מה היה קורה אילו...

כשחזרו להוגוורטס ההזדמנויות להפגש ביחידות הפכו למצומצמות מאוד. הם החליטו כרגע לא לספר על הקשר בניהם אבל הרמיוני ידעה שהארי בטח שם לב כי הם רבו פחות וגם כשכן רבו זה היה יותר ידידותי. למזלם, ראשו של הארי היה עסוק בשיעורי הלטת הכרה, בצ'ו ובצ"ד והוא לא שאל כלום. ובכל זאת, רון והרמיוני מצאו רגעים קטנים משלהם, מתוקף היותם מדריכים אף אחד לא שאל שאלות כשראה אותם מסתובבים יחד בשעות הערב במסדרונות אז היה להם קל להעמיד פנים שהם מפטרלים ומחפשים תלמידים סוררים. גם עבור הארי ההסבר שיש להם חובות בהדרכה היה מספק כך שמדי פעם הם מצאו להם דקות ספורות באיזה מעבר צדדי וריק בטירה ורון היה מצמיד אותה אליו ומכסה את פניה בנשיקות עדינות, והיא היתב מעבירה את ידיה בשערו. אבל כל פעם שהנשיקה שלהם התחממה וידיו של רון החלו לטייל מתחת לבגדיה הם שמעו צעדים ונאלצו להתחמק.

הארי החליט ללמד את חברי צ"ד לייצר פטרונוס. השיעור היה מהנה והרמיוני הצליחה לזמן פטרונוס בנסיון השני שלה כששחזרה את הנשיקה הראשונה עם רון. כשהביטה בפניו וראתה את המבט החולמני שלו ששמור רק לאחרי שנישק אותה היא ידעה שגם הפטרונוס שלו מיוצר על בסיס מחשבות מאושרות דומות לשלה. באותו לילה מחשבותיה הפליגו רחוק מאי פעם, בזכות השיעור היא הבינה שהיא אוהבת את רון והצליחה לדמיין עבורם עתיד משותף. היא נרדמה בתחושה קלילה וחלמה על הדברים שהיתה רוצה שרון יעשה לה, גם אם עדין לא הסכימה שהם יקרו במציאות.

לחץ הבחינות בסוף השנה לא השאיר להם זמן ביחד כמעט בכלל. מדי פעם כשלמדו שלושתם יחד היתה קולטת את רון בוהה בה בחולמנות והיתה מחזירה לו תגובות שונות בין חיוכים להבעות מפתות יותר כגון נשיכת שפתיים. למזלה זה לא הפריע לה להתרכז, בעודה מתענגת על ההבלחות הקטנות שלהם היא הבחינה בעובדה שאת רון זה משגע.

---------- הפרק הבא הוא ממשיך אל הספר השישי-----‐--------

הפרק הקודם		הפרק הבא