No matter what they say

בס''ד

היי! מה נשמע? סליחה שלא העלתי במשך מלא זמן... 

בכל מקרה, קריאה נעימה!

נ''ב- את הפרק הזה כתבתי תוך כדי שבלסתי טאקו צ'ילי חריף במיוחד. בלי הפסקות מים. האמת, אני ממש לא מרגישה את זה. טוב... אני מניחה שקיבלתי את זה מהצד המרוקאי של המשפחה שלי. את זה ואת הפתיל הקצר 😉

אז... אם אתם שמים לב שהדמויות קצת כעסניות מהרגיל, אז תאשימו רק את הטאקוס. 

נ''מ אוליבר

היום רייבנקלו שחקה נגד סלית'רין.

טוב, אני מודה שטיפה חששתי מקבוצת הקווידיץ' של ויה.

בכל המשחקים נגד רייבנקלו בארבע השנים הקרובות הפסדנו. זה היה נורא.

הם כל כך  מיומנים! וויה מאוד מוכשרת בתרגילי הרודפת שלה. כנראה בגלל ספרי הקווידיץ'. 

כשויה הגיעה לקבוצה, הקבוצה התחילה עידן ניצחון לא ייאמן.

לפעמים, אני פשוט מקווה שיבוא לקבוצת גריפינדור איזה שחקן מיומן שיציל אותנו. ברצינות. זה מייאש כבר.

בכל מקרה, אני צופה לי במשחק באחד המושבים הקדמיים כדי לראות את אוליביה משחקת, אך לפתע אחד הסלית'רינים שישבו לידי הטילו קללת מעידה על ויה, ולפני שהספקתי לשלוף אפילו  את השרביט שלי, הלחש פגע בה והיא נפלה.

''ויה!'' צעקתי.

''מדאם הוץ', הייתה כאן עברה, התלמיד כאן כיוון קללה לאחת השחקניות, מדאם הוץ', הוא ירה קללת מעי-''

''הקשב לי טוב, ווד, איני ראיתי שום דבר כזה, כך שאינך יכול להחליט בעבורי, השופטת, דבר שהוא עברה או לא עברה, ווד. חוץ מזה, אני בטוחה שזה נובע ממריבה שלך עם התלמיד הנ''ל. לפיכך, אני אפנה את הנושא לפרופסור מקגונגל, ראש הבית ש-''

''לא, בבקשה, מדאם הוץ'-''

''אל תעצור אותי, ווד. אדבר עם פרופסור מקגונגל. כאן בהוגגוורטס לא מפלילים אף אחד...''

נאנחתי. אוף.

וככה... טוב, ככה רייבנקלו הובסה על ידי סלית'רין. בפעם הראשונה זה ארבע שנים.

נ''מ אוליביה

לא האמנתי. רייבנקלו הובסה... בפעם הראשונה. אחרי 4 שנים של ניצחון! לא הגיוני...

כשנפלתי, שברתי את הזרוע שלי ולא יכולתי לתפוס את הקואפל. הפסדנו בהפרש של עשר נקודות... בכל זאת, זה עדיין הפסד.

כשהמשחק נגמר, שסלית'רין תפסה את הסניץ'(!), אז השחקנים בקבוצה ממש לא היו במצב רוח. בטח, הפסדנו. כן, מבאס... אבל... הם גם לא ניחמו, או אמרו: ''לא נורא, בפעם הבאה ננצח.''  לנחם. כמו... כמו הקבוצה של אוליבר.

אוליבר בא מיד אחרי המשחק לבקר אותי במרפאה. אחחח... הוא יכול להיות כזה חמוד לפעמים... 

הוא ניגש אליי שפני אדומים מכעס. 

''לא תאמיני, ויה! סלית'ריני אחד כיוון אלייך קללת מעידה, ראיתיי, באמת, אבל מדאם הוץ' לא מאמינה לי. אוך, באמת! איזה טיפש אני.. את בסדר, ויה? אני כל כך כעסתי על מדאם הוץ' שלא בדקתי איך את מרגישה. קחי-'' הוא הושיט לי חפיסת שוקולד מהדובשנריה. ''אבא שלי תמיד אמר לי שזה עוזר, את יודעת, הוא פרש בשנה שעברה מקווידיץ' ועבר ללימודי רפואה.'' אמר. ''לא ייאמן!'' הופתעתי. ''הוא היה פשוט מעולה בזה! למה הוא פרש?'' שאלתי.

''אין לי מושג..'' אמר בהרהור.  ''בכל מקרה,'' המשיך. ''כדי לך לאכול, זה עוזר במיוחד לשיפור מצב הרוח. אני מקווה שזה יעזור. אבא שלי אמר בפירוש-'' אבל הוא לא המשיך בדבריו כי משכתי אותו לחיבוק דוב חזק.

''תודה, ברי.'' אמרתי ושחררתי אותו מהחיבוק. ''אין בעד מה...'' הוא שפשף את הגב שלו וחייך חיוך מסמיק. 

אחרי כמה ימים, שוחררתי מהמרפאה. 

השעה הייתה כבר 10 בלילה. הייתי בדרך למגדל רייבנקלו כששמעתי קול שקרא בשמי:''ויה!''

מיד ידעתי שזה אוליבר. דמותו הופיעה בין הצללים וסימן לי לבוא איתו.

הוא הוביל אותי אל מגרש הקווידיץ'. 

''מגניב, לא?'' שאל.

''מגרש הקווידיץ' בלילה! זה כזההה מגניב!'' הוא ציחקק בהתרגשות.

''טוב, אז למה אתה מחכה?'' שאלתי אותו ורכבתי על אחד המטאטים בסביבה. התעופפתי מעלה ונופפתי לאוליבר.

הוא צחק ועף גם הוא. במשך זמן רב התעופפנו שם ובאמת, זה היה ממש כיף. 

בסביבות שעה 11 ירדנו לקרקע.

אוליבר הראה לי את הדרך הסודית שלו להתגנב: אמא שלו לימדה אותו בקיץ שעבר לבצע לחש מאוד מסובך.

''קוראים לו הנגזה בהנגזה אתה יכול להפוך פשוט לבלתי נראה! עבדתי על זה כל הקיץ! זה מדהים! תראי-'' הוא נופף בשרביטו לכיווני והרגשתי פתאום הרגשה מוזרה, כאילו מיי קרח נשפכים עליי; לבסוף אוליבר קרא:'' ויה, את בלתי נראית!''

גם הוא היה בלתי נראה. זה היה מדהים פשוט. ליוויתי אותו למגדל גריפינדור ובדיוק שהוא הוריד לשנינו את לחשי ההנגזה ובא לפנות אל עבר החור שמאחורי התמונה, שפתאום קריאה שנשמעה מהצד הבהילה אותנו כהוגן.

''אוליביה סמית'!'' ומולי הופיעה דמות מוכרת להחריד.

הפרק הקודם		הפרק הבא