תבוסת הדרקון

הארי פקח את עיניו. הצלקת שלו בערה. הוא גישש ביד אחת אחר משקפיו וביד השניה הוא אחז בצלקתו ונאנק מכאב.

"מה קרה?” הוא שמע את קולו של דראקו.

"וולדמורט, הוא כועס,” אמר הארי והתיישב. הוא הביט סביבו. “רון והרמיוני ירדו?”

"כן,” השיב דראקו.

"הוו יופי, הרמיוני לא תשמח במיוחד אם יתברר לה ששוב נכנסתי לראש של וולדמורט,” אמר הארי.

"נכנסת לראש של וו – וולדמורט?” שאל דראקו. הוא כחכח בגרונו והביט לרגע סביבו בבהלה כאילו מצפה שאיזה ברק יפגע בו לאחר שאמר את שמו של אדונו לשעבר.

הארי הרים גבה בהערכה לעברו של דראקו. “כן, אני נכנסתי לראש של וולדמורט. זה כבר קרה לי פעם ובגלל זה עשיתי שיעורי הלטת הכרה עם סנייפ לפני שנתיים – מה שהתברר ככישלון מוחץ.”

"אז זה מה שזה היה,” אמר דראקו. “לא שיעור עזר בשיקויים.”

"כן,” אמר הארי. “שנה שלמה היה לי שקט ועכשיו זה חזר.”

"אתה מלמלת כשישנת את השם של אוליבנדר ו.. וגם את השם של אבא שלי,” אמר דראקו. “והזעת, נורא.”

"וולדמורט כועס, על מה שקרה לי איתו בקרב בשמיים,” אמר הארי. “הוא נלחם איתי עם השרביט של אבא שלך כי הוא חשב שכך הוא יוכל להביס את השרביט שלי אבל השרביט שלי ניפץ את השרביט של אבא שלך. וולדמורט עשה את זה לפי מה שאוליבנדר אמר לו, עכשיו הוא ממש כועס על אוליבנדר.”

וואוו,” אמר דראקו. “אתה באמת יכול לדעת מה קורה איתו. והוא לא יכול לעשות את אותו הדבר לך?”

"לא עד כמה שידוע לי,” אמר הארי. “הוא כבר ניסה לעשות את זה, אז במשרד הקסמים, זה... זה היה נורא,” הארי הצטמרר כשהוא נזכר בכאבים העזים כשהוא חש אז. “דמבדלור אמר שוולדמורט חש כאבים עזים ממש ושהוא לא ינסה לעשות את זה שוב.”

באותו רגע דלת החדר נפתחה וגברת וויזלי הופיעה בפתח. “הוו התעוררת, הארי חמודי, בוא יש ארוחת בוקר למטה.” היא העבירה את מבטה לדראקו. “גם אתה, דראקו.”

הארי ודראקו ירדו למטה. חיכו להם על השולחן ערמות של טוסטים חמים וריחניים. בלוטות הטעם של הארי צעקו קריאות אושר והוא ודראקו התיישבו במהירות ליד רון והרמיוני והחלו לזלול.

כעבור שעתיים לאחר הארוחה הם מצאו את עצמם מפנים נומים מן החצר הקידמית.

"אז הארי,” אמרה הרמיוני בקול מבשר רעות. “מאלפוי סיפר לי על החלום שלך הלילה...”

"מאלפוי!” סינן הארי בכעס. דראקו שלח אליו מבט מתנצל.

"הארי זה חשוב!” אמרה הרמיוני. “אתה לא יכול להרשות לו להיכנס לך לראש. דמבדלור - “

"דמבדלור מת, הרמיוני,” אמר הארי. “וכמו שאת בעצמך אמרת, זה חשוב. כך אנחנו יכולים לדעת מה וולדמורט עושה. זאת בחירה שלי, הרמיוני. וכך החלטתי.”

בימים הבאים גברת וויזלי העסיקה אותם כל כך עד שהם בקושי מצאו זמן עוד לדבר. הארי מצא את עצמו כמה וכמה פעמים מתאפק שלא לפרוץ בצחוק כשראה את דראקו מחליף מצעים, או ממיין ערמות של כביסה בעזרת שרביטו.

כשבני הזוג דלאקור הגיעו יחד עם ביתם גבריאלה אין ספק שבני הבית נשמו לרווחה. אך למרבה הצער העבודה עוד לא פסקה גם אז. הם נאלצו לעטוף מתנות, לסדר את החדרים ובנוסף ללחץ של החתונה המתקרבת' גברת וויזלי הזכירה באוזניו של הארי שצריך כמובן לערוך לו מסיבת יומולדת.

"הו, לא, גברת וויזלי,” מיהר הארי לומר לה. “א..אני לא רוצה שתעשו לכבודי איזה משהו מפואר, בכלל, לא צריך לעשות מזה עסק.”

"הוו, אל תדאג, הארי חמודי,” צחקה גברת וויזלי. “לא בכל יום אתה נהיה בן שבע עשרה.”

ואכן בהגיע היום המיועד, כשהארי התעורר בבוקר הוא הניף את שרביטו באושר וגרם לכלוב של הדוויג לרחף ברחבי החדר, מה שגרם לה לצווח במחאה. אחר כך הוא הטיס את משקפיו – הן התנגשו בפניו בחוזקה.

כשירד למטה, לאחר הארוחת בוקר, הוא קיבל את המתנות.

"חכה רגע,” קרא דראקו כשהארי פנה לעלות בחזרה לחדר ולהניח שם את כל מה שקיבל. הארי הסתובב וראה את דראקו ממהר אליו במעלה המדרגות.

"גם אני..” אמר דראקו והתנשף. “יש לי פה בשבילך משהו, זה לא עטוף, רק היום זה הגיע, אני כבר מנסה להשיג את זה כבר המון זמן. דראקו הכניס את ידו לכיסו והוציא משם מצפן קטן ושחור. “עוד לפני שהגעת אז דובי הגיע לפה לכמה ביקורים קצרים בשביל לדווח על המצב בהוגוורטס,” אמר דראקו. “אני כבר המון זמן רציתי את החפץ הזה, הוא שייך למשפחה שלי. באחת הפעמים שאלתי את דובי אם הוא יכול להשיג לי את זה, אמרתי לו שזה בשביל מסדר עוף החול והוא הסכים. אבל בימים האחרונים הבנתי שכנראה אתה זקוק לזה יותר ממני.”

"מה זה עושה?” שאל הארי בסקרנות.

"זה מצפן,” הסביר דראקו. “אבל זה לא מראה לך את הצפון אלא את הדבר שאתה רוצה באותו רגע. אני שמעתי אותך, רון והרמיוני מדברים על התוכניות שלכם וממה שהבנתי אתם מחפשים כל מיני חפצים שהיו שייכים ל – לוולדמורט, אני חושב שזה יעזור לכם בחיפוש.”

"וואוו, דראקו,” קרא הארי בהתפעלות. הוא הביט במצפן שהיה מונח בידיו של דראקו. המחוג הקטן שבתוכו הצביע בדיוק על הארי עצמו. הארי כיווץ את גבותיו בבלבול.

נראה היה שגם דראקו שם לב לכך כי הוא מיהר לדחוף את המצפן לידיו של הארי.

ברגע שהמצפן נגע בידיו של הארי המחוג הקטן הסתובב אחורנית והצביע על דראקו.

סומק לא ברור התפשט בפניו החיוורות של דראקו. הארי חש את פניו מתחממות.

הדלת מעליהם נפתחה לפתע. “הארי אתה יכול לבוא רגע?” נשמע קולה של ג'יני.

על פניו של דראקו ננסכה הבעה לא ברורה. “טוב, אז אה – יומולדת שמח הארי,” הוא אמר במהירות, הסתובב וירד בחזרה במדרגות ונעלם אל תוך הסלון.

הארי דחף את המצפן לכיסו והלך לחדרה של ג'יני. הוא הניח את המתנות על הרצפה ליד הקיר ונכנס לחדרה, תוהה מה לעזעזל קרה כאן לפני כמה רגעים.

הפרק הקודם		הפרק הבא