות אגודלים לכיוונה לפני שהמצנפת כיסתה את מצחה ועינייה.
"המממ, מה יש לנו פה?" דיבר קול קטן בראשה. "הרבה מאוד חוכמה, הרבה שאפתנות, קצת אומץ… טוב לב גם לא מעט… נראה שהחוכמה גוברת על הכל, לכן את תלכי לרייבנקלו!" צעקה המצנפת את המילה האחרונה. אירמה חייכה בהקלה והורידה את המצנפת. שולחן רייבנקלו כולו מחא לה כפיים. היא התיישבה בין הילדה עם הפס המתחלף בשיער לבין ילדה מחוצ'קנת משנה שלישית. קסנופיליוס נעץ בה מבט מאיים מהכיסא בפינה. אירמה התעלמה והמשיכה לצפות במיון.
"רוברטס, אליס!" הכריזה מקגונגל כעבור זמן מה. אירמה חייכה אל אליס כשעברה ליד השולחן של בית רייבנקלו. אליס התיישבה על השרפרף, והמצנפת כיסתה את שערה המתולתל. "רייבנקלו!" הכריזה המצנפת לאחר דקה. אליס חייכה אל אירמה ורצה לשולחן רייבנקלו, שמחא לה מחיאות כפיים סוערות.
"איזה כיף ששתינו ביחד!" לחשה אירמה לאליס בשמחה. "לגמרי!" הסכימה איתה אליס, "עכשיו רק נקווה שאירנה גם תגיע לרייבנקלו!".
"ווקר, אירנה!" הכריזה סוף סוף מקגונגל, לאחר המתנה מורטת עצבים. שתי הבנות החזיקו אצבעות חזק חזק. אירנה קמה אל השרפרף והתיישבה עליו. המצנפת התלבטה והתלבטה והתלבטה ולבסוף צעקה… "רייבנקלו!". אירמה ואליס חייכו חיוך מאושר אל אירנה, שהצטרפה אל השולחן שלהם. קסנופיליוס נראה אומלל ועצבני, וכמעט מרט את כל שערותיו.
הסעודה החלה, ואירמה מילאה את צלחתה באוכל שכמוהו לא אכלה מעולם. אליס ואירנה לא הפסיקו להצחיק אותה, עד שכמעט נחנקה. ינשופים התעופפו ברחבי האולם, וקולות צחוק נשמעו מכל עבר.
"אני עדיין לא מאמינה ששלושתינו ביחד! ועוד ברייבנקלו!" אמרה אירנה תוך כדי העלייה במדרגות הלולייניות. הן הלכו אחרי המדריכה הראשית שלהן, נערה חמודה בשם ליז. שתי הבנות הנוספות ברייבנקלו היו ג'סיקה, הילדה עם הפס המתחלף בשיער, וסיביל, ילדה תמהונית ומוזרה, אבל מאוד נחמדה.
"הגענו!" קראה ליז כשהגיעו אל נשר בצבע ברונזה. אירמה הביטה בנשר בסקרנות. "הנשר ישאל שאלה ואתם צריכים לענות עליה" הסבירה ליז, "מי שלא יודע את התשובה-לא נכנס עד שמגיע מישהו שכן יודע. מובן?". הילדים הנהנו.
"אתה נמצא בבריכה. לידך יש בן ים וקוסם. אחד מהם יטבע, את השני אתה יכול להציל. את מי תציל?" קרקר הנשר. "את הקוסם, בני ים לא טובעים" ענתה ליז נכון, והנשר נתן לה להיכנס אל חדר המועדון.
כשנכנסו, הביטה אירמה מוקסמת בתקרת הכוכבים המקומרת. הכל היה נראה קסום ומופלא, והתלמידים הביטו סביבם בהשתאות.
"היי!" נשמע קול מאחורי אירנה, שקפצה בבהלה. "סליחה, לא התכוונתי להבהיל אותך. אני דייזי, החונכת שלכן" התנצלה התלמידה שעמדה מאחוריה. היא הייתה לבושה במדים של רייבנקלו, ושערה הערמוני היה מפוזר על כתפיה ברישול. "זה בסדר, לא נבהלתי" חייכה אירנה, "רק… מה זה חונכת?". "לכל שכבה ברייבנקלו יש חונך וחונכת מהשנה שמעליו, ככה שיהיה מישהו שיעזור לו, אז תרגישו חופשי לדבר איתי על כל נושא שתרצו, אני כאן בשבילכן. בבית  שלנו מאמינים בזה שבית הוא משפחה אחת גדולה, ולכן חשוב לנו שתהיה עזרה לכולם" הסבירה לה דייזי וחייכה את חיוכה המקסים, שחשף את שתי הגומות שלה. "אז… מה עושים עכשיו?" שאלה ג'סיקה. "עכשיו אני אעשה לכן סיור בחדר המועדון ואחר כך יש לכן זמן פנוי. יש טריוויה לכל הבית בשעה שבע, אז אתן מוזמנות לבוא". דייזי הובילה את כל חמשת הבנות אל חדרי השינה, ולאחר מכן אל פינת הקריאה ופינת הלימוד של הבית.
"אירמה אליס ואירנה נמצאות פה?" נשמע לפתע קולה של ליז, המדריכה הראשית. "כן" ענו הבנות. "יש לכן אורח" אמרה להן ליז. "אוי לא, זה בטח המנהל!" לחשה אליס בפחד. אירנה בלעה רוק בפחד. "טוב, תגידו לי להתראות, זו השעה האחרונה שלי פה" אמרה אירמה וקול רעד קצת. אירנה נשמה עמוק ופתחה את הדלת החומה.
"פרנק!!" קראה אליס ומיהרה אל עבר החבר הוותיק שלהן. אירמה ואירנה נשפו בהקלה. "איך בהפלפאף?" שאלה אותו אירמה. "מדהים!" הוא ענה לה, "ממש כיף שם!". הם נפרדו כעבור כמה דקות והבטיחו לו לבוא לבקר אותו גם.

"ידעתן שהסיכוי למות מקללה יותר גבוה מהסיכוי שתצליחו להטיל אותה?" שאלה סיביל כששכבו במיטות בחדר השינה. "אין סיכוי" קבעה אליס, שפניה עדיין היו מלוכלכות משאריות צפרדעי השוקולד שהשיגו בטריוויה, "מאיפה שמעת את זה?". סיביל גימגמה איזה משהו על חלום וחזון. "בנות?" הציץ ראשה של דייזי מפתח הדלת. "רק באתי לבדוק שהכל בסדר. לילה טוב!". "לילה טוב!" ענו לה הבנות וכיבו את האור בחדר. אירמה הדליקה את מנורת הלילה שלה והמשיכה לקרוא קצת מהספר שהיה על המדף מעל המיטה שלה, עד שנרדמה.

הפרק הקודם		הפרק הבא