ניגודים משלימים

פרק 3- המשדכת

היא נראתה חמודה, כמו חתלתול קטנטן מפונק ובלתי מזיק. שערותיה העדינות והרכות היו פזורות על פניה וחיוך קטן ומתוק היה פרוש על שפתיים קטנות ואדומות, ו-...

`וואוו! חכה רגע!!` דראקו אמר לעצמו וצעד צעד מהוסס אחורה עינייו האפורות מתרחבות בתדהמה ממחשבותיו. `זאת וויזלי שאתה חושב עליה!`,

דראקו ניער את ראשו והתעשת,

"מה קורה לי?" הוא מלמל לעצמו בשקט, והלך להתקלח.

*****

 ג`יני פקחה את עינייה באיטיות, קרני השמש רוחצות את פניה המחייכות, היא התעוררה עם מצב רוח טוב מה שפעל למענה רוב הזמן.

קול מים זורמים נפסק בקע מחדר האמבט;

ג`יני עצמה מיד את עינייה כשהדלת נפתחה, וקול פסיעותיו של דראקו נשמע בחדר.

ג`יני הרשתה לעצמה לפתוח את עינייה קצת כדי להציץ;

דראקו היה לבוש במגבת בלבד שהייתה כרוכה סביב מותניו, ג`יני הבחינה שגופו היה מפותח ביותר, כתפיו היו חסונות ושריריי בטנו החשופה בלטו על רקע גופו החיוור, חיוך קטנטן התפשט על פניה של ג`יני כשראתה שהוא פונה לעבר ארון הבגדים שעמד בצד השני של מיטתו.

כל בגדיו של דראקו היו שחורים או ירוקים, לא נראה שם בגד מוגלגי אחד, ג`יני תהתה מה הוא הולך ללבוש (ועד כמה זה יהיה מצחיק).

דראקו עמד מול הארון והביט בתכולתו, ג`יני הספיקה בשנייה האחרונה לעצום את עינייה לפני שדראקו הסתובב להביט בה.

כשג`יני חשבה שזה כבר בטוח, פקחה את עינייה באיטיות;

דראקו עמד בגבו עליה שוב והחזיק תיבה גדולה שחורה וחלקה כשמנעול כסף גדול ושחור נועל אותה.

דראקו הניח את התיבה על מיטתו ושלף את שרביטו מארונו, הוא נגע בקצהו במנעול הכסף ומלמל כמה מילים נבחרות, המנעול נפתח בדממה ודראקו הניח אותו לצד התיבה.

 ג`יני ראתה את דראקו לוקח נשימה עמוקה ופותח את התיבה, דראקו הכניס את ידיו לתוכה ופרצוף מוזר התפשט על פניו.

היא מתחה את ראשה ככל שיכלה כדי להציץ פנימה אבל דראקו היה רחוק מדי, אבל מה שהיה בפנים התברר לה כמעט מיד;

דראקו תפס את מה שהיה בפנים והרים אותו אל מול פניו;

ג`יני הבליעה צחקוק כשראתה מה דראקו מחזיק.

זו הייתה חולצה ורודה ומוגלגית ביותר, משהו שדראקו לא היה לובש בחיים.  

הבעת פניו של דראקו הביע סלידה וכך גם מעשיו, דראקו פרש את החולצה על מיטתו הרים את שרביטו והחל לשרטט על החולצה.

כשסיים הרים את החולצה לגובה עיניו וג`יני יכלה לקרוא את מה שהיה כתוב על החולצה, `לא ללבוש בחיים!` 

ג`יני פלטה נחרת צחוק אבל עצמה מייד את עינייה והסוותה זאת כנחירה.

כעבור דקה היא פקחה שוב את עינייה וראתה את דראקו מחטט שוב בתיבה, הוא הרים מכנסי ג`ינס משופשפים והניח אותם על רגליו חיוך קטן בצבץ על פניו.

לאחר חיפושים רבים (שכללו: `לשרוף בהזדמנות הראשונה` ו-`לגרוס`) מול דראקו היו מונחים החלטותיו, הג`ינס וחולצת טי מפוספסת בכחול לבן. הוא סגר את התיבה, נעל אותה והניח מתחת למיטתו.

דראקו הוריד את המגבת וג`יני קיללה בליבה, המיטה הייתה גבוהה מדי וג`יני לא יכלה לראות כלום.

הוא לבש את בגדיו במהירות והביט במראה, הוא חייך אל עצמו,

"אני תמיד אראה טוב" ג`יני שמעה אותו ממלמל ,חייכה לעצמה ורשמה לעצמה בראשה לזכור כמה דראקו צנוע,

אבל דראקו צדק, הוא באמת נראה מעולה בבגדיו המוגלגים, החולצה הייתה צמודה, אבל לא יותר מדי, מספיק כדי להבליט במקומות הנכונים, ומכנסיו עלו עליו בצורה מושלמת.

דראקו המשיך לעמוד מול המראה ולשפוך על עצמו מחמאות כשלג`יני כבר נמאס להביט בו מהצד,

"בוקר טוב!" ג`יני אמרה בפיהוק מזויף,

"פשוט מדהי- אה, התעוררת, בוקר טוב גם לך." הוא אמר הביט בה בחטף וחזר להביט בבואתו המהממת.

"אתה נראה נחמד" ג`יני ניסתה לפתח שיחה,

"אני יודע" הוא מלמל בלי להביט בה בכלל.

ג`יני גלגלה את עינייה לתקרה,

"טוב, מכיוון שפה אני בטוח לא אמצע בן שיח, אני חושבת שאלך להתקלח עכשיו" היא אמרה ונעמדה,

"כן," דראקו המשיך למלמל בקושי מקשיב, "זה לא יזיק לך..."

ג`יני  חטפה כמה בגדים אקראיים מארונה ( לעומתו, היא לא התכוונה להתלבש מולו) פתחה את דלת חדר האמבט ושנייה לפני שסגרה את הדלת מלמלה,

"כן, מה שתגיד דרייקי..."

"היי! שמעתי את זה!" דראקו צעק עליה, אבל היא רק צחקקה וסגרה את הדלת.

*****

 "החלטת להטביע את עצמך!?" דראקו קרא לג`יני בקוצר רוח אחרי חצי שעה שג`יני עדיין לא יצאה.

"לא, אני מתכננת את הדרך להטביע אותך דרייקי" ג`יני קראה אליו בחזרה,

"חה, חה, חוש הומור שנון ומבריק יש לך שם, נכון וויזלי?" דראקו אמר בלגלוג,

"זאת אני, וויזלי שנונה ומבריקה" ג`יני החזירה לו שוב.

ג`יני הביטה בבבואתה, ושיחקה עם שיערה הרך, היא לבשה גופיה אדומה ומכנסונים לבנים קצרים ביותר שחשפו רגליים ארוכות וחטובות, נעליה היו נעלי ספורט שטוחות גם כן אדומות.

אמה של ג`יני בטח הייתה חושבת שלבוש זה חשוף מדי אבל ג`יני אף פעם לא התביישה בגופה ועוד יותר מזה, היא הייתה גאה בו. 

לבסוף היא החליטה להשאיר את שיערה פזור, היא אהבה אותו וחשבה שצבעו ייחודי ביותר, למרות שלועגים לה על צבעו לה לא היה איכפת, היא הייתה חושבת לעצמה שיש לה מזל שהיא לא כמו כולם קיבלה צבע סתמי כמו חום או שחור שיש כמעט לכל אחד.

ג`יני פתחה את הדלת ויצאה לחדר,

"או! סוף סוף יצא-" קולו של דראקו נקטע כשמבטו נפל על ג`יני,

"יש לי משהו על הפנים או שאתה סתם בוהה?" ג`יני שאלה אותו וחיוך ממזרי התפשט על פניה.

"את נראית בסדר" הוא אמר לה בסקרפטיות,

"זו הייתה מחמאה?" היא שאלה אותו והניחה את ידיה על מותניה,

"אל תתרגלי לזה" דראקו מלמל ופנה לצאת מהחדר;

"אז תודה רבה לך," ג`יני אמרה ופנתה ללכת אחריו.

*****

ג`יני דראקו וקרול ישבו בחדר האוכל המרווח והריק (דראקו זקף את האיחור באשמת ג`יני) , אוכלים את ארוחת הבוקר הראשונה שלהם במקום,

"אז מה אתם עושים פה בשבתות?" דראקו שאל את קרול,

"אנחנו בדרך כלל בים או מטיילים בעיירה הסמוכה; אבל היום אנחנו נלך דווקא לים כדי שאני אכיר לכם את חברי הכיתה ושתוכלו לשחות קצת, זה יכול להיות נחמד, אבל קודם נצטרך לחכות לפייה השותפה שלי לחדר" קרול אמרה.

עברו עליהם כמה דקות של שתיקה, כל אחד היה עסוק בחביתיות שלו,

"אז... קרול, יש לך חבר?" ג`יני שאלה אותה בניסיון לפתוח שיחה חדשה,

"עדיין לא, אבל יש מישהו ששמתי עליו עין" קרול אמרה וחזרה להביט בצלחתה,

ג`יני נעצה בקרול מבט שדורש לדעת מי זה.

"טוב", קרול פתחה, "אממ.. יש לנו טבח ראשי אחד קוראים לו ברנארד קאובן, אז יש לו בן שבא לפעמים לעזור לו בעבודה להכין את האוכל וזה; אז... הוא קוראים לו אדמונד קאובן והוא בן 18 והוא היה עוזר לאבא שלו עוד לפני שהגעתי לפה, את בטח תראי אותו מחר, חצי מהבנות במוסד הזה דלוקות עליו והוא יצא כמעט עם כולן, חוץ ממני כמובן; 

אבל זה לא משנה, אני יודעת שהוא לא שם לב אלי, ואפילו אתפלא עם הוא יודע את שמי -"

"צר לי להפריע לשיחת הבנות המרתקת שלכן, אבל אני חושב שכדאי שנלך," דראקו קטע את קרול,

"תגידו, אתם חברים?" אמרה קרול, מתעלמת מדבריו של דראקו,

"ממש לא!" שניהם אמרו בו זמנית,

"למעשה, המשפחות שלנו יריבות כבר המון שנים" ג`יני אמרה,

"אז אתם יריבים רק בגלל המשפחות שלכם?" קרול שאלה בתדהמה,

"אני חושב שזו סיבה מספיק מוצדקת" דראקו אמר לה בסקרפטיות.

"אבל זה לא הגיוני! המשפחות שלכם מחדירות לכם למוח לשנוא אחד את השני שנאת חינם! בלי להכיר את הצד השני!" קרול אמרה ונעמדה,

"לי דווקא יש סיבה להיות יריב שלה" דראקו אמר,

"אה, כן? מהי?" קרול הניחה את ידיה על מותניה והביטה בדראקו במבט נוקב,

"אמ.. כל המשפחה שלה -"

"אתה רואה!" קרול קטעה אותו, "שוב אתה גולש לקטע של המשפחה! אתה בכלל לא יודע שיכול להיות שג`יני היא נערה מקסימה אוהבת ותומכת, שמוכנה לעזור לכל אחד, יכול להיות שעם המשפחות שלכם לא היו יריבות, אתם הייתם החברים הכי טובים!" קרול אמרה בניצחון והביטה בשניהם,

"יש בזה משהו..." דראקו אמר ואז נזכר במי מדובר, "אבל זה לא יכול לקרות." הוא אמר חד וחלק.

"טוב, עם אתה לא מוכן אז אני אצטרך לפעול בדרכים שלי" חיוך זדוני ביותר התפשט על פניה של קרול,

"אה, כן? ואיך בדיוק?" דראקו שאל אותה,

"זה לא נתון לדיון עכשיו. כדאי שנלך" ובזאת היא חתמה את הדיון ביניהם.

ברגע שנעמדו, דלתות חדר האוכל נפתחו בחבטה רמה ונערה גבוהה ודקיקה נכנסה פנימה בהתנשפות,

"איחרתי?" היא שאלה במבטא שנשמע איטלקי והתקדמה לעברם,

"בשעה וחצי" קרול אמרה.

הנערה הייתה גבוהה אבל עדיין לא עברה את גובהו של דראקו (שהיה גבוה מאוד), היה לה השיער הארוך ביותר שג`יני ראתה אי פעם, גלים של שיער שטני שהגיעו לה עד לאחרי הברכיים, פניה היו קטנות ועדינות, היו לה עיניים חומות בהירות וגדולות שהיו מושלמות כמגע אחרון לפניה. היא נראתה כל כך שברירית עד שמשב הרוח הכי קטן היה יכול להעיף אותה למרחקים, מה שבטוח, ג`יני יכלה לומר שהיא יפיפה.

"טוב, תכירו זו פייה ארמל השותפה והחברה הכי טובה שלי היא הגיע לא מזמן מאיטליה והיא נחמדה מאוד; פייה, אלה ג`יני וויזלי ודראקו מאלפוי התלמידים החדשים," קרול הכירה ביניהם.

"נעים מאוד" ג`יני אמרה בחיוך ולחצה את ידה,

"גם לי" פייה חייכה גם כן חיוך חם.

דראקו הושיט את ידו בלי לומר מילה,

"אמרו לך פעם שאתה יפה תואר?" פייה אמרה לו בלי להסיר את מבטה מפניו,

"אני לא צריך שיגידו לי את זה כדי לדעת את זה בעצמי" דראקו אמר בלי להניד עפעף.

`או- קיי!` ג`יני חשבה לעצמה, `או שיש פה איטלקייה אחת עם בטחון עצמי מופרז או שיש פה מאלפוי אחד עם חשיבות עצמית מופרזת, אני חושבת ששניהם`.

"טוב, את יכולה לעזוב" דראקו אמר בקוצר רוח לפייה שעדיין לא סיימה ללחוץ את ידו.

ארבעתם יצאו מחדר האוכל ופנו לחדריהם כדי להביא את בגדי הים,

"את לא יודעת כמה מזל יש לך שאת חברה שלו" פייה לחשה לג`יני בדרכם והמבטא שלה בלט עוד יותר,

"אנחנו לא חברים" ג`יני אמרה חד וחלק,

"אז זה אומר שאני יכולה להתחיל איתו?" פייה לחשה לג`יני בהתרגשות ועינייה ברקו,

"לא, זה לא אומר כלום!" ג`יני ופייה קפצו מבהלה, דראקו עמד מאחוריהן וחייך חיוך זדוני,

"מספיק לי שבריין- "

"קרול!" קרול קראה מקדימה,

"-חושבת שהיא תצליח לשדך בייני לבינה," אמר וסימן בראשו לכיוונה של ג`יני.

"אוו!! קרי! את משדכת ביניהם! איזה יופי!" פייה צהלה,

"תמיד נחמד לראות זוגות חדשים!" פייה ספקה כפיים,

"ומה גורם לך לחשוב שהיא תצליח?!" דראקו התרגז, היה קשה לו לדמיין אותו ואת ג`יני ביחד, למרות שזה לא נראה רע כל כך.

"אוו! תסמוך על קרי שלי" פייה חייכה חיוך רחב,

"היא תמיד משדכת לכולם את מי שהם רוצים, ומצליחה בזה מעולה!"

*****

ארבעתם ישבו על כסאות מתקפלים, דראקו נראה מרוחק וקריר וקרא בשקט ספר עבה למרות שהיה לבוש רק בבגד ים, מה שגרם לפייה לא להוריד את עינייה ממנו.

הים היה מלא בבני נוער, שוחים, משחקים, אוכלים או סתם מדברים,

ג`יני קרול ופייה היו לבושות גם כן בבגדי ים, לשלושתן גוף חטוב, אבל ג`יני לא יכלה להחליט של מי העור הבהיר ביותר.

קרול לבשה בגד ים זעיר ושחור מה שהבליט את גופה המפותח, פייה  לבשה בגד ים לבן וחבשה כובע קש גדול, משקפי שמש גדולים היו מונחים על אפה וכל גופה היה מרוח בקרם הגנה, לידה היה מונח תיק ים גדול ששמה היה כתוב עליו באותיות גדולות.

ג`יני לבשה בגד ים שחור עם נקודות אדומות קטנות עליו, ומרחה גם כן קרם הגנה.

"מ-ש-ע-מ-ם לי!" פייה אמרה במבטאה האיטלקי,

"אזז..." אמרה קרול, "אולי נלך להציק לדראקו? מה אתן אומרות?"

הן לא היו צריכות הזמנה נוספת.

*****

עיניו של דראקו עברו על מילות הספר בלי לקלוט מילה, ראשו היה שקוע בדבריה של קרול בחדר האוכל, הייתכן שהוא בכלל לא שונא את ג`יני? הייתכן שנכפה עליהם להיות יריבים שבכלל לא רצו בזה?

"הלו דרייקי!!!" שלושת הבנות התנפלו על דראקו,

"מה שלומך?" קרול שאלה אותו,

"מעו-" דראקו פתח,

"בואו נשחק משחק!" קרול קטעה אותו בלי להקשיב,

"משחק?" דראקו שאל ועיקם את אפו,

"כן!" קרול חייכה, "בואו נשחק אמת או חובה!" היא אמרה ושלפה בקבוק ישן מהחול.

"נשחק מה?" דראקו שאל,

ג`יני הסבירה במהירות לדראקו את הכללים והם התיישבו על החול לשחק.

"או- קיי! מוכנים?" קרול שאלה בחיוך,

הם הנהנו והיא סובבה את הבקבוק על המגבת של פייה, הם צפו בבקבוק מסתובב ופתחו נעצר מול קרול ותחתיתו מול דראקו,

"או. קיי דרייקי, אמת או חובה?" קרול שאלה בחיוך זדוני,

"חובה." דראקו אמר בלי היסוס.

"מעולה! טוב, אתם זוכרים מה אמרתי לכם קודם נכון? שממני אתם תצאו חברים?" קרול הביטה בג`יני ודראקו, והם נרתעו לאחור במבטים מבוהלים,

"אז, דרייקי, חובה עליך להתנשק עם ג`יני!" 

ראיתי לפי התגובות הקודמות שזה לא כל כך מובן, אז אני בת וקוראים לי אמילי קרפל, נעים מאוד להכיר.

הפרק הקודם