-Sirius black -

כעבור שלושה ימים ברכבת האקספרס בדרך להוגוורטס.

"נו אז מה ההחלטות שלכם לשנה החדשה בהוגוורטס ?" שאל פיטר.
"אני הולך לנשק את לילי השנה" עונה ג'יימס וחבריו מגחכים.
"אני הולך להצטיין בחיות הפלא" אומר רמוס.
"אני לא אשתנה אפילו קצת כי אני מושלם וכולם אסירי תודה על הקיום שלי בעולם הזה ומרגישים ברי מזל שאני חבר שלכם" אמר סיריוס בחיוך וחבריו מסתכלים עליו בלי להגיד מילה.
"בכל מקרה...אפשר להבין מה זה השלט הזה שעל דלת התא שלנו ?" רמוס משנה נושא.
"אני תלתי אותו" מצחקק ג'יימס "To cool for school"
"לי יש משפט יותר טוב" אומר פיטר "To glam to give a danm"
"וואו זנב-תולע, מרשים" משבח אותו סיריוס.

                  ~°~°~°~°~°~°~°~°~°~°~

הם הגיעו להוגוורטס ולאולם נכנסים קבוצת תלמידים קטנים ומפוחדים והולכים אחריי פרופסור מקגנוגל לכיוון מצנפת המיון המרופטת.
"זוכרים את היום הראשון שאנחנו הגענו להוגוורטס ?" שואל ג'יימס כשמקגנוגל עומדה ליד המצנפת.
"איך אפשר לשכוח" הם אמרו יחד.

《 1971 ה-1 בספטמבר 》

רמוס רק חצי האמין לדמבלדור כשהוא הסביר לו איך להגיע לרציף 9 ¾, אבל אז חבילות שהכילו ספרים מוזרים, בגדים משונים וכל מיני סוגים של חפצים כמו עט נוצה ודיו התחילו להגיע אליו באמצעות ינשופים. דמבלדור היה מאוד נדיב בחודש האחרון. הוא שלח לרמוס רשימה של דברים שיצטרך לבית הספר החדש, והבטיח לשלוח לו כמה שיותר מהדברים האלה מחפצי היד השניה בהוגוורטס. עכשיו רמוס האמין כמעט לכל דבר שהאיש הזקן אמר.
הוא רץ אל המחסום במהירות מלאה, עוצם את עיניו בחוזקה כשהתקרב למחסום המתכתי. אבל הוא לא נתקע בכלום. משהו באוויר השתנה, וכשהוא פתח את עיניו הוא מצא את עצמו עומד ברציף אחר לגמרי, מוקף באנשים. לא אנשים. קוסמים.

היו שם הרבה ילדים אחרים, בגילו ומבוגרים יותר, אבל כולם היו עם המשפחות שלהם, חלקם בוכים כשאימהות מגוננות חיבקו ונישקו אותם.

סיריוס עמד ברציף 9 ¾ מסתכל על כמה תלמידים עד שמבטו נח על רמוס שהסתכל עליו חזרה.
סיריוס היה גבוה ורזה, אבל לא כחוש כמו רמוס. היה לו שיער כהה שהיה יותר ארוך משיערו של כל בן אחר שרמוס ראה. היו לו עצמות לחיים גבוהות, שפתיים מלאות ועיניים אפורות. כשהוא ראה את רמוס בוהה, סיריוס הרים גבה מושלמת אחת בתנועה שבבירור אמרה: 'ועל מה בדיוק אתה מסתכל?'
רמוס עשה פרצוף משונה - תקע את הלשון שלו מתחת לשפה התחתונה שלו ככה שהסנטר שלו התנפח וסיריוס צחק.
"סיריוס, מה אתה חושב שאתה עושה? בוא הנה ברגע זה." מכשפה בעלת מראה חמור סבר עם אותן גבות זוויתיות כמו של סיריוס נכנסה לשדה הראייה של רמוס, גוררת את הבן שלה מהחלון. הוא גילגל את עיניו אבל ציית, והם נעלמו לאיפשהו רחוק יותר במעלה הרציף. 

בקרון הרביעי בתא העשירי ישב רמוס לופין ואז היתה נקישה פתאומית בדלת - צליל קצר ועליז - והיא נפתחה. רמוס שקע אפילו יותר עמוק במושב שלו, כשילד ידידותי למראה עם שיער כהה מבולגן ומשקפיים עגולים גדולים נכנס, מחייך.

"היי," הוא הושיט יד ללחיצה לרמוס. "שנה ראשונה? גם אני, אני ג'יימס." הוא החווה בראשו אחורה לילד נמוך שנכנס אחריו. "זה פיטר."

רמוס לחץ את היד של ג'יימס. זה הרגיש קל ונוח.
"רמוס."
"אנחנו יכולים לשבת כאן? כל שאר התאים האחרים מלאים ולפיטר יש בחילה."
"לא נכון," פיטר מלמל, מתיישב מול רמוס ומסתכל עליו בזהירות. הוא באמת נראה די ירקרק. הוא שילב את ידיו בחיקו ובהה ברצפה.
"יודע באיזה בית תהיה?" ג'יימס שאל את רמוס ישירות. רמוס נענע את ראשו.
רמוס בדיוק עמד לשאול את ג'יימס ופיטר את אותה שאלה, כשהדלת נפתחה שוב פעם. זה היה הילד יפה התואר שרמוס ראה קודם בתחנה.סיריוס. הוא העיף מבט עצבני מסביב.
"אף אחד מכם לא קרוב משפחה שלי, נכון?" הוא משך את המילים.
"לא נראה לי." ג'יימס חייך חיוך רחב. "ג'יימס פוטר." הוא הושיט יד ללחיצה שוב. סיריוס לחץ אותה.
"אה, יופי, פוטר. אבא אמר לי לא לדבר איתך." הוא התיישב ליד רמוס בחיוך. "סיריוס בלק."

"גריפינדור!" צעקה מצנפת המיון שנייה אחריי שהמצנפת נגעה בשעירתיו המבולגנות של ג'יימס. הוא רץ אל שולחן גריפינדור וקרץ אל חבריו.

".....גריפינדור!" צעקה המצנפת כשפיטר ישב על השרפרף, היא התלבטה כמעט 10 דקות לאן למיין אותו. הוא הלך אל הגריפינדורים והתיישב מול ג'יימס.

"ס....גריפינדור!" צעקה המצנפת ומיינה את סיריוס לבית גריפינדור. הוא הלך אל חבריו אפילו בלי להציץ אל משפחתו שיושבת בשולחן לשמאלו. הוא הרגיש אשם ששבר את המסורת של 576 שנים שכל בני בלק התמיינו לסלית'רין אבל הוא היה שמח. הוא התפלל בראשו לא להתמיין לסלית'רין.

"גריפינדור !" צעקה המצנפת אחריי כמה שניות שהייתה על ראשו של רמוס.
הוא הלך אל חבריו שפינו לו מקום.

אחריי הערב הזה הכל התחיל.....

הפרק הקודם		הפרק הבא