החצויים בהוגוורטס

נ"מ הארי:

"מה יש היום?" רון שאל את הרמיוני ברגע שהגעתי

לשולחן של גריפינדור.

"שיקויים, התגוננות מפני כוחות האופל, ספורט ולחימה."

היא ענתה לו. איש הלך בין השולחן שלנו לשל הפלפאף.

היה לו כובע של קבוצת ספורט כלשהי. הוא התקרב לפרסי

והחברים שלו.

"המאמן? מה שלום מלי וצ'אק?" ג'ייסון שאל את האיש כשהוא

הגיע אליהם.

"הם בסדר. הם עדיין בבית שהמחנה נתן לנו בניו יורק." האיש

ענה להם. "יש לכם היום שיעור איתי. אני מצפה לראות אתכם

שם. נא לא להבריז."

"אין בעיה, המאמן." פרסי אמר, והאיש הלך.

"יש עכשיו שיקויים, אתם באים?" שאלתי את החבורה והלכנו

ביחד למרתפים. היו שעתיים בלתי נסבלות, אבל הסתבר שפרסי

דווקא די טוב בשיעור הזה. ישבנו אחד ליד השני והוא עזר לי ברוב

השיקוי. "תודה, פרסי." אמרתי לו בפעם האלף ואחת.

"בכיף, הארי." פרסי אמר לי, והוסיף עוד קצת אבקת שורש אספודל.

"למה יש לי הרגשה שאתה לא ממש אוהב את השיעור הזה?"

"זה לא השיעור. זה המורה."

"הוא?" פרסי שאל והצביע על סנייפ שבדק את השיקוי של מאלפוי.

"כן. הוא לא סבל את אבא שלי בגלל שאבא שלי הציל לו את החיים.

הוא שונא אותי, בקיצור."

"פוטר. ג'קסון." סנייפ התקרב אלינו כדי לבדוק את השיקוי שלנו.

"יפה, מר ג'קסון. ואתה פוטר, כמה פולי סופופרוס הוספת?"

"2 פולים, פרופסור סנייפ." עניתי לו. "בדיוק כמו שכתוב בספר,

וכמו שרשמת על הלוח."

"10 נקודות לגריפינדור, פוטר." הוא אמר לי. וואו. לזה לא ציפיתי.

לזה שהוא ייקח נקודות, כמובן. לזה שהוא לא יוסיף ולא ייקח, גם

אפשרות. אבל הוא הוסיף לי 10 נקודות. "אתם משוחררים."

"איזה שיעור יש עכשיו?" שאלתי את הרמיוני בזמן שיצאנו מהשיעור.

"התגוננות מפני כוחות האופל." היא ענתה לי. אוי לא. התגוננות מפני

כוחות האופל זה עם הפרופסור שהצביעה נגד זה שאני אחזור להוגוורטס.

הלכנו לכיתה והתיישבנו. שוב ישבתי ליד פרסי.

"צהריים טובים לכם." הקרפדה הזאת נכנסה ואמרה.

כמה מהתלמידים מילמלו 'צהריים טובים' בתגובה.

"נו, נו," אמרה פרופסור אמברידג'. "ככה אי אפשר, נכון? אני רוצה שכולכם,

בבקשה, תענו לי 'צהריים טובים, פרופסור אמברידג'.' עוד פעם, בבקשה.

צהריים טובים, תלמידים!"

"צהריים טובים, פרופסור אמברידג'." כולנו דקלמנו ביחד.

"היא משוגעת לגמרי, או מה?" פרסי לחש לי.

"ככה זה יותר טוב." אמרה פרופסור אמברידג' בקול הבלתי נסבל שלה.

"וזה לא היה קשה מדי, נכון? להכניס שרביטים ולהוציא עטים בבקשה."

רבים מהתלמידים החליפו מבטים מאוכזבים, מעולם לא התלווה להוראה

'להכניס שרביטים' שיעור שעניין אותנו. הכנסתי את השרביט בחזרה לתיק
והוצאתי עט-נוצה, דיו וקלף. פרופסור אמברידג' פתחה את התיק שלה,

הוציאה מתוכו את שרביטה, ונקשה בחדות על הלוח. מיד הופיעו המילים:

התגוננות מפני כוחות האופל

חזרה לעקרונות היסוד

"אם כן, בלימוד המקצוע הזה היו לכם הרבה הפרעות והפסקות, תחלופת

המורים המתמדת, שרבים מהם כנראה לא עקבו אחרי שום תוכנית שאושרה

על ידי משרד הקסמים, הובילה לכך שרמתכם, למרבה הצער, נמוכה בהרבה

מהמצופה מתלמידים העתידים לגשת לבגרות. ודאי תשמחו לדעת שאת בעיות

אלו אנחנו עומדים לתקן. השנה נלמד קסם מגנני לפי תוכנית שנבנתה ואושרה

על ידי משרד הקסמים, עם דגש על היסודות התיאורטיים. העתיקו בבקשה את

השורות הבאות." היא נקשה שוב על הלוח, הכתובת הראשונה נעלמה, ובמקומה

הופיע:

מטרות השיעור:

למשך כמה רגעים התמלא החדר הרשרוש העטים הכותבים על הקלף. כשכל

התלמידים גמרו להעתיק, פרופסור אמברידג' שאלה, "כולם הביאו עותק של

'תיאוריה של קסמי מגננה' מאת ווילברט סלינקהרד?"

בכיתה נשמע מלמול עמום של תשובה חיובית.

"בואו ננסה שוב. כשאני שואלת אתכם שאלה, אני מצפה לתשובה כגון, 'כן,

הפרופסור אמברידג',' או 'לא, הפרופסור אמברידג','. האם לכולם יש עותק

של 'תיאוריה של קסמי מגננה' מאת ווילברט סלינקהרד?"

"כן, הפרופסור אמברידג'." הדהד החדר כולו. אני מסכים עם פרסי, היא

לגמרי משוגעת.

"טוב מאוד. אבקש מכם לפתוח בעמוד 5 ולקרוא את הפרק הראשון,

'יסודות למתחילים'. לא יהיה שום צורך לדבר."

"או צורך לחשוב." שמעתי את אנבת' לוחשת מאחורינו. פרסי הסתובב

אליה ואל הרמיוני ונישק את אנבת', ואז הסתובב בחזרה והתחיל לקרוא

כמוני.

זה היה הדבר הכי משעמם שקראתי בחיים שלי, אבל אז הורדתי את

העיניים שלי מהספר וראיתי את חלק מהתלמידים מסתכלים על אנבת'

והרמיוני שהרימו את היד. גם פרסי וכל החברים שלו הסתכלו עליהן.

אחרי שעברו כמה דקות כבר כל הכיתה הסתכלה על הרמיוני.

"רציתן לשאול משהו על הפרק, בנות?" פרופסור אמברידג' הבינה

שאין טעם להתעלם מהרמיוני ומאנבת'.

"לא על הפרק, לא." הרמיוני ואנבת' אמרו באותה השנייה.

"ובכן, אנחנו עסוקים כעת בקריאה, אם יש לכן שאלות, נוכל להתייחס

אליהן בסוף השיעור."

"יש לי שאלה על מטרות השיעור שהגדרת." הרמיוני ואנבת' אמרו

באותה השנייה שוב.

הפרופסור זקפה גבה, "ושמכן?"

"הרמיוני גריינג'ר." הרמיוני אמרה באותה השנייה שאנבת' אמרה,

"אנבת' צ'ייס." פרסי לידי גיחך, וגם אני. אנבת' והרמיוני בלבלו את

אמברידג' יותר ממה שהיא הייתה.

"ובכך, העלמה גריינג'ר, העלמה צ'ייס, אני חושבת שמטרות השיעור

ברורות מאוד, אם תקראו אותן בזהירות."

"אני לא מסכימה איתך." אמרה הרמיוני. "לא כתוב שם שום דבר על

שימוש בקסמי מגננה." ואנבת' אמרה, "זה לא בדיוק נכון. לא כתוב

שם כלום על שימוש בקסמים."

"שימוש בקסמי מגננה?" אמברידג' צחקה צחוק קטן. "אני לא יכולה

לדמיין כיצד עלול לצוץ בכיתה שלי מצב כלשהו שבו תצטרכו להשתמש

בקסמי מגננה, העלמות צ'ייס וגריינג'ר. הרי את לא מצפה שיתקפו אותך

כאן באמצע השיעור, נכון?"

"אנחנו לא נשתמש בקסמים?" רון שאל את פרופסור אמברידג' בחוסר

סבלנות.

"תלמידים שרוצים לדבר בשיעור שלי מרימים יד, מר-?"

"וויזלי."

פרופסור אמברידג' הפנתה אליו גבה. מייד אני, הרמיוני, אנבת' ופרסי

הצבענו. היא פנתה קודם לאנבת' והרמיוני.

"כן, העלמות גריינג'ר וצ'ייס? היו לכן עוד שאלות?"

"כן." הרמיוני ענתה, בזמן שאנבת' אמרה, "בהחלט."

"בבקשה."

"חשבתי שכל העניין בשיעורי התגוננות מפני כוחות האופל הוא להתאמן

בכשפי מגננה." אנבת' והרמיוני אמרו באותה השנייה.

"האם אתן מומחיות לפדגוגיה מטעם משרד הקסמים, העלמות צ'ייס

וגריינג'ר?"

"לא, אבל-"

"אם כך, חוששתני שאינך מוסמכת לקבוע מהו 'העניין' של שיעור כלשהו.

קוסמים גדולים וטובים ממכן הכינו את תוכנית הלימודים החדשה שלנו.

אתם תלמדו על קסמי מגננה באופן בטוח, ללא סיכונים-"

"מה הטעם בזה?" קטעתי אותה בקול חזק. "אם יתקפו אותנו, זה לא

יקרה ב-"

"יד, מר פוטר!" פרופסור אמברידג' זימרה. הרמתי את היד שלי שוב,

אבל הפרופסור אמברידג' חזרה להפנות לי את הגב. כעת תלמידים

נוספים הרימו את ידיהם. "ושמך?"

"דין תומאס." דין ענה לאמברידג'.

"ובכן, מר תומאס?"

"טוב, אז כמו שהארי אמר," דין התחיל. "אם הולכים לתקוף אותנו,

זה לא יהיה ללא סיכונים-"

"אני חוזרת, אתה מצפה שמישהו יתקוף אותך במהלך השיעורים

שלי?"

"לא, אבל-"

"אני לא מעוניינת למתוח ביקורת על האופן שבו התנהלו הדברים

בבית הספר הזה," פרופסור אמברידג' התפרצה לדבריו של דין.

"אבל במסגרת השיעור הזה נחשפתם לכמה קוסמים חסרי אחריות,

מאוד-מאוד חסרי אחריות – שלא לדבר על יצורי הכלאיים המסוכנים."

"אם את מתכוונת לפרופסור לופין," דין התפרץ לדבריה בכעס. "הוא

היה המורה הכי טוב ש-"

"יד, אדון תומאס! כפי שאמרתי – הציגו בפניכם כמה כשפים מורכבים

שאינם הולמים את קבוצת הגיל שלכם ואף עלולים להיות קטלניים.

הפחידו אתכם עד כדי כך שהאמנתם שאתם עלולים להיות מותקפים

מצד כוחות האופל בכל יום-"

"לא נכון," הרמיוני אמרה. "אנחנו-"

"לא הרמת את ידך, העלמה גריינג'ר!" הרמיוני הרימה את ידה, אבל

פרופסור אמברידג' המשיכה לדבר. "למיטב הבנתי, לא זו בלבד שקודמי

בתפקיד ביצע לעיניכם קללות בלתי חוקיות, הוא אף הפעיל אותן עליכם-"

"טוב, אבל בסוף התברר שהוא פסיכופת עם תעודות, שכחת?" רון אמר

בכעס. "וחוץ מזה, בכל זאת למדנו המון-"

"לא הרמת את ידך, מר וויזלי!" אמרה הפרופסור אמברידג'. "ובכן, עמדתו

של משרד הקסמים היא שהידע התיאורטי מספיק בהחלט על מנת לעבור

בשלום את הבחינות, וככלות הכל, לשם כך קיים בית הספר. ושמך?" היא

שאלה את פרסי שהרים את ידו באותו הרגע.

"פרסי ג'קסון." פרסי המשיך מהר לדבר כדי שהיא לא תקטע אותו. "אבל

לא אמור להיות גם חלק מעשי בבגרות שלנו בהתגוננות מפני כוחות האופל?

אנחנו לא אמורים גם להראות שאנחנו גם יודעים לבצע קללות נגד וכל זה?"

"כל עוד תצליחו בלימודי התיאוריה, אין שום סיבה שלא תצליחו לבצע את

הכשפים בתנאי מעבדה מבוקרים במסגרת המבחן."

"בלי שהתנסינו? את מנסה להגיד לי שהפעם הראשונה שבה יתנו לנו לבצע

את הכשפים תהיה במהלך המבחן?"

"אני חוזרת, כל עוד תשקיעו בלימודי התיאוריה-"

"ומה נעשה עם התיאוריה בעולם האמיתי?" שאלתי בקול חזק, בעוד היד

שלי באוויר.

"כאן בית הספר, מר פוטר, לא העולם האמיתי," היא אמרה בשקט.

"אז אנחנו לא צריכים להיות מוכנים לקראת מה שמחכה לנו בחוץ?" פרסי

שאל וגם ידו באוויר.

"שום דבר לא מחכה בחוץ, מר ג'קסון."

"אה, לא?" שאלתי. השיעור הזה הפך להיות בלתי נסבל.

"מי לדעתך מעוניין לתקוף ילדים כמוכם?"

"הממ... בואי נחשוב רגע," פרסי אמר. "אולי הלורד וולדמורט?"

רון נשנק. לבנדר פלטה צרחה קטנה. נוויל החליק הצידה ונפל ממושבו.

ואולם הפרופסור אמברידג' לא הנידה עפעף. היא רק הביטה בי ובפרסי

ועל פניה הבעה של סיפוק קודר.

"10 נקודות יורדות מגריפינדור, מר פוטר ומר ג'קסון." הכיתה השתתקה

וקפאה. כל המבטים נחו על אמברידג' או עליי ועל פרסי. "הבה נבהיר כמה

דברים. מישהו סיפר לכם שקוסם אפל חזר מהמתים-"

"הוא לא היה מת," אמרתי בכעס. "אבל כן, הוא חזר."

"מר-פוטר-כבר-הורדת-לבית-שלך-עשר-נקודות-אל-תחמיר-את-המצב."

אמברידג' אמרה בנשימה אחת. "כפי שהתחלתי להגיד, מישהו אמר לכם

שקוסם אפל מסוים חזר לפעול בשטח. זהו שקר."

"זה לא שקר! אני ראיתי אותו. אני נלחמתי בו!"

"עונש, מר פוטר! מחר בערב. בשעה חמש בדיוק. במשרד שלי. אני

חוזרת ואומרת, זהו שקר. משרד הקסמים מצהיר שלא נשקפת סכנה

משום קוסם אפל. אם אתם בכל זאת מודאגים, אתם מוזמנים בחום

לבוא ולהיפגש איתי מחוץ לשעות הלימודים. אם מישהו מנסה להפחיד

אתכם עם שקרים על קוסמי אופל שחזרו לחיים, אני מעוניינת לשמוע

את זה. אני כאן כדי לעזור. אני ידידתכם. וכעת, אתם מתבקשים לחזור

לקריאה, עמוד 5, 'יסודות למתחילים'." אמברידג' חזרה לשבת בשולחן

שלה. אני, לעומתה, קמתי מהמקום שלי, וכולם הסתכלו עליי.

"הארי, לא!" הרמיוני הזהירה אותי בלחישה ומשכה בשרוול שלי, אבל

אני משכתי ממנה את זרועי.

"כלומר, אם הבנתי אותך, סדריק דיגורי פשוט נפל מת מעצמו, זה מה

שאת אומרת?" שאלתי בקול רועד.

כל התלמידים עצרו את נשימתם באחת, כי איש מהם, חוץ מרון, הרמיוני

והחברים של פרסי, עוד לא שמע אותי מדבר על מה שקרה בלילה ההוא.

בלילה שבו סדריק מת. כולם היו אחוזי תדהמה בי ובפרופסור אמברידג',

שהרימה את מבטה והישירה אותו ללא שמץ של חיוך, מזויף או לא.

"מותו של סדריק דיגורי היה תאונה מצערת." היא אמרה לי בקור.

"זה היה רצח." אמרתי לה. רעדתי. כמעט שלא דיברתי על הלילה הזה,

בטח שלא בנוכחות של 30 תלמידים. "וולדמורט הרג אותו ואת יודעת את

זה."

על פניה של אמברידג' לא הייתה שום הבעה. לרגע, חשבתי שהיא עומדת

לצרוח אליי. ואז היא אמרה, בקול הילדותי הכי מתוק ורך שלה, "בוא הנה,

מר פוטר, יקירי."

"וולדמורט רצח את סדריק. אתם לא מספרים את האמת כי אתם מפחדים

שכולם יגלו את האמת ולא יסמכו עליכם." פרסי נעמד לפני שהספקתי לזוז.

"אני מכיר אנשים כמוכם."

"זאת הייתה פעם אחת." שמעתי את ג'ייסון לוחש לליאו.

"אתם פשוט מפחדים שהם יאבדו את האמון בכם, אבל בסוף זה יקרה. גם

אם תרצו, וגם אם לא."

"מר פוטר, ומר ג'קסון, בואו הנה בבקשה." אמברידג' אמרה לנו. שנינו

התקרבנו אליה. היא הוציאה מהתיק שלה גיליון קלף, טבלה את עטה

בקסת הדיו והתחילה לכתוב. היא נתנה לשנינו פתקים. "לכו ותנו את

זה לפרופסור מקגונגל, יקיריי."

לקחנו את הפתקים והלכנו לכיוון המשרד של פרופסור מקגונגל.

"תודה שעשית את זה." אמרתי לפרסי.

"בכיף. מתי שאתה צריך." פרסי אמר לי. "היא ממש בלתי נסבלת."

"פוטר? ג'קסון?" פרופסור מקגונגל שאלה כשנכנסנו למשרד שלה.

נתנו לה את הפתקים והיא קראה אותם. "נו? זה נכון?"

"מה נכון?" שאלתי אותה, מעט בתוקפנות משהתכוונתי. "גברתי

הפרופסור?"

"זה נכון שצעקת על הפרופסור אמברידג'?"

"כן."

"ושניכם כיניתם אותה שקרנית?"

"כן." אני ופרסי אמרנו יחד.

"ואמרתם לה שהזה-שאין-לנקוב-בשמו חזר?"

"כן." שוב אמרנו באותה השנייה.

הפרופסור מקגונגל התיישבה בשולחנה והביטה בנו בעיניים

מצומצמות. ואז אמרה, "קחו עוגייה, ג'קסון ופוטר."

"קחו – מה?" שאלתי אותה.

"קחו עוגייה," היא חזרה בקוצר רוח והורתה לעבר קופסת

פח משובצת מלאה עוגיות שהייתה מונחת בראש אחת

מערימות הניירות על השולחן. "ושבו."

כבר קרה פעם שחשבתי שהפרופסור מקגונגל עומדת

להלקות אותי, אבל במקום זה היא הכניסה אותי לקבוצת

הקווידיץ' של גריפינדור.

שנינו התיישבנו מולה ולקחנו עוגייה, הייתי מבולבל ונבוך

בדיוק כמו בפעם הראשונה.

הפרופסור מקגונגל זרקה את הפתקים שהבאנו והביטה

בנו בעיניים רציניות.

"אתם צריכים להיזהר." נימת הדיבור שלה לא הייתה

אופיינית לה. במקום להיות נמרצת, חדה ותקיפה, היא

הייתה שקטה ומוטרדת, ואיכשהו הרבה יותר אנושית

מהרגיל. "אם תפריעו בשיעורים של דולורס אמברידג',

זה עלול לעלות לכם בהרבה יותר מנקודות ועונשים."

"מה זאת אומרת?" שאלתי אותה.

"תפעיל את השכל הישר שלך, פוטר, אתה יודע מאיפה

היא הגיעה ולמי היא מדווחת. אני בטוחה שאם תמשיכו

כך, היא תגלה סודות ששניכם רוצים להסתיר." הצלצול

המסמן על סוף השיעור נשמע. "כתוב כאן שהיא מזמנת

את שניכם לעונש בכל ערב השבוע, החל ממחר."

"כל ערב השבוע?!" פרסי חזר, מזועזע.

"השבוע יש את המבחנים לקווידיץ'. פרופסור, אולי את

יכולה-?" אמרתי.

"לא, אני לא יכולה." פסקה הפרופסור מקגונגל.

"אבל-"

"היא המורה שלכם וזכותה להטיל עליכם עונשים. מחר

בשעה חמש תיגשו למשרדה ותבצעו את העונש הראשון.

רק אל תשכחו: כלכלו את צעדיכם בזהירות בסביבת

דולורס אמברידג'."

"אבל אמרנו את האמת!" פרסי התקומם. "וולדמורט

חזר, פרופסור דמבלדור יודע שהוא חזר-"

"למען השם, ג'קסון! גם אני יודעת שוולדמורט חזר.

אבל אתה באמת סבור שזה עניין של אמת או שקר?

מה שחשוב כאן זה לשמור על פרופיל נמוך, ולא לאבד

שליטה בכעס! קחו עוד עוגייה." היא אמרה בעצבנות.

"לא תודה." אמרתי לה בקרירות.

"אל תהיה טיפש." היא רגזה. שנינו לקחנו עוד עוגייה.

"לא הקשבת לנאום של דולורס אמברידג' בסעודת פתיחת

השנה, פוטר?"

"הקשבתי." עניתי לה. "היא אמרה... שיש לשרש את

הקדמה. או טוב, המשמעות הייתה ש..."

"שמשרד הקסמים מנסה להתערב בהוגוורטס." אני ופרסי

אמרנו ביחד.

הפרופסור מקגונגל התבוננה בנו רגע, ואז משכה באפה,

הקיפה את שולחנה ופתחה לנו את הדלת.

"טוב, אני שמחה שלפחות אתם מקשיבים להרמיוני

גריינג'ר ולאנבת' צ'ייס." היא אמרה ושיחררה אותנו.

______________________________________________________________________________________________________________________________________________________ 

אוקיי. תודה רבה לכולם על התגובות בפרק הקודם. תודה רבה.

תגובות לפרק הזה?

הפרק הקודם		הפרק הבא