סוורוס סנייפ והקונדסאים - הסיפור האמיתי

ההסכם

"כן, אה?" לחש פוטר בחיוך, "אני לא יכול לחכות..."

מישהו צחק בקול, פטיגרו.

חום טיפס ועלה בגופו של סוורוס.

"אתה מדריך ראשי, ג'יימס." העיר לופין.

"אני יודע, רמוס." השיב פוטר בקול יגע. "גם למדריכים ראשיים מותר להשתולל לפעמים."

"אתה כל הזמן משתולל עם הילדים של השנה הראשונה."

"נדבר על זה אחר כך, טוב?"

לילי, אני עושה לך את זה? חלפה מחשבה במוחו של סוורוס. "אתם חסרי מצפון." הוא סינן.

"אולי." ענה פוטר, אך התשובה רק הבעירה את חמתו של סוורוס עוד יותר. "אבל בסופו של דבר, בשביל מה אנחנו קוסמים?"

באמת בשביל מה הם קוסמים? הוא לא יכול לעשות שום דבר בכדי למנוע את זה? הוא קוסם, לעזאזל!

הוא קוסם מטורף וצר מחשבה.

הכל מתחיל בספר? אז הוא יגנוב חזרה את הספר. הוא קילל את עצמו, והיה בטוח שימשיך לקלל את עצמו כל חייו אם ימסור לידם את הקללה.

"אז נפגש בחצות?" שאל לופין.

"לא."

ארבעה זוגות עיניים מופתעות ננעצו בו.

"אני צריך עוד יומיים."

"אין מצב!" כעס פוטר.

"היום!" הסכים בלק.

"עוד יומיים בחצות." נותר סוורוס בשלו.

"הוא צוחק עלינו."

"סתום, פיטר, אף אחד לא ביקש ממך להתערב."

"עוד יומיים. לא סיימתי את הקללה עדין."

"אתה משחק איתנו, סנייפ?" פרצופו של פוטר נצמד לשלו, והוא חש את השרביט ננעץ בחזו.

"תוריד את השרביט!" סינן.

"לא רוצה לתת לנו את הקללה, אה?"

"תוריד את השרביט, אמרתי."

"נראה לך שאפשר לסדר אותנו?"

רצף זיקוקים נפלט משרביטו של סוורוס, פגע בעוצמה ברצפה וניתז לכל עבר. ניצוץ בודד פגע בפניו של פוטר והוא קפץ לאחור באנקת זעם.

"אמרתי: עוד יומיים ב-" משפטו של סוורוס נקטע כששרביטו של פוטר חתך את האוויר. משהו נלפף סביב קרסוליו, מעיף אותו באוויר ומנחית אותו חזרה לקרקע בעוצמה. מסוחרר, שמע את פוטר מתנשף מעליו, "עוד יומיים, ואתה תאכל אותה בגדול אם לא."

הפרק הקודם		הפרק הבא