All the Young Dudes

יום שישי, 10.9.1971

עד סוף שבוע הלימודים הראשון שלו, רמוס איבד עשר נקודות בית, למד לחש אחד, והרוויח עוד חבלה אחת - הפעם על הלחי שלו.

כמה השיעורים הראשונים היו בסדר - הם היו רק הקדמות, ובזמן שלילי אוונס בילתה כל שיעור בשרבוט קדתחני של עמודים על עמודים של סיכומים, אף אחד אחר לא נראה מוטרד במיוחד. נתנו להם טיפה שיעורי בית, אבל רמוס תיכנן להעמיד פנים שהוא שכח לרשום אותם, אם מישהו ישאל.

לחשים היה הכי מלהיב - הפרופסור הקטנטן כישף כמה אצטרובלים כדי שיעופו סביב הכיתה, להנאתם של כולם. אחרי כמה ניסיונות של הלחש בעצמם, לילי הצליחה להרים את האצטרובל שלה לפחות תשעים סנטימטרים באוויר, וסיריוס הצליח לגרום לשלו להסתובב כמו סביבון, עד שהוא יצא משליטה וריסק חלון. לג'יימס, פיטר ורמוס היה פחות מזל, אבל רמוס היה בטוח ששלו קיפץ פעם או פעמיים.

שינויי צורה היה מעניין באותה מידה, אבל הרבה יותר רציני, בהיותו מובל על ידי הפרופסור מקגונגל. לא תהיה עבודה מעשית בשבוע הראשון בכלל, היא הסבירה, אבל היא תיתן להם הרבה שיעורי בית כדי להבין את רמת היכולות שלהם.

תולדות הקסם היה נוראי, והיה עדיף לפרט עליו כמה שפחות. רמוס התקשה לא להירדם כשהפרופסור הרוח בינס ריחף במעברים, מדקלם תאריכים ושמות של קרבות. גם הוא נתן שיעורי בית - שני פרקים של קריאה מספר הלימוד. סיריוס גלגל את עיניו בתגובה לזה ומלמל לג'יימס, "בטוח שלא כולם כבר סיימו את תולדות הכישוף? זה חומר לילדים." 

ג'יימס הנהן, מפהק. רמוס הרגיש כאילו הוא עומד להקיא. הוא עדיין לא פתח אפילו אחד מהספרים שלו, חוץ מבשביל לקרוע את העמוד הראשון מ'שיקויים: רמה ראשונה' כדי לירוק לתוכו את המסטיק שלעס.

האמת היתה שהוא ציפה לשיעור שיקויים, מקווה לפחות לראות משהו מתפוצץ, כמו בכימיה. אבל מסתבר שגם זה כלל כמות עצומה של קריאה, ואפילו יותר גרוע, השיעור שלהם היה משותף עם תלמידי השנה הראשונה של סלית'רין. הפרופסור שלימד שיקויים היה עליז במידה מעצבנת, ובזבז חצי שעה רק על הקראת רשימת השמות.

"בלק, סיריוס - אה, הנה אתה! המיון די מפתיע, נערי, די מפתיע! כל בלק למד בבית שלי מאז שהתחלתי ללמד! אל תיקח את זה אישית, סיריוס הצעיר, אבל אני מצפה לדברים גדולים!"

סיריוס נראה כאילו הוא רוצה שהאדמה תבלע אותו. סלגהורן המשיך לקרוא שמות.

"פוטר וגם פטיגרו, אה? נו, נו, ביחד עם מר בלק כאן יש לכיתה הזאת חתיכת מעמד, הא? בוא נראה.. . לופין! הכרתי את אביך; לא אחד משלי, אבל מצוין בדו קרב. עסק מלוכלך…"

רמוס מצמץ. הוא תהה אם רמוס ידע שהוא היה אדם זאב. כל הכיתה הביטה בו - הם ידעו כבר שהוא גדל בבית ילדים, ושאביו היה קסום (רמוס חשד שפיטר סיפר להם), אבל אף אחד לא העז לשאול יותר. נראה שהיתה שמועה שמסתובבת, שהוא היה אלים ואולי בכנופיה. הוא היה בטוח שג'יימס וסיריוס עודדו אותה, למרות שהוא הבין שלא ממש היה לו אכפת.

למרבה המזל, סלגהורן רצה שהם יתחילו עם עבודה מעשית בהקדם האפשרי. 

"הכי טוב פשוט להתחיל!" הוא אמר בחיוך. "עכשיו, אם תעבדו ארבעה על כל קדירה, תוכלו לעשות תורות בלעקוב אחרי ההוראות…"

כולם התחלקו לקבוצות במהירות - ג'יימס, סיריוס ופיטר ישר תפסו את הקדירה באחורי הכיתה, ונת'ניאל קווינס, תלמיד סלית'רין שג'יימס ופיטר הכירו מהבית, הצטרף אליהם. רמוס החליט שהוא פשוט יחכה עד שכולם יתחלקו לקבוצות ואז לראות אם הוא יוכל להתחמק מזה ולהעביר את השיעור באחורי הכיתה.

לא היה לו מזל.

"רמוס! אתה יכול להצטרף אלינו!" לילי תפסה את פרק כף היד שלו ומשכה אותו לקדירה שהיא חלקה עם סוורוס סנייפ - חברה בעל האף הארוך שרמוס פגש על הרכבת - וגאריק מולסיבר, ילד גס עם אף פחוס שרמוס קצת פחד ממנו.

לילי כבר התחילה, מסדרת את כל המרכיבים ומחממת את הקדירה בזהירות. היא הסתכלה בספר של סוורוס, שכבר היה מכוסה בהערות משורבטות בשוליים.

"הנה עיני החילזון המיובשות," לילי ניערה צנצנת זעירה. "אני חושבת שאנחנו צריכים רבע אונקייה מאלו…"

"את יכולה להיות די נדיבה איתן, לילי, הן לא מוסיפות הרבה." סוורוס דיבר באיטיות, בטון משועמם.

לילי מדדה את העיניים והכניסה אותן לתוך הקדירה המבעבעת. מולסיבר לקח את הספר ובחש במשך חמש דקות, מקשיב להוראות של סוורוס בנוגע למהירות הערבוב והכיוון שלו. ואז היה תורו של רמוס. לילי נתנה לו את הספר. הוא בהה בדף. הוא יכל לראות לראות שאלו היו הוראות, יכל לפענח אולי חצי מהמילים, אבל כל פעם שהוא חשב שהוא תפס את זה, נראה שהאותיות זזו על הדף, ושוב הוא היה אבוד לגמרי. הלחיים שלו האדימו והוא הרגיש כאילו הוא עומד להקיא. הוא משך בכתפיו והפנה את מבטו מהספר. 

"אוי נו, תמהר," סוורוס נבח. "זה לא כאילו זה מסובך."

"תעזוב אותו, סוו," לילי נזפה בו. "הספר מכוסה בהערות שלך, לא פלא שהוא לא מצליח להבין כלום." היא פתחה את הספר שלה, אבל זה לא עזר במיוחד. 

רמוס משך בכתפיו. "למה שלא תעשה את זה אתה, אם אתה כל כך חכם?"

"אוי, מרלין," שפתיו של סוורוס התעקלו. "אתה יכול לקרוא, נכון? כאילו, גם בתי ספר מוגלגיים מלמדים את זה, נכון?"

"סוורוס!" לילי השתנקה, אבל לילד הזחוח כהה השיער לא היתה הזדמנות לומר עוד משהו - רמוס זרק את עצמו לצד השני של השולחן והיכה את סוורוס. היה לו רק את אלמנט ההפתעה לצידו - מולסיבר תפס את הצווארון שלו, גרר אותו לאחור ונתן לו אגרוף בפנים.

"תפסיקו!" קרא סלגהורן. כולם קפאו. מורה השיקויים השמנמן ניגש אליהם במהירות. "קומו, שניכם!" הוא צעק על שני הילדים שעל הרצפה. סנייפ ורמוס קמו, נושמים בכבדות. סנייפ נראה יותר גרוע בהרבה, שיערו מבולגן ודם זולג מאפו. הסנטר של רמוס כאב במקום שבו מולסיבר הכה אותו, אבל חוץ מהבגדים המקומטים שלו הוא היה בסדר.

"תסבירו את עצמכם!" סלגהורן צעק. שניהם הסתכלו על כפות הרגליים שלהם. מולסיבר חייך. לילי בכתה. "אני מבין," המורה אמר בכעס. "ריתוק לשניכם, שבועיים. עשר נקודות מגריפינדור ועשר מסלית'רין."

"זה לא הוגן!" ג'יימס אמר פתאום מאחורי הכיתה. "זה צריך להיות כפול בשביל סלית'רין, זה היה שניים מול אחד!"

"מאיפה שאני עמדתי, זה נראה כאילו מר לופין היה זה שהתחיל," סלגהורן ענה, אבל הנהן. "ובכל זאת, אתה די צודק - מולסיבר, חמש נקודות על זה שהכית את רמוס. אלימות לא פותרת אלימות, אתה יודע, כמו שאמרתי לאחיך הגדול בכמה וכמה מקרים. העלמה אוונס, בבקשה לווי את מר סנייפ למרפאה. לופין, אתה יכול לנקות את הבלגן שיצרת."

רמוס לא הכיר שום לחשי ניקיון, אז הוא היה חייב לנקות הכל בעצמו. סלגהורן אפילו הכריח אותו לנקות את הדם של סנייפ מהמרצפות. לרוע מזלו, בגלל שזה היה כל כך קרוב לירח המלא, הריח המתכתי והעשיר של הדם גרם לבטנו לקרקר. ג'יימס, סיריוס ופיטר חיכו לרמוס בחוץ אחרי שהשיעור הסתיים.

"מבריק, חבר," ג'יימס הרביץ לרמוס בזרוע בידידותיות. "איך שפשוט יצאת עליו!"

"מולסיבר קשקש פה אחר כך, סיפר לכולם מה סנייפ אמר," סיריוס הוסיף. "היתה לך כל זכות לעשות את זה - איזה אידיוט."

"סיפר… לכולם?" רמוס נאנח.

"אל תדאג, כולם בצד שלך," ג'יימס אמר. "טוב, חוץ מהסלית'רינים."

"כן, ומי שם על הסלית'רינים בכלל?" סיריוס חייך. "בוא, יש ארוחת ערב בקרוב - רעב?"

"גווע," רמוס חייך בחזרה.

הפרק הקודם		הפרק הבא