הארי והקונדסאים

פרק מספר 5: הדלת ברצפה

"אהההההההההה." אמר ג'ורג' בהקלה. "הבחינה האחרונה הייתה קשה יחסית - שינויי צורה. מה שלומך, הארי?" הוא פנה לפתע להארי שצעד עם רון - הרמיוני עברה על המבחן יחד עם רמוס.

"לא יכול להיות טוב יותר," מלמל הארי, אבל הוא לא נראה ככה. הוא שפשף את הצלקת שלו.

"הלוואי שידעתי מה זה אומר!" הוא התפרץ בכעס אחרי שהתאומים עזבו.

"אתה בסדר, הארי?" שאל רמוס. הוא והרמיוני בדיוק חזרו.

"זה הצלקת שלי! אני חושב שזאת אזהרה - כאילו שכחתי משהו חשוב…"

"זה הבחינות, הארי," אמרה הרמיוני בידענות. "אני התעוררתי אתמול באמצע הלילה ועברתי על חצי מהסיכומים שלי בשינויי צורה כשנזכרתי שכבר עברנו את הבחינה הזאת."

הארי נענע בראשו. הוא היה בטוח שזה לא הבחינות.

רון והרמיוני הביטו בו בהיסוס, אבל הארי ראה שרמוס מבין אותו.

ואז נפל לו האסימון. "בואו!" הוא קרא והתחיל לרוץ. רמוס התלבט לרגע אם להצטרף, אבל אז סיריוס הופיע שם. "גמרת עם הרמיוני?" 

"כן."

"לאן הם רצים שם?" סיריוס הצביע לעבר הארי רון והרמיוני המתרחקים.

"לא יודע-" אמר רמוס. "הארי אמר משהו על הצלקת שלו ואז הם רצו, וכל מה ששמעתי היה, 'אתם לא תופסים שזה מוזר?' ואז אתם באתם."

לפתע, סיריוס רץ משם. "סיריוס?" אמר ג'יימס, אבל סיריוס כבר היה הרחק משם.

"לאן אתה חושב שהוא רץ?" שאל רמוס.

"בטח הוא הולך לבדוק מה הם זוממים."

כעבור דקה או שתיים, סיריוס הופיע.

"לא תאמינו מה שמעתי! בקשר לאבן - גיליתי איך מרדימים את הכלב!"

"מה -" התחיל רמוס, אבל ג'יימס התפרץ.

"איך? איפה? מה?"

"אוי לא, אתם לא מדברים שוב על אבן החכמים -"

"למה לא, רמוס? אם קווירל יודע איך לעבור את הכלב, אז אנחנו היחידים שיכולים לעצור אותו!"

"אוף! אתה בכלל לא יודע שקווירל מנסה -"

"נצא הלילה," לחש ג'יימס בהרפתקנות. "נשתמש בגלימה -"

"אי אפשר אתכם…" מלמל רמוס בחיוך קל.

"זה יקרה הלילה," אמר הארי. "הלילה קווירל ינסה לגנוב את האבן. אנחנו מוכרחים לעצור אותו. כדאי שמישהו מאיתנו יעמוד בכניסה לחדר המורים -"

"זה צריך להיות את, הרמיוני." אמר רון, והוסיף בחיקוי צפצפני של הרמיוני, "הו, פרופסור פליטיק, אני כל כך מודאגת, אני חושבת שטעיתי בשאלה 14 ב!" 

"אוך, סתום," אמרה הרמיוני, אבל הסכימה.

"ואנחנו נעמוד בכניסה למסדרון בקומה השלישית."

הארי הוציא את החליל מכיסו. "וואו, מזל שפיבס לא תפס אותנו," מלמל רון. הארי התחיל לנגן, והכלב נרדם מיד.

הרמיוני הסתכלה על הדלת ברצפה. משמאל לדלת, לא היה כלי נגינה אחד, ולא שניים. 

היו שם לא פחות משלושה כלי נגינה; נבל, ספל שורק ומשהו דמוי גיטרה בגודל של יד.

"מוזר," מלמל רון.

הארי קפץ ראשון, בעוד הרמיוני מחזיקה את החליל. הוא נחת על משטח רך.

"זה בסדר!" הוא צעק למעלה. "יש פה צמח לרכך את הנפילה!" רון נחת לצידו, ואחריו הרמיוני שהשאירה את החליל ליד הנבל.

"מזל ששמו פה את הצמח הזה," אמר רון. 

"מזל? תסתכל על עצמך!" אמרה הרמיוני, נצמדת לקיר כדי למנוע מהצמח לכבול גם אותה.

"תעשי משהו," אמר רון.

"אמ, למדנו על הצמח הזה בשיעור של ספראוט… זה מלכודת השטן… הוא אוהב קור ולחות…"

"אז תדליקי אש!" קרא רון.

"אבל אין פה עצים!" אמרה הרמיוני בבלבול.

"אין פה עצים? תגידי, את מכשפה, או מה?" צרח רון.

"אה, נכון!" קראה הרמיוני. היא הדליקה משרביטה את אותן הלהבות הכחולות ושיחררה את הארי ורון.

"איזה מזל שאת מקשיבה בשיעורי תורת הצמחים, הרמיוני," אמר הארי.

"ואיזה מזל שהארי לא מאבד את העשתונות ברגעי משבר. אין פה עצים, היא אומרת!" אמר רון.

הם עברו לחדר הבא, ושם הארי לכד את המפתח המעופף ופתח את הדלת; וכמעט בסיום משחק השחמט, הרמיוני צרחה. המלכה הלבנה דחפה את רון בגסות לקצה הלוח.

"הרמיוני, אל תזוזי!" קרא הארי. הוא צעד שלוש משבצות באלכסון והמלך זרק לרגליו את כתרו.

הם עברו לחדר הבא. ריח נורא של טרול חדר לנחיריהם, והם סתמו את אפם עד לחדר הבא. היתה שם שורת בקבוקים, וחידה. החדר של סלגהורן.

הרמיוני פתרה אותה, והארי הציע שהיא תחזור ותיקח את רון, והם יזעיקו את דמבלדור, הרמיוני אמרה כמה דברים מביכים, חיבקה אותו והלכה משם. הארי עבר לבדו לחדר הבא. והוא בהחלט לא ציפה למה שראו עיניו.

הפרק הקודם		הפרק הבא