שלוותה

האמת זה הפרק המוכן מראש האחרון שלי. ( כתבתי את זה לפניי חודשיים בערך) אז ככל הנראה ייקח יותר זמן עד הפרק הבא גם בגלל זה וגם בגלל שיש לי מלא מבחנים.

קריאה מהנה! 

לקח לדראקו ולהארי זמן להבין שהם אפילו לא יודעים איפה להתחיל לחפש.

הזמן הזה היה מאוד מביך כמובן, שניהם יתארו אותו בתור שתי הדקות הכי מוזרות בחיים.

 אך לבסוף לאחר מה שנראה כנצח הארי כחכח בגרונו ושאל את דראקו לאיפה לעזאזל הם אמורים ללכת.

"אין לי מושג פוטר! אתה זה שמכיר את וויזלי!"

הארי הרהר במה שדראקו אמר, כמובן אם הוא היה רון, והוא היה צריך לעשות משהו שטותי כמו לברוח מהרמיוני, למי הוא היה פונה?

"ג'ורג' וויזלי!" הארי צעק, לאחר השתיקה שהשתררה שם דראקו כמעט נפל לאחור מרוב בהלה.

"סליחה, פשוט אני חושב שאני יודע לאיפה אנחנו צריכים ללכת! אם רון ירצה לעשות משהו מטופש הוא ייפנה לאחיו ג'ורג'! אלוהים יודע כמה קשרים יש לבן אדם הזה"

"אתה רוצה להגיד לי שלגאון המתיחות של הווגורטס, הבן אדם שהציונים שלו היו מביישים את האגריד, יש מספיק קשרים כדי להחביא בן אדם במקסיקו?!" דראקו הגיע עוד מעט לשלב של צעקות. לא סתם, הרי לפני המשפט שלו הוא חיפש בדיוק בן אדם כזה. 

"אה כן, אחרי המלחמה הוא התחיל למתוח כמה חוטים או משהו כזה. עכשיו יש לו מרגלים בכל העיר והוא מנהל מאפיה."

"מה?! ואיפה נוכל למצוא את הבן הגורגונה המקולל הזה?!"

"בחנות למתיחות שלו כמובן!" הארי חייך, כבר המון זמן שלא יצא לו לבקר שם. כמובן הוא ידע שאם ג'ורג' באמת עזר לרון הביקור לא יהיה ידידותי כל כך.

"אני מיואש בוא נלך בבקשה"

"אוקי."

הם לא שמו לב לאיש עם תחפושת הבננה שנועץ בהם מבטים מקריפים מהשיח. 

"ג'יני דיי! אמרתי לך שאין לי כוח לערב בנות!"

"ואני אמרתי לך שאת צריכה לצאת לבלות קצת ושתשתקי, הרמיוני."

הרמיוני תהתה איך הגיעה למצב הזה.

באמצע פאב, לכודה בין ג'יני וויזלי לפנסי פריקסון, וחושבת על הטעיות שלה בחיים.

"כן הרמיוני, דראקו ביקש ממני לבוא במיוחד, וזה אומר שזה באמת חשוב. אז היום נעשה ערב בנות, ואת תהני מכל רגע!"

הרמיוני פקפקה בכך שזה מה שיקרה, אבל בסדר ניתן לג'יני לחלום.

"היי הרמיוני! כמה זמן לא ראיתי אותך!" קול קרא מאחורי גבה, היא זיהתה אותו במעורפל והבינה שהערב לא הולך להיות משעמם כל כך.

היא הסתובבה.

"היי ויקטור, גם אני התגעגתי אלייך"

אי שם מר בננה חייך, האדון שלו רון וויזלי לא הולך להיות מאושר כל כך .

והוא הולך לקבל הרבה בננות.

דפיקה חזקה נשמעה על דלת משרדו של ג'ורג' וויזלי.

הארי פוטר ודראקו מאלפוי התפרצו פנימה.

ג'ורג' היה מעט מאוכזב, כמובן הוא ידע שהארי ודראקו יגיעו היום, מר בנני אומנם היה המרגל הכי מוזר שלו, אבל היה אחד הטובים שבהם. למרות שג'ורג' חשד שהוא לא בדיוק הבוס היחיד של אותו בננה מוזרה.

ג'ורג' היה באמצע מפגש אם אחד המתנקשים שלו, אבל לפי המבט הרצחני של דראקו, נראה שדווקא הם ישעשעו אותו יותר.

"לך צ'רי, אתה צריך עוד להיפגש עם הקיסרית האפלה היום. אנחנו עוד נדבר,

תמסור לאלמה את אהבתי!"

צ'רי שם קוד, נעץ בג'ורג' מבט מוזר.

כמובן אשתו אלמה נפטרה לפני שנתיים.

או לפחות זה מה שצ'רי המסכן חשב.

הארי ודראקו התיישבו על הכיסאות.

"איפה החבאת את רון לעזאזל!" דראקו פתח בצעקה.

"את מי?" שאל ג'ורג', הוא אפילו לא ניסה להשמע משכנע.

דראקו הסתכל על הארי

הארי הסתכל על דראקו

"הוא צוחק עליי נכון?!"

"תירגע דראקו! 

הפאנפיק הזה הוא דרמיוני לחלוטין 

עם קצת היני! הקוראים גם ככה משפפים אותנו!

אתה רוצה שזה יהפוך להיות דדרי?"

ג'ורג' בהחלט לא הבין מה קורה,

גם אם היה מנסה בכל מוחו, 

כנראה לא היה מגלה שהארי שבר הרגע קיר רביעי

בצורה מאוד גסה

דיי כבר הארי!

"אוקי, סליחה! בכל מקרה בוא נחזור לנושא. 

איפה אחיך רון וויזלי?"

"אה, אז למה לא התחלתם בזה לעזאזל?

רון נמצא בטירת le grand prince במקסיקו"

משום מה זה נראה להארי ודראקו קל מדי.

"אוקי, תודה לך ג'ורג'... תתקשר אם תצטרך משהו"

הארי ודראקו מיהרו להתעתק משם, הם יצטרכו לקחת מטוס למקסיקו, ואתם הם ייקחו גם את הרמיוני גריינג'ר.

הרמיוני הייתה שיכורה, שיכורה הרבההה יותר מדי.

בהתחלה היא הקציבה לעצמה שתי כוסות

מהר מאוד הן הפכו לשלוש ארבע חמש

וליותר ממה שהיא הצליחה לספור.

לכן היא האשימה את ג'יני וויזלי המקוללת

ואת דראקו מאלפוי החתיך יותר מדי

בכל מה שקרה אחר כך.

"אתה יודע זה קצת מצחיק שעכשיו אתה יכול להגיד את השם שלי וי"

היא ספק אמרה את שמו ספק גיהקה

"אבל אתה בכל זאת קורא לי מיוני 

ולא הרמיוני!"

"טוב כנראה השם הזה עדיין לא הולם אותך, לא הם יו ני?"

"אתה כזה מצחיק ויוי! שמעת על בכרה המקוללת?

אתה יודע מה אומרים

שן איבדת 

זאת כנראה ברכה! 

אתה יודע אמא שלה זרקה אותה לרחוב בגיל שנה

כי היא הייתה מקוללת כן כן 

ורק אני יודעת איך להגן על השיניים!"

"אז אולי נלך לחדר שלי ותראי לי איך לעשות את זה?"

הרמיוני השיכורה לא ראתה שום בעיה אם זה.

אז הם הלכו לחדר שלו

הדבר האחרון שהיא זוכרת עד שהיא התעוררה עירומה בחדר של ויקטור קרום היה

"ביי ג'יני! אני הולכת להגן על השיניים שלי!"

ושמשום מה הברמן במקום היה בננה.

הארי ודראקו עמדו בדירתה הריקה של הרמיוני

"ממתי היא יוצאת מהבית בלי אחד מאיתנו?" שאל דראקו.

"אני חושב שג'יני לקחה אותה לערב בנות או שטות אחרת כלשהי" 

"אה, טוב אז בא נחכה פה, רוצה דוקים?"

"אוקי"

וכך העבירו הבנים את הזמן עד שהרמיוני חזרה.

שעה תמימה העבירו הבנים את הזמן, 

עשרים דקות מהן הוקדשו לריב איזה אתר יותר טוב ווטאפד או הפורטל?

לבסוף דלת ביתה של הרמיוני נפתחה והרמיוני עמדה בפתח.

ראשה כאב מההנגאובר ולפני חמש דקות היא הקיאה בפעם השלישית לאותו בוקר.

לכן בוא נגיד שהיא לא הייתה כל כך מרוצה מהמאלפוי והפוטר שישבו בסלונה.

היא החליטה שאחרי הערב הכושל עם ויקטור קרום.

היא רוצה להרגיש אהבה אמיתית.

אז בלי לחשוב יותר מדי היא הלכה לדראקו ונשכבה לו על הרגליים.

"תנשק אותי

עכשיו בבקשה" היא אמרה 

לדראקו נדרש רק רגע כדי להבין.

ולאחריו הוא היה יותר מנלהב לבצע מה שביקשה

הוא התכופף לעברה ונישק אותה ברכות.

והיא העמיקה את הנשיקה.

אם הארי לא היה מכחכח בגרונו הם ככל הנראה היו נשארים ככה לנצח.

או עד שהיה נגמר להם האוויר.

( לא יודעת למה, אבל תמיד אהבתי את הביטוי הזה,

וגם הבנתי שבדמדומים בלה ואדוארד יכולים להתנשק לנצח עכשיו!) 

לפעמים היא ממש שנאה את הארי,

אחרי הנשיקה היא מיהרה להתיישב על ברכיו של דראקו,

והוא אפילו לא הזעיף את פניו.

"בכל מקרה הרמיוני, אני ודראקו יודעים איפה רון, הוא נמצא במקום בשם le grand prince במקסיקו"

"הארי יש לי שאלה קטנה"

"אוקי"

"למה לעזאזל השם של המקום בצרפתית אם זה במקסיקו?"

"כי הכותבת לא מצאה מקסיקנית באופציות בגוגל טרנסלייט"

"מה?"

"כלומר, התכוונתי אין לי מושג הרמיוני,

אבל הבנת מה אמרתי?

אנחנו עומדים למצוא את רון"

ואז הרמיוני התעלפה, כנראה שהשילוב של אלכוהול

וחדשות כאלה לא עשה לה טוב במיוחד,

המחשבה האחרונה שעברה במוחה לפני שהתעלפה הייתה,

אני מאוד מקווה שאני לא בהריון!

היא לא ידעה שבאותו הרגע,

כמה רחובות משם,

ריטה סקיטר כותבת את הכתבה הבאה שלה.

שקשורה להריון של מישהי מעניינת מאוד.

ריטה סקיטר שמחה.

בסופה של דבר בחיים האלה,

היא יצאה מנצחת,

היה לה הכל!

כסף, כבוד ויכולת לענות אנשים אחרים בלי לקום מהכיסא!

בכל שנותיה לא היה אדם אחד שלא הצליחה לחסל.

טוב חוץ מאחת.

הרמיוני גריינג'ר היה בשבילה שם של רשע טהור.

לתקופה של יותר מדי זמן היא לא כתבה כתבות עסיסיות.

ונלקח ממנה העט צטט אותך,

שהיה עוזרה הנאמן.

לכן אפשר להבין שהיא מאוד שמחה שצ'ו צ'אנג הציעה לה להשתתף בתוכנית שלה.

התוכנית הייתה אומנם לא הייתה מכוונת אל מישהו מסוים בגולדן טריו,

אבל ריטה תסכים להשתתף בכל דבר שייפגע בהרמיוני,

לכן היא התיישבה עכשיו מול פיסת נייר,

מוכנה לכתוב כתבה על הריונה של צ'ו צ'אנג 

כאשר האבא הוא לא אחר מרון וויזלי.

כמובן צ'ו צ'אנג החליטה שהיא רוצה להיות אמא חד הורית כמה חודשים לפני זה,

הרבה לפני קיום רעיון התוכנית במוחה,

אבל היא הייתה פסכופתית מספיק כדי להפוך את התינוק שלה לחלק מהנקמה.

וריטה אהבה את זה! 

כמה שהיא אהבה את הנשים המשוגעות על נקמה האלה,

כמובן, הן פברקו ראיות לכך שהתינוק של רון.

אבל אחרי הסערה שעורר העניין בפעם שעברה,

אף אחד לא היה מאז להגיד שזה מזויף,

כמובן לרון לא נשאר ולו מעריץ אחד באדמת בריטניה.

היא התיישבה והתחילה לכתוב

רון וויזלי היה חייב לברוח

מר בנני הגיע אליו לפני כמה שעות, וסיפר לו על השיחה בין הארי לדראקו

הוא ידע שאין לו שום סיכוי לחיות כמו מלך, אם הארי ודראקו יגיעו אליו

הוא לא הבין מה דראקו קשור

הפעם האחרונה שדיברו היה לפני שנתיים בערך.

מה קרה להרמיוני בזמן שלא היה שם?

למה לא חשב לשלוח מרגלים קודם?

הוא דאג לה,

אומנם לא נשמך אליה יותר,

אך בכל זאת היה חבר טוב

או רצה לחשוב שהוא כזה

הוא ידע שהוא פגע בה מאוד,

אבל שיהיה מוכן תמיד יש לו הזדמנות לכפר 

לא?

הוא לקח אתה המטאטא וטיפס החוצה מהחלון,

מרחף על המטאטא ומדליק גפרור,

עם הקסם שעשה עליו והעובדה שהארמון עשוי מעץ,

הוא אמור להצליח לשרוף הכל.

הוא קיווה שזכר לומר לכולם לצאת

הוא זרק את הגפרור

שהארי דראקו והרמיוני הגיעו,

המקום היה שרוף לגמרה

"אתם בטוחים שזאת הטירה?" שאלה הרמיוני

"כן אני בטוח לגמרה, זאת הכתובת." אמר הארי

הם נראו מודאגים, וקיוו שהכל בסדר אם רון

שלמרות מה שקרה היה חבר נפש שלהם.

"רשום פה שעוד מאה מטר יש כפר של קוסמים, 

בוא נלך לשם ונשאל אם מישהו ראה משהו." אמר דראקו

הארי והרמיוני צייתו והלכו אחרי דראקו.

שהגיעו לכפר, היו כמה אנשים שזיהו אותם והם מיהרו להתחמק,

לבסוף הגיעו לפאב קטן, שהיה כמעט נטוש בשעה הזאת

הארי נשען על הפאב

"שמעת מה קרה בטירה?" אמר הברמן, 

מסתבר שהארי לא היה צריך אפילו לשאול.

"לא, אבל תספר לי."

"איזה קוסם מפורסם אחד מבריטניה מת שם.

דון משהו"

"רון, רון וויזלי."

"כן, משהו כזה."

הארי כשל החוצה

"הרמיוני, רון הוא הוא מת."

"מה? לא, הוא חייב לי תשובות,

הוא לא יכול,

אסור לו לעשות לי את זה!

אנחנו, אני..."

הרמיוני נראתה אבודה, וכך גם הארי,

לכן דראקו החליט להזכיר את ההפתעה שהם תכננו להרמיוני,

"טוב, אני מניח שזה לא זמן טוב להזכיר את זה, 

אבל עדיין, אין זמן טוב לעשות את זה...

אז הארי ואני שכרנו וילה פה, רצינו להפתיע אותך בחופשה,

ואני חושב שאת עדיין צריכה אותה,

אולי אפילו יותר מלפני כן.

"תודה."

והם הלכו לשם,

השבועיים הבאים עברו בטשטוש מוחלט.

הרמיוני בקושי זכרה את מה שקרה אז.

עד הדפיקה על הדלת,

היא הייתה חלשה 

בקושי שמעו אותה.

רק שבשקט ששרר בפנים לא היה דבר שיאיים על הצליל.

הרמיוני ניגשה לדלת ופתחה אותה,

נערה ג'ינג'ית קטנה, כנראה מקומית פתחה אותה.

"מי את?" שאלה הרמיוני.

"אני איה, ורון לא באמת מת.

וואו זה היה טוב לומר את זה,

את בסדר?

הרמיוני?

פאק היא התעלפה"

הפרק הקודם		הפרק הבא