תאונות קורות

הרמיוני החליטה ללכת לראות את רון בעצמה.  אחרי הכל זו לא הייתה אשמתו של פרד שהיא התאהבה בו. אז, אחרי שפרד הלך לחנות, היא שלחה ינשוף לרון ושאלה אם תוכל לפגוש אותו לארוחת צהריים. לא עבר זמן רב והיא קיבלה ממנו תשובה, אז הנה היא נכנסה למסעדה הקטנה לפגוש אותו.

ברגע שראה אותה נישק את לחיה ושאל "מה שלומך?"

"אני בסדר. אתה?"

"אני גם בסדר. דאגתי לך."

"אני יודעת ואני מצטערת. אני מצטערת על הכל.  הדרך שעזבתי ולא הודעתי לך איפה אני. הכל באמת.”

"זה בסדר. אז מה עכשיו?" הוא שאל אותה.  "לאן אנחנו הולכים מכאן?"

"רון, אני רוצה שתדע שמעולם לא רציתי לפגוע בך. ואני רוצה שתדע שאני אוהבת אותך, אבל אני לא יכולה להתחתן איתך. אני חושבת שעמוק בפנים ידעתי שתמיד היית מיוחד בשבילי, אבל."

הוא עצר אותה שם. "אני מבין מה את אומרת.  אני אוהב אותך הרמיוני, אבל כשעזבת לא הרגשתי כמו שהייתי צריך להרגיש. אה, אל תביני אותי לא נכון. זה כאב, אבל לא בצורה שחשבתי שזה היה צריך לכאוב.”

"בְּדִיוּק. אני חושבת שתמיד נהיה שם אחד בשביל השני ואולי אם לא היינו כל כך נקלעים למלחמה וכולם לא היו מניחים שנגמור ביחד שזה פשוט הרגיש נכון ללכת יחד עם זה."

"אז, פרד, הא?"

"אל תאשים אותו. אם היינו מחויבים זה לזה כמו שהיינו צריכים להיות, איש לא היה יכול להיכנס בינינו."

"אני יודע, אבל אני מניח שזה מרגיש כאילו הוא בגד בי."

"בבקשה אל תרגיש ככה. הוא יצא מזה. כל האשמה צריכה להיות עלי. הוא היה חולה. הוא היה קדחתני. ידעתי מה אני עושה. אני כל כך מצטערת רון." היא אמרה מבעד לדמעותיה. "אני יודעת שאתה שונא אותי עכשיו ומגיע לי."

"בבקשה אל תבכי. שום דבר לא יגרום לי לשנוא אותך. עברנו יותר מדי ביחד. אני חושב שאת ואני והארי נישאר החברים הכי טובים ולא משנה מה יקרה בחיינו."

היא זרקה את עצמה לזרועותיו ואמרה, "תודה רון. אני יודעת שאתה צודק. אני לא רוצה ששום דבר לא יהיה מוזר בינינו. אז אנחנו בסדר?"

"כן. אני חושב שאנחנו בסדר."

"מה עם פרד?"

"הוא האח שלי. אני אמור לגרום לו לסבול עוד קצת, אבל אני לא אעשה לו את זה.  אני מניח שאם את לא יכולה להיות איתי הוא אדם טוב בשבילך."

"הו רון, אתה נפלא. זוכר שפעם הייתי אומרת לך שיש לך מנעד רגשי של כפית?"

"כן." הוא אמר בצחוק.

"טוב כבר לא. התבגרת. תודה רון. אתה מוכן לסדר את זה איתו?"

"אני מניח. אעצור ליד החנות הערב אחרי שאצא מהעבודה."

"אתה בטוח שאתה בסדר עם זה שאני עם פרד?"

"כן, למעשה יצאתי לדייט לאחרונה.  תמיד היה נוח להיות איתך, אבל אני חושב שאני מוכן לצאת מאזור הנוחות."

"זה נהדר רון. אני מאחלת לך את כל האושר שבעולם."

הם אכלו ארוחת צהריים ואז הרמיוני חזרה איתו למשרד. היא נאלצה לדבר עם השר על חזרה לעבודה.

*******

הרמיוני הלכה לחנות הבדיחות לאחר שעזבה את המשרד. ברגע שפרד ראה אותה הוא ניגש אליה ונישק אותה בעדינות. "שלום אהובה. מה מביא אותך לכאן?"

"אכלתי ארוחת צהריים עם רון ואז הלכתי למשרד לפגוש את קינגסלי ולדבר על העבודה שלי."

"לא רציתי שתלכי לבד לראות את רון. אנחנו יודעים מה המצב שלו. למה שתעשי את זה?"

"הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות. רון ואני חברים כבר הרבה זמן. הייתי חייבת לעשות את זה. בכל מקרה, שום דבר לא השתבש."

"אז מה קרה?"

"הסברתי לו הכל והוא הבין. הוא אמר שהוא בערך ידע את זה. הוא הולך להיות בסדר איתנו ביחד. הוא אמנם אמר שהוא רוצה לגרום לך לסבול, אבל הוא לא יעשה את זה. הוא אפילו התחיל לצאת לדייטים."

"וואו. מעולם לא הייתי חושב שזה יהיה כל כך קל. רק שיחה אחת?"

"אני אוהבת אותך, פרד. אם לא אכפת לך אני אסתובב כאן עד שתסגור את החנות."

"לא אכפת לי. את יכולה להישאר כאן בכל זמן שתרצי. אולי אנחנו אפילו יכולים למצוא את עצמנו בחדר האחורי ביחד. את אף פעם לא יודעת מה יכול לקרות.” הוא אמר לה בחיוך.

"אולי." היא ענתה מחייכת אליו.

"מה? למה אמרת אולי? את לא אומרת בדרך כלל משהו בסגנון, אין מצב?" שאל בקול מופתע.

"טוב אולי פשוט הגעתי להבנה שאתה ואני רוצים את אותו הדבר. למה לי להילחם בזה אם זה יביא לי את מה שאני רוצה?"

"אה כן, ומה את רוצה, גריינג'ר?" הוא שאל בקול צרוד. הוא לא האמין למשמע אוזניו. הוא חלם על זה, אבל מעולם לא חשב שזה באמת יקרה.

"אותך." הרמיוני ענתה בקול חזק.

"בֶּאֱמֶת? אני חושב שזו הפעם הראשונה שאמרת לי את זה בלי שאדרבן אותך לדבר על הרגשות שלך."

"טוב אמרת שאני חכמה. למה לצאת נגד דבר טוב?"

"למה באמת? עכשיו בואי נלך. אני רוצה להראות לך את החדר האחורי.” פרד אמר לה כשאחז בידה.

"אוי, ג'ורג'. תשמור על הדברים כאן. אני אעשה להרמיוני סיור בחדר האחורי." פרד אמר לג'ורג' כשחלפו על פניו.

"בטח שאתה תראה לה. היא ראתה את החדר האחורי, אבל בכל מקרה תיהנו." ג'ורג' הגיב בצחוק.

***

"רון, אני כל כך שמחה שבאת. סיפרתי לפרד על השיחה שלנו." הרמיוני אמרה לרון כשנכנס לחנות.

רון לחץ את ידו של ג'ורג' ואז פנה אל פרד ואמר, "פרד אני לא יודע מה לומר. אני מרגיש שבגדת בי, אבל באותה מידה אני יודע שזה לא היה הולך לי ולהרמיוני."

"אני יודע רון, תאמין לי שניסיתי להילחם בזה.  פשוט לא הצלחתי. זה הכל באשמתי. להרמיוני לא היה שום קשר לזה." פרד אמר לרון. "הייתי צריך להיות כן מראש כשידעתי לראשונה איך אני מרגיש, אבל כל הזמן חשבתי שזה פשוט קראש וזה ייעלם. ככל שניסיתי להכחיש את הרגשות שלי ככה פגעתי בהם יותר. רק כשהיינו בקשר כה קרוב ידעתי שאני נלחם בקרב שכבר הוכרע.  אני באמת מצטער." פרד אמר לו בעודו מושיט את ידו וחיבק אותו.

הרמיוני פרצה אז לשיחה ושאלה את רון אם הוא רוצה לעלות ולדבר.

"בטח. אני חושב שאנחנו צריכים.” ענה רון. אז ארבעתם עלו למעלה.

ג'ורג' העביר את בירצפות והם התיישבו לדבר.

רון הביט בג'ורג' ואמר, "אני מניח שזה לא חדש לך."

"לא, ואני יודע כמה היה קשה לפרד. הוא חשב עליך כל הזמן." אמר ג'ורג' לרון.

"אני מניח שהוא לא חשב עלי יותר מדי." רון הגיב.

"רון. בבקשה. אל תלך לשם." אמרה הרמיוני לרון.

"אני מצטער הרמיוני, אבל זה עדיין כואב." אמר לה רון.

"רון, אנחנו ממש מצטערים." הרמיוני אמרה לו עם דמעות בעיניים.

"בוא נוציא את הרמיוני מזה. הכל היה באשמתי. לא היה לה שום קשר לזה.” אמר פרד. אפשר היה לדעת שהוא כועס מהטון שבו דיבר.

"לא פרד, אני צריכה לקחת אחריות על החלק שלי. לא עשית את זה לבד." אמרה לו הרמיוני.

"את לא יכולה להתרגז, זה עלול לפגוע בתינוק."  פרד אמר לה בזמן שהוא הרים את ידה.

"מה אמרת? איזה תינוק?" רון סינן לעברם.

"לא סיפרתי לרון הכל היום, סליחה." הרמיוני לחשה לפרד.

"מה עוד לא סיפרת לי?"

"היא בהריון, היא עומדת ללדת לנו תינוק." פרד ענה לשאלתו תוך שהוא מביט בעיניה של הרמיוני.

"אני לא מאמין לזה. כל הזמן הזה חשבתי שאת מסתתרת והיית כאן עם פרד." הוא שאל.

"זה לא היה ככה." הרמיוני התחילה לומר, אבל ג'ורג' התפרץ לדבריה.

"רון, אחי. אתה צריך להירגע. אין צורך לכעוס ולהתחיל לצעוק."

"ומה אתה מצפה ממני לעשות? להגיד שהכל בסדר? שזה בסדר שאחי עשה את החברה שלי שהיא במקרה גם החברה הכי טובה שלי מאחורי הגב? שהכל בסדר?" רון התחיל לצעוק ונשבר כשסיים.

הרמיוני קמה וניגשה לרון. היא כרעה על הרצפה ולקחה את שתי ידיו בידיה. "רון, אני מבינה לגמרי איך אתה מרגיש, או איך הייתי מרגישה אם המצב היה הפוך, ואני מצטערת. ואתה תמיד תהיה החבר הכי טוב שלי ולא משנה מה יקרה זה לעולם לא ישתנה. עברנו כל כך הרבה ביחד ואף אחד לא יוכל לשנות את זה, אבל רון, בבקשה תנסה להבין. מעולם לא התכוונו לפגוע בך. הלוואי שיכולתי לקחת ממך את כל הכאב שגרמנו לך."

"זה פשוט ככה, הרמיוני." לחש לה רון. "אני מבין מה את אומרת ואני יודע שאנחנו לא מתאימים זה לזה, אבל זה עדיין כואב."

"אני יודעתת. גם לי קשה. היית חלק מחיי כל כך הרבה זמן שייקח לי זמן להתרגל לזה. קשה לך יותר כי היה לנו קצת זמן להתרגל לזה, אבל עליך הכל בא בבת אחת. אבל בבקשה תנסה להבין."  אמרה הרמיוני לרון. "מעולם לא התכוונו לפגוע בך. למעשה, בגלל זה ניסינו לעצור את זה."

"הרמיוני צודקת, רון.  ניסיתי להילחם ברגשותיי.  למעשה, הצלחתי כמה שנים. אבל לא יכולתי לעשות את זה יותר. הייתי צריך לומר משהו.”  פרד אמר לרון.

"אני חושב שאלך. אני צריך לנקות את הראש.”  אמר להם רון.

"אתה רוצה שאלך איתך? אנחנו יכולים לעשות מזה לילה נחמד?" ג'ורג' אמר לרון.

"לא, אני חושב שאני צריך ללכת להיות לבד לזמן מה."

הרמיוני חיבקה אותו לפני שעזב ואז פנתה לפרד והוא עטף אותה בזרועותיו. "אני מקווה שהוא בסדר." אמרה לתוך חולצתו.

"הוא יהיה בסדר. תני לו קצת זמן." פרד אמר לה.  ואז הוא פנה לג'ורג' ואמר, "תודה."

"אין בעיה. הכל יהיה בסדר. הוא יבוא בחזרה. אתם תראו."

הפרק הקודם		הפרק הבא