הנכד- *גמור*

"שלום תלמידים יקרים." וולדמורט אמר לכל תלמידי הוגוורטס. הוא עמד מול שולחן המורים, כששלושה אוכלי מוות

עומדים לידו. "כמו שאתם רואים, דמבלדור עזב. כל מי שינסה להתנגד לבית הספר, ולמנהל החדש, אני, הוא

יגמור במקום שבו הארי פוטר וחבריו נמצאים כעת."

"תעזבו אותי." הארי אמר. אוכל מוות הכניס אותו לאולם. הוא גרר אותו לוולדמורט.

"הארי," פרד, ג'ורג' וג'יני קראו לו. שלושתם נעמדו, ואוכלי מוות הוציאו אותם מהאולם. גם נוויל, דין תומאס, אנג'לינה

ג'ונסון, קייטי בל, קולין ודניס קריווי, לי ג'ורדן ואליסיה ספירט נעמדו. אוכלי המוות גררו גם אותם אל מחוץ לאולם הגדול.

"עוד מישהו רוצה לקום?" וולדמורט שאל. "אם מישהו ישתף פעולה עם פוטר, זה עומד לקרות לו. קרושיו." וולדמורט

כיוון את שרביטו אל הארי. כל מקום בגופו של הארי שרף.

"אתה לא תצליח לעשות את זה." הארי פלט.

"מה אמרת?"

"אתה לא תצליח לעשות את זה."

"תחזירו אותו." וולדמורט אמר. נוט וקראב גררו שוב את הארי בחזרה לתא. הארי גילה שהתא גדל, וכך נוספו גם כל

התלמידים שהוצאו מהאולם. ג'יני שכבה על הירכיים של פרד. קצת יותר רחוק משם, קולין ודניס קריווי דיברו עם נוויל

ועם דין. אליסיה, אנג'לינה, קייטי, ג'ורג' ולי נשענו על הסורגים, ודיברו. הרמיוני ורון ישבו ביחד באחת הפינות. שבעת

הנערים ללא פרסי ישבו גם הם ליד הסורגים, אבל רחוק מחמשת התלמידים הבוגרים. פרסי ישב ביחד עם אחותו

התינוקת, אימו ואביו החורג. הם ישבו בקצה התא. הארי הלך לשבת ליד הרמיוני ורון.

"אז מה? אתם ביחד?" הארי שאל את השניים.

"כן." הרמיוני ענתה.

"כבר חודש." רון אר.

"אתם לא מבינים כמה אני שמח בשבילכם." הארי אמר. הוא חיבק את שני חבריו הטובים.

"מגיע לך גם חברה." הרמיוני אמרה.

"את צודקת, הרמ." רון אמר. "מה אתה אומר על פדמה פאטיל?"

"תגידו, נראה לכם שאנחנו באיזו תוכנית ראליטי לזוגות?" הארי שאל.

"מה זה תוכנית ראליטי?"

"תוכנית ראליטי זה משהו מוגלגי. אתה לא תבין." הרמיוני ענתה.

"תגיד, מה אתה אומר על אחותי?" רון שאל את הארי.

"היא לא החברה של מייקל קורנר, או משהו כזה?" הארי שאל.

"היא נפרדה ממנו אתמול." הרמיוני אמרה. "והיא אמרה לי שהיא נפרדה ממנו בגלל שהיא עדיין מאוהבת בך."

ג'יני קמה מאחיה ונעמדה. הארי רץ אליה ונישק אותה והיא נישקה אותו בחזרה.

"מה?" היא שאלה, כשהם לבסוף התנתקו.

"אני מאוהב בך." הוא ענה לה בחיוך, והיא חייכה בחזרה. זה לא היה חיוך מאולץ, זה היה חיוך אמיתי. היא אהבה אותו,

והוא אותה. כבר מאז נשף חג המולד בשנתם האחרונה.

"גם אני אותך."

"סוף-סוף." פרד וג'ורג' אמרו ביחד.

"בוא הנה." אנג'לינה אמרה לג'ורג'. הוא נישק אותה. באותה השנייה פרד נישק את אליסיה, ורון נישק את הרמיוני.

"מיס וויזלי," הארי הושיט את ידו אל ג'יני. היא לקחה את הצעתו, והוא הוביל אותה אל המקום בו הוא ישב עם הרמיוני

ורון. הם התיישבו שם.

"אתה מאמין שהם ביחד?" ג'יני שאלה את הארי. שניהם הסתכלו על הרמיוני ורון.

"קיוויתי שבסופו של דבר שניהם יתחילו להגיד אחד לשני מה הם מרגישים. כנראה זה קרה בזמן האחרון."

"פייפר מקלין?" אוכל מוות שאל.

"זאת אני." פייפר אמרה.

"יש לך מכתב." אוכל המוות הביא לפייפר את המכתב.

"ממי זה?" פרנק שאלה. אוכל המוות חזר למקומו.

"זה מאימא שלי." פייפר ענתה. "היא כתבה שהיא ממש מתגעגעת אלינו, ושהיא יודעת על המצב שלנו. היא אמרה

שאבא של ג'ייסון ואמא של אנבת' מנסים למצוא דרך. והיא כתבה שהאבות של פרסי והייזל הגיעו לשם, וצעקו על

אבא של ג'ייסון. הייתה רעידת אדמה. אמא שלי כתבה שכולם הגיעו לישיבה, ושהם מקווים שנראה אותם בקרוב."

"אין לכם מה לדאוג. הם לא יבואו להציל אותנו בזמן הקרוב." ג'ייסון אמר.

"אם רק היו פה חרבות." פרסי רטן.

"היא עוד לא חזרה לך?" אנבת' שאלה את בן זוגה.

"לא."

"אתה צודק. אם רק היו פה חרבות היינו יכולים לעשות דו קרב שלא ייגמר אף פעם." ג'ייסון אמר.

"סאלי, מתי בפעם האחרונה פגשת את אבא של פרסי?" אנבת' שינתה נושא.

"וואו. המון זמן לא ראיתי אותו. בערך כשפרסי היה בן שבעה חודשים." סאלי ענתה. "כשהוא עזב אותנו."

"אמא," פרסי חיבק את אימו. הוא לקח את אסטל, אחותו, מידיו של פול, וחזר אל חבריו.

"שלום אסטל," אנבת' אמרה לתינוקת שהייתה בת כמעט חצי שנה. אנבת' לקחה את אסטל, ופרסי הלך שוב לאמו.

"פרסי, הכל בסדר?" פול שאל.

"כן. אני פשוט רוצה להגיד סליחה על זה שאתם כאן בגללי." פרסי אמר.

"זה לא באשמתך." סאלי אמרה. "זה לא באשמת אף אחד."

______________________________________________________________________________________________________________________________________________________

באותו הזמן במערה שבהרים, דמבלדור עמד והלך הלוך-ושוב. האגריד ישב על האדמה.

"אתה חושב שאתה-יודע-מי כבר השתלט על בית הספר?" האגריד שאל לבסוף.

"כן. בטוח." דמבלדור ענה.

"ואתה חושב שהוא תפס את הארי?"

"אני לא יודע. זה מציק לי."

"אז למה אנחנו פה? מה קרה שם, דמבלדור?"

"וולדמורט הופיע במשרד שלי. השרביט שלי היה בחדר השינה שלי. התעתקתי למשרד של מינרווה,

ואמרתי לה ללכת להארי בדחיפות, ואז התעתקתי אלייך, והנה אנו כאן."

"אבל, דמבלדור, הייתי בטוח שאי אפשר להתעתק בלי שרביט. וגם בכלל שאי אפשר להתעתק בתוך הוגוורטס."

"רק המנהל יכול. ואני גם יכול להתעתק בלי שרביט בתוך שטח בית הספר."

"אז אם הוא תפס את הארי, מה יקרה לו?"

"אני חושב שוולדמורט צריך משהו מהארי. הוא לא סתם צריך אותו."

______________________________________________________________________________________________________________________________________________________

נ"מ (נקודת מבט) הארי:

יופי, אז וולדמורט השתלט על הוגוורטס, וחטף אותי ואת החברים שלי. פרסי והחברים שלו איתנו בתא. גם

המשפחה שלו. פרד, ג'ורג' וג'יני גם פה. ועוד כמה תלמידים מגריפינדור. אבל יצאו מהתא הזה כמה דברים

טובים. אני וג'יני ביחד. הרמיוני ורון סוף-סוף התנשקו, וגם לפרד ולג'ורג' יש בנות זוג חדשות. אליסיה

ואנג'לינה מקבוצת הקווידיץ' הקודמת.

לזה הכי חיכיתי. לקווידיץ'. אבל עכשיו, בגלל הרוצח של ההורים שלי, אני לא יכול לשחק.

"אתה דומה לאבא שלך. אבל יש לך את העיניים של אמא שלך." קול מוכר הגיע לאוזניי. נעמדתי ישר.

"הארי," רמוס וסיריוס הופיעו מול הסורגים. אוכל מוות בסכה הכניס אותם לתא.

"סיריוס, רמוס." אמרתי להם.

"אתה בסדר?" סיריוס שאל אותי. הוא ורמוס חיבקו אותי.

"כן."

"שלום זנב-תולע." רמוס אמר. אוכל המוות הוריד את המסכה.

"הארי!" סיריוס תפס אותי.

"הוא בגד בהורים שלי. הוא הסיבה לזה שההורים שלי מתים." צעקתי.

"אני יודע. ותאמין לי שגם אני רוצה להרוג אותו. אבל הם יפגעו בך."

"וזה לא מה שההורים שלך היו רוצים. תאמין לנו." רמוס אמר.

"וגם אני לא רוצה שתיפגע." ג'יני חייכה אליי.

"גם אני לא." רון אמר.

"אני איתם." הרמיוני אמרה, וקרצה אליי.

"בסדר." אמרתי. סיריוס שיחרר אותי. זנב תולע כבר עזב ממזמן.

"אתה בסדר?" ג'יני שאלה אותי.

"אני עומד להרוג אותו."

"אז אתה בסדר."

"כן. אני בסדר." אמרתי. התקרבתי אליה, ונישקתי אותה.

"וואו." סיריוס אמר. דמעה זלגה על לחיו, וכך גם על הלחי של רמוס.

"מה?"

"זה פשוט שג'יני דומה לאמא שלך, ואתה דומה לאבא שלך." רמוס אמר. "זה פשוט מרגיש שהם שוב פה. שוב איתנו."

______________________________________________________________________________________________________________________________________________________

אוקיי, סיימתי שני פרקים ביומיים. תודה רבה לכל המגיבים. הפרק מוקדש ל-

hermione jin granger, avigailqq, פרופסור מקגונגל 123, תודה.

שנה טובה. תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא