ממשיכים הלאה...

"לאן אתם הולכים? הרגע הגעתם, הארי?!? רון?!?"

צעק אוון בייאוש לעבר הדלת אבל הם כבר היו בדרך למעלית.

' איך?, איך הוא נתן לזה לקרות?!? הוא שמר עליו מכל דבר ועכשיו... הוא הוכיח כמה טיפש היה כשנתן לטדי ללכת להתאמן לבד.' חשב הארי.

רון והארי הגיעו למעלית ולחצו בטירוף על הכפתור של המעלית, אבל היא איחרה לבוא. הארי כבר תיכנן את הצעדים הבאים במוחו. המעלית הגיע והם לחצו בכוח על הכפתור לקומה הרביעית. האנשים במעלית הסתכלו עליהם בחשד אבל להארי זה לא היה אכפת.

"קומה רביעית, אגף פיקוח על חיות קסומו..." אבל הם לא הצליחו לשמוע את המשך דבריה. הם רצו במסדרון עד אשר הגיעו לדלת הנכונה ודפקו עליה. הרמיוני פתחה את הדלת עדיין מעיינת בדף שהחזיקה.

"אהה  הארי ,רון מה אתם עושים פה? אתם לא אמורים ל.."

"חטפו את טדי" צעק רון

"מה? על מה אתה מדבר?!"

"בואי- אין זמן!!!"

בלי לשאול עוד שאלה נוספת הם הגיעו למעליות.

כאשר הגיעו ללובי הכניסה של משרד הקסמים, הם רצו אל האחים שהיו בקצה השני.

הארי עוד הספיק לשמוע את סטן שנפייק שואל:"מה לעזא-"

"המחילה" צעקו אחד אחרי השני, לאחר דקה של סחרור ובחילה, הארי הגיעה למחילה.

"הארי מה אתה עושה פה?" שאלה ג'יני ועל פניה נסוחה הבעת בלבול מוחלט.

"ג'יני, תקראי לכולם" ביקש הארי ברצינות.

לאחר דקה גם הרמיוני ורון הגיעו ("אני לא יכול עוד לסבול את הדבר הזה... פיספסתי בארובה. זה היה כל כך מביש! אם עוד פעם אחת אני לא יוצא מהאח הזה נומלי, אני..." התעצבן רון וניקה את גלימתו הכחולה שכעת הייתה שחורה מפחם.)

כולם הגיעו אל הסלון. היה קצת צפוף אבל להארי היה משהו דחוף לעשות!

"טדי נחטף , על ידי ניל- אני, רון והרמיוני נצא לחפש אחריו..." מיד התחילו להפציץ אותו תגובות...

ויקטואר פרצה בבכי תמרורים, אדון וויזלי מלמל לעצמו "ניל....ניל- אני מכיר אותו. הוא התעלל במוגל המסכן הזה. זה היה אתמול בעיתון!"

"מה זאת אומרת 'אני רון והרמיוני'?" שאלה ג'יני. "גם אני באה. טדי יקר גם לי! גם אני טיפלתי בו. גם אני רוצה להצטרף."

"לא ג'יני. אני לא ירשה לך לבוא איתנו נקודה. את תישארי פה וזה סופי. גברת וויזלי, תוכלי לבשר לגברת טונקס על החדשות?" גברת וויזלי הנהנה,  עדיין חיוורת והמומה מהחדשו ת.

"אני באה! אני לא ילדה קטנה ואתה לא  תחליט מה רע ומה טוב בישבילי!" נעמדה ג'יני.

"לא את לא!" צעק הארי.

"ואתה שוב תשאיר אותי לבד?" היה שקט מתוח באוויר.

"אהמ.... אני צריך ללכת ל...שם." אמר רון והלך למטבח

"אני צריכה ללכת איתו." מלמלה הרמיוני ונעלמה גם היא. משפחת וויזלי יצאה מהחדר (עיניה של ויקטואר היו נפוחות מרוב בכי) והשאירה את הארי וג'יני לבד.

"ג'יני? את בסד..."

"לא- עזוב. לך להציל את מי שאתה רוצה, ואני שוב אשאר בבית ואדאג לך ואחכה למכתב ממך- אבל אתה תהיה עסוק מדי! אל תטרח ליצור איתי קשר. אני אשב פה בחיבוק ידיים ואחכה לך, לא אעשה כלום! אתה אגואיסט פוטר. טדי גם חשוב לי, לא רק לך ואני כבר לא ילדה קטנה- אני יודעת לשמור על עצמי אתה יודע! אני לא צריכה שאתה תציל אותי" ג'יני צעקה ועלתה בריצה לחדרה. הארי הסתכל עליה עד שנעלמה מעיניו.הוא היה בהלם ולא זז ממקומו. לפתע, הוא נזכר שהוא מבזבז זמן יקר. הרמיוני ורון כבר התארגנו ("את עדיין מחזיקה את התיק הפאייטים הישן הזה?!" התפלא רון.) לאחר חמש דקות הם כבר היו בחצר של משפחת וויזלי. הארי יכול היה לראות כמה נומים חוזרים וצועקים בתלונות על היחס שהם מקבלים.

"לאן עכשיו?" שאל רון.

"למקום שבו טדי תכנן ללכת היום. למגרש הקווידיץ'."

הם התחילו ללכת בדממה. הארי עדיין חשב על הריב שלו עם ג'יני. גם הוא לא בדיוק נהנה במסעו האחרון. לא שהוא עשה מסיבה או משהו. אחרי כמה דקות הגיע למסקנה שאי אפשר להבין בנות.

באופק הארי היה יכול לראות את החישוקים מבצבצים מאחורי הגבעה. הארי התקדם ועצר בפתאומיות.

"הארי למה עצר..."

שלושתם היו המומים למראה עיניהם. חישוק אחד היה עקום, המשטח שהארי סידר כדי שיהיה נוח לשחק בו היה כעת הרוס לגמרי. היה אפשר לחשוב שעברה שם סופת הוריקן.

"הארי בוא רגע" צעק רון שכבר הגיע לקצה השני של המגרש. הארי התקדם במהירות יחד עם הרמיוני. הם ראו סימני מאבק על המשטח ואפילו, אם הארי לא טעה, דם. הייתה דממה. פתאום, הארי שם לב למשהו לא רחוק מהם. הארי היה יכול לזהות מה זה. זה היה המטאטא שהוא קנה לטדי בחג המולד, רק שבור לשניים. הארי התכופף, לקח את השברים של המטאטא ושם אותם בארנק הפאייטים של הרמיוני.

"הארי, הנה הבית של לאבגוד. אתה חושב שאולי הם..."

"ראו מה קרה!! אתה גאון רון." השלימה אותו הרמיוני ונישקה אותו.

"אהמ, אהמ..." אמר הארי והם התנתקו אחד מהשני.

"ראו..." מלמל הארי ואז...

"שיט! איך לא הבנתי את זה בהתחלה?"

רון והרמיוני הסתכלו אחד על השני ואז על הארי בשאלה.

"אתמול בארוחת הערב, והיום לפני שהתעתקנו למשרד הקסמים, ראיתי עיניים שחורות מסתכלות עלינו ואז נעלמות כמעט מיד. ניל עקב אחרינו וראה מתי אני הולך, מתי טדי נמצא לבד וניצל את ההזדמנות הזאת."

"אממ טוב... מה הצעד הבא?" שאל רון.

"אל משפחת לאבגוד"

הפרק מוקדש לזכר מגדלי התאומים L

איך היה? תגיבו תגיבו, כדי שיהיה הפרק הבא

 נ.ב מצטערת שלא עידכנתי ביום ראשון היו בעיות אבל ביום ראשון הבא יהיה פרק חדש J

הפרק הקודם		הפרק הבא