הרפתקאותיו של רגולוס האכזר

רגולוס חש את הטפרים מדגדגים בקצות אצבעותיו, מחכים לפקודה המוחית לפרוץ החוצה כדי שיוכל להתקיף. הוא הסתכל ימינה ושמאלה, והבין מייד שקרב הוא לא רעיון טוב כרגע.

הקפטן, שלושת האנשים שבהם נלחם ומעגל הצופים עמדו סביבו בחצי עיגול כרגע, לאחר שהכריז בקול רם על פקודות חדשות מהוד נערצותה. הוא לא היה בטוח שהוא מסוגל להתמודד עם הקפטן לבדו, שלא לדבר על עוד מעגל של אנשים והכוהן הגדול. הוא עבר לשקול במהירות אפשרויות אחרות.

הפגנת כוח גם היא לא תהיה רעיון טוב, מאותה הסיבה. הלאה. הוא יכול לומר שהספרים הקדושים שלהם לא נכתבו בידי הוד נערצותה, אבל זה עלול לערער את הקשר בין האלה למאמינים, ואם הוא יגרום לזה הוד עוצמתה כנראה לא תאהב את זה, היא רוצה את האנרגיה שלהם. 

הלאה, אפשרות הבאה. הוא יכול להודות באמת, שהוא כתב וחתם על הפקודות בשם הוד נערצותה משום שכך היא ציוותה עליו, אבל הוא הניח שהוד נערצותה ידעה שיש להם חתימות שלה וציפתה שהוא יצא מזה בלי שהיא תצטרך להגיד שהוא צודק. זה סוג של מבחן, כנראה; או שהיא סתם נהנית מלראות אותו עובד בגלל העצלנות שלה. מתאים לה.

"רגולוס?" שאל הכוהן הגדול.

רגולוס ניסה נואשות לחשוב על משהו לומר, ואז הבין הכל.

היא ידעה ידעה שהוא יחתום בשבילה על פקודות, והיא ידעה שהוא יצטרך דרך תקשורת פרטית עם הכוהן הגדולי, ולכן היא העירה את הכוחות שבתוכו, ואת היכולת לשלוח הודעות באופן קסום.

"אתה תגיד שחשבת שוב ושזה החתימה של הוד נערצותה" לחש רגולוס בעודו מתעל את אנרגיית הקסם שלו לשליחת ההודעה לכוהן הגדול "או שאני יגלה לכולם ששיקרת על מה שהיה בסקס". 

מטא: רגולוס משתמש בלחשון הודעה כדי ללחוש הודעה שרק המטרה שומעת, והמטרה יכולה לענות באותה הדרך. במקרה הזה, המטרה היא הכוהן הגדול.

"תחמן" שמע רגולוס את לחישתו של הכוהן הגדול "אבל אין לי ברירה. אעשה את זה, אבל אתה לא סוחט אותי יותר על הנקודה הזו".

"מוסכם" לחש רגולוס חזרה.

הכוהן הגדול העמיד פנים שהוא מעיין שוב במסמך לרגע, ואז אמר "נראה שטעיתי. זה אכן החתימה של הוד נערצותה; אין לי מושג מה הטעה אותי קודם לחשוב אחרת. אז הפקודות הם כאלו. רגולוס יהפוך להיות מורה של כיתת לימוד לאשפים שתוקם במיוחד. כל מי שיכול להוות כישרון טבעי לדעת רגולוס ילמד בכיתת האשפים, ויש לתת לזה זכות קדימה על פני כל דבר אחר. פגיעה במורה רגולוס תהיה עונש מוות. למורה רגולוס תינתן הזכות לתת משימות הנדרשות עבור לימודי הכיתה גם לאנשים שאינם תלמידי הכיתה" הכוהן הגדול סיים את ההקראה, אותה ביצע בקול הרשמי ביותר שיכול היה לגייס.

מחיאות כפיים ספונטניות פרצו בקהל. רגולוס חיכה כמה שניות עד ששככו מחיאות הכפיים, ואז אמר "ובכן, אנשים. בשעות הבאות אבחן כל אחד מכם במשך כעשר דקות כדי לגלות אם אתם כישרון טבעי. בינתיים, אדוני הכוהן הגדול מתבקש ללכת לחפש עבורי את ספר הלימוד לאשפים שנמצא כאן היכנשהו במקדש". 

מחיאות כפיים נוספות פרצו, בזמן שהכוהן הגדול חרק שיניים בזעם. הוא ראה כיצד רגולוס השורד הארור תופס פעם אחרי פעם את תשומת הלב של אנשיו ושל הוד נערצותה, מתנשא עליו ומנסה להשפילו. הוא יחפש את ספר הלימוד הזה, משום שאין לו כל ברירה אחרת; אבל אחר כך הוא ימצא דרך להראות לשורד הארור מי זה הכוהן הגדול.

שלוש שעות מאוחר יותר

רגולוס כבר היה מותש, אחרי שעות על שעות של בחינת יכולותיהם הקסומות – הלא ממש קיימות, ברוב המקרים – של פיראטים.

בסופו של דבר, הוא יצא עם כיתה של עשרה תלמידים שגילו כוח קסום מסויים, והכוהן הגדול מצא לו את ספר הלימוד לאשפים. לרוע המזל, הספר היה בדרקונית, והפיראטים לא קראו את השפה הזו, מה שאומר שאם הוא ירצה לתת להם לקרוא מתוך הספר הוא יצטרך לתרגם אותו למדוברת. שיגעון. הוא הלך לספריית המקדש על הדרך, וחיפש קצת מידע על השאול שאותו הזכירה הוד עוצמתה בשיחתם הקודמת. מתברר שזה המקום של השדים או משהו, הוא לא הבין את זה עד הסוף. בכל מקרה, הוא למד מתוך איזה ספר שהיה שם את שפת השאול בתקווה שזה יהיה שימושי בעתיד וירשים את הוד עוצמתה.

הוא קבע את השיעור הראשון של כיתת לימודי האשפים למחרת בבוקר, שעתיים אחרי הזריחה, כדי שיהיו לו שעתיים להתכונן. הוא תכנן להספיק עוד ביקור ארוך אצל הוד עוצמתה לפני ארוחת הערב החגיגית, אבל נותרו לו רק עשר דקות אז הוא יצטרך למהר בהליכה ורק לדווח לה על ההתקדמות.

הוא התחיל ללכת במהירות לכיוון חדרה האישי של הוד עוצמתה, בזמן ששמע את הפיראטים מתחילים למהר להכנות אחרונות לסעודה.

הוא התחיל לרוץ ברגע שיצא מן האולם. הוא גמא מסדרונות במהירות, והגיע לחדרה בתוך שלוש דקות של ריצה טרופת נשימה. הדלת עדיין הייתה פתוחה כפי שהשאיר אותה, ואיש לא היה בחדר מלבד האלה העירומה כרגיל.

הוא צעד פנימה – הפעם אף אחד מהשומרים לא הפריע לו, כנראה השמועה על העונש של מי שיפגע במורה לאשפות עשתה את העבודה – ונשכב על המיטה לצידה של האלה. במחשבה שנייה, הוא קם לרגע, בעט בדלת – היא נטרקה – והוריד את בגדיו במהירות. הוא נשכב שנית לצד האלה, הפעם עירום כמוה. 

"עוד עשר דקות ארוחת הערב, רגולוס" ציינה האלה את הידוע לשניהם. 

"אני יודע, ואת יודעת שאני יודע" אמר רגולוס בחיוך "השגתי עשרה מתלמדים לאשפות וספר אשפות בדרקונית" אמר רגולוס בשפת השאול.

"חוצפן כתמיד, יעיל כתמיד, ומפתיע כתמיד" ענתה האלה באותה השפה, מחייכת בהנאה "איך למדת את שפתי?"

"היה ספר לימוד בספרייה" חזר רגולוס למדוברת, בה הרגיש הרבה יותר בנוח לדבר, ואז חזר שוב פעם לשפת השאול "אני יכול להוסיף לך עוד כמה סימני מציצה, אם את רוצה".

האלה צחקה את צחוקה העמוק והמלא במשך כמה רגעים, ואז אמרה "שכחתי להוסיף, לוהט כתמיד ופתייני כתמיד. אתה יכול".

רגולוס לא הגיב, אלא נשכב מעל האלה שהעריץ, מוצץ את צווארה בתאווה. לאחר כמה רגעים של מציצה, הוא עבר לבטנה, מוצץ בנקודה שבה הוא שיער שנמצא המרכז. הוא הצטער ששדיה ושפתיה כבר היו מסומנים, ולכן לא היה לו תירוץ או רשות למצוץ אותם.

אחרי כמה רגעים נוספים של מציצה, נשמעה דפיקה על הדלת. "הוד נערצותך" נשמע קולו של הכוהן הגדול מבחוץ "הסעודה החגיגית מוכנה לכבודך".

רגולוס הפסיק את המציצה באי רצון, והתלבש במהירות. האלה קמה באנחה, תוך שהיא בוחנת את סימן המציצה שהשאיר על בטנה.

היא נעמדה ברגליים פשוקות, חיכתה שנייה אחת נוספת עד שרגולוס יסיים להתלבש ואז פתחה את הדלת. "הובל אותנו, כוהן גדול" ציוותה האלה.

"כן, הוד נערצותך" אמר הכוהן הגדול, תוך שהוא מסתכל כרגיל על האלה. לקח לו שנייה אחת להבחין בשני סימני המציצה שנוספו מאז שפגש את הוד נערצותה לפני שעה והתלונן בפניה על כך שרגולוס השתמש בו כמו מלח פשוט. היא הבטיחה לטפל בזה בזמנו, אבל סימני המציצה האלו – שבבירור שייכים לפיו של רגולוס – מעבירים מסר אחר: אל תתלונן. או שמא, הוד נערצותה סתם עשתה כיף והיא תטפל בזה אחר כך? הכוהן הגדול לא ידע את התשובה, אבל הוא הבין היטב שאם הוא רוצה לעצור את התקדמותו המטאורית של רגולוס כדאי לעשות זאת מהר ובכוח שעומד לרשותו, ולא להסתמך על הוד נערצותה.

הם החלו ללכת בכיוון שרגולוס ידע שמוביל לחדר האוכל, ורגולוס אחריהם. "או, זה מזכיר לי" אמרה הוד נערצותה בשפת השאול "הכוהן הגדול התלונן קודם שהשתמשת בו כמו משרת".

רגולוס משך בכתפיו, וענה באותה השפה "הוא לא משרת?!"

האלה צחקה, ואז אמרה "חצוף כתמיד. אני נהנית מזה".

רגולוס חייך לעצמו.

לאחר כמה דקות של הליכה, הם הגיעו לאולם האוכל. כל הפיראטים עמדו בשתי שורות, משני צדדיה של דלת הכניסה ועד לכיסא המכובד שהוכן עבור האלה. כאשר השלושה עברו בין הפיראטים בצעדה איטית, כל פיראט שעברו לצידו קד בכבוד. שלושת הכוהנים הזוטרים חיכו לצד כיסאה של האלה.

כאשר הם סיימו לחצות את האולם הגדול, הם הגיעו לכיסא מעץ מפואר, שהוצמד לשולחן ליחיד, שנערך עם מיטב המאכלים שהיה לפיראטים להציע – בעיקר סוגים שונים של בשר ודגים. הכוהן הגדול נעמד על יד כתף ימין של הכיסא, מוכן לשרת את האלה. שלושת הכוהנים האחרים עמדו הכן, עם קערת מים לשטיפת ידיים, קנקן יין וכוס.

"רגולוס?" אמרה האלה, הפעם במדוברת "הזז את הכיסא שלי למקום הראוי לו". רגולוס חשב למשך שנייה אחת, ואז הבין – האלה מעדיפה לשבת חשופה לקהל, כמובן. הוא צעד לעבר הכיסא, הרים אותו בשתי זרועות חזקות, ואז הציב אותו מצד ימין של השולחן כך שהידית השמאלית נגעה בשולחן.

האלה חצתה את שני המטרים שהפרידו בינה לבין הכיסא במיקומו החדש בצעדי ריקוד קלילים, והתיישבה עליו ברגליים פשוקות. 

באותו הזמן, רגולוס הסתכל ימינה ושמאלה, גרר כיסא מהשולחן הקרוב ביותר, שם אותו במקום שבו עמד כיסאה של האלה קודם, והתיישב עליו.

"משרתיי הנאמנים" פתחה האלה את דבריה "בעבר, היה המנהג להקיז מעט דם מכל ילד או ילדה שנולדו. מנהג זה, היה זכר למנהג להקיז מעט דם עבורי לשתייה מכל ילד או ילדה שנולדו. אתם מבינים, בדרך הזו אני יכולה ליצור קשר חזק יותר עמכם. לכן, יעבור כעת הכוהן הגדול" – הכוהן הגדול נאנח אנחת רווחה שקטה, הוא חשש שהיא תגיד לרגולוס לעשות את זה – "ביניכם עם כוס וסכין, ויקיז מעט דם מכל אחד מכם לתוך הכוס. מייד לאחר מכן יעברו הכוהנים וירפאו אתכם בכוחי הקדוש, כך שלא ישאר אפילו חתך קטן בעוד מספר דקות".

הכוהן הגדול הוציא את אותו הסכין ששימש אותו בפעם הקודמת שעשה זאת, ולקח את כוס הכסף מהכוהן הזוטר שהחזיק אותה. 

הפיראטים הריעו בצעקות מצעקות שונות, שרגולוס לא זיהה אף אחד מהם. הוא הניח שמדובר בסלנג של הפיראטים או שבליל הצעקות מונע ממנו להבין אותם.

הכוהן הגדול ביצע את החתך בפיראט אחר פיראט, לכל הפיראטים. לבסוף, כל ארבעת הכוהנים עברו בין הפיראטים והשתמשו בתיעול כוחה הקדוש של האלה שלהם לכדי ריפוי כל הפיראטים.

מטא: הכוהנים משתמשים במאפיין המקצוע תיעול קדושה כדי לרפא יצורים חיים בפרץ 9 מ', כך שהם מרפאים את כל הפיראטים.

לבסוף, חזר הכוהן הגדול אל האלה עם גביע הכסף המלא בדם כמעט עד לשפתו, והגיש אותו לאלה תוך כדי קידה.

האלה קירבה את גביע הכסף אל שפתיה, והחלה שותה את הדם. היא שתתה בערך שלושה-רבעים מהדם, ואז עצרה. היא ניגבה את שפתיה בידה מכמה טיפות דם שהיו עליהם, ואז נעמדה. היא פישקה את רגליה עד לכדי רווח גדול ביניהם, הרבה יותר משהייתה יכולה לפתוח כאשר ישבה על הכיסא, ואז החזיקה בגביע הכסף בין שתי רגליה. היא הטתה אותו לאט, כך שישפך מעט דם בכל שנייה, ישירות אל תוך השפתיים שבין רגליה.

כל הפיראטים, הכוהנים ורגולוס עקבו אחרי תנועותיה בעיניהם, מלווים אותה במבטים של תשוקה.

לאחר כמה דקות, היא סיימה לשפוך את הדם כולו. היא החזירה את גביע הכסף לכוהן הגדול, והתיישבה חזרה בכיסאה, רגליה מפושקות כרגיל. 

"כעת, משרתיי הנאמנים" הכריזה האלה "אפשר להתחיל בסעודה!" הפיראטים אצו למקומותיהם, הטבחים והמלצרים אצו למטבח והאלה החלה לאכול ולשתות מהמזון שהגישו לה ארבעת כוהניה, שהיה מונח על השולחן לצידה.

רגולוס לקח צלחת וסט סכו"ם מאחד השולחנות הקרובים, והחל גם הוא לאכול מהאוכל המגוון שהיה מונח על שולחנה של האלה.

ההמשך יבוא.

הפרק הקודם		הפרק הבא