שומרת הערים האבודות-פרוייקט אליקורן

"אבל את כל כך נחמדה וחביבה וברונטה כל כך טוב..." אמרה סופי.

"אני חושבת שאחרי שהברבור השחור הודיע לו שמקפיאים אותי הוא בטח איבד את כל שמחת החיים שלו, אני לא יכולה לדמיין איך זה בשבילו להסתיר שיש לו משפחה ואז שאשתו מתה ועם זה לא מספיק שהבת שלו קפואה במשך 14 שנים" אמרה ג'ו.

"אמא שלך נפטרה?" שאלה סופי.

ג'ו הנהנה לחיוב.

"אמא שלי ואבא שלי לא יכלו להיות ביחד. אמא שלי אבדה בשביל הברבור השחור ושהודיעו לה על פרויקט אליקורן היא ספרה על זה לאבא שלי והם התנדבו. אמא שלי ואני נשלכנו לערים האסורות - ובכל זאת אמא שלי ביקרה בערים האבודות - וככה בגיל 6 הגעתי לכאן, הפעילו לי את הכוחות שלי והמשכתי בחיי" אמרה ג'ו.

כולם היו המומים. 

"אתם יכולים לבוא איתי להגיד שלום לאבא שלי?" שאלה ג'ו.

כולם הנהנו, הם חשו חמלה כלפיה.

"אוקיי כולם להיות בשקט, אני רוצה לעשות הפתעה לאבא שלי" אמרה ג'ו בלחש.

ג'ו דפקה בדלת.

כעבור כמה שניות פת"ח את הדלת ברוטנה, עיניו נשארו כאילו ראה הרגע את הדבר הכי נרגש בעולם כולו.

"התגעגתה עלי?" שאלה ג'ו.

ברונטה לא ענה רק חיבק את ג'ו ומלמל: "בת שלי את פה סוף סוף".

"למה שאלת אותי עם אני יודעת מי ההורים הביולוגים שלי?" שאלה ג'ו.

"כי היה דלת שהיה כתוב אליה משהו עם המילה אמא" ענתה סופי.

פתאום נשמא דפיקה בדלת של הבית.

כשג'ו פתחה את הדלת היא ראתה לפניה זוג הורים, דלה ואולדן.

הפרק הקודם		הפרק הבא