הנכד של וולדמורט-הגרסה שלי

הארי, נכנס לבית בעקבות הנער. הדירה הייתה קטנה עם מטבח וסלון והארי היה יכול להבחין גם במסדרון שכנראה מוביל לחדרי השינה.

הנער החווה בידו לעבר הספות בסלון והם התיישבו בזהירות תוך שהם נאלצים לפנות מהמושבים ערמות של ספרי לימוד.

"מצטער על מקודם" אמר הנער ושיפשף את מצחו בעייפות "לימודים עושים אותי עצבני"

"למה אתה לומד עכשיו בכלל?" שאל רון תוך שהוא מנסה לאזן ערימה של ספרים על שולחן הסלון "עכשיו חופש גדול!"

"אני מנסה להתקבל לאיזה אונברסיטה ואני צריך להשלים שנות לימוד שפיספסתי" הוא ענה "בכל מקרה, על מה אתם רוצים לדבר איתי?"

"אתה פרסאוס ג'קסון?" שאל לופין, מברר את העניין באופן סופי.

"בכבודי ובעצמי" אמר פרסאוס, והחווה קידה קטנה לעברם.

"פרסי" נשמע קול קורא מהמטבח "בו תעזור לי רגע" 

"סילחו לי שנייה" אמר פרסי ורץ למטבח.

אחרי דקה הוא חזר ולידו אישה בשנות ה30 המאוחרות שלה, לא היה אפשר לפספס שהיא בהריון.

"תכירו" הוא אמר להם "זאת אמא שלי, סאלי בלופיס".

הארי הסתכל על האישה שחייכה אליהם חיוך נעים וכל מה שעבר לו בראש זה: היא בכלל לא דומה לוולדמורט. היה לה שיער, היא הייתה יפה, והכי בולט, היה לה אף.

"שלום" היא אמרה בנועם "מה שימכם?" אוקיי, היא גם נחמדה.

"שמי רמוס לופין"הציג את עצמו לופין "באנו לדבר עם בנך בעניין חשוב מאוד".

סאלי הביטה בבנה שהתכווץ תחת מבטה החוקר "אני לא עשיתי כלום אמא אני נשבע" הוא אמר "אני אפילו לא יודע מי הם!" 

סאלי נאנחה "תשתדלו לא להרוס את הבית בסדר?" 

"למה שנהרוס את הבית" שאל רון בפליאה.

"בפעם הקודמת שמישהו בא לדבר איתי הבית נשאר קצת הרוס כשהוא הלך"

"אין לנו כל כוונה להרוס את הבית" הבטיח לה לופין, והיא הלכה לעבר חדרי השינה.

"תגיד פרסאוס" ניגשה גברת וויזלי ישר לעניין "כמה אתה יודע על סבא שלך"

"סבא שלי?..." מבטו של פרסאוס נהיה חשדני "איזה סבא?"

"אביה של אימך" אמר לופין

"אהה הסבא הזה" אמר פרסי ומבטו נרגע "לא הרבה, למה אתם שואלים?" 

עכשיו היה תורו של הארי להביא בפרסי במבט חשדני,מה הבחור מסתיר?.

 "בטוח?" לחץ עליו ג'ורג'

"כן, כל מה שאני יודע עליו זה שהוא מת בהתרסקות מטוס עם אישתו לפני שנולדתי"

"כמובן" אמר פרד בקול חשדני

לופין החליט לקח את העיניים לידיים לפני שפרד וג'ורג' יחשפו יותר מדי פרטים.

"אי פעם הרגשת פרסאוס שקורים סביבך דברי מוזרים שאתה לא יכול להסביר? שאתה גורם לדברים מוזרים לקרות?"

"אממ לא" גיחך פרסאוס בעצבנות "למה שתחשבו דבר כזה?"

אוקיי הבחור בהחלט מסתיר משהו. נראה ששאר הקוסמים הבחינו בזה גם כי גבותיהן של ג'יני ושל הרמיוני הצתמצמו בחשדנות.

"אנחנו יודעים איך זה מרגיש פרסאוס, אתה לא צריך להסתיר את זה מאיתנו" אמרה גברת וויזלי בקול רך.

פרסאוס קם לפתע על רגליו בפתאומיות "מי אתם?" הוא שאל בעויינות ברורה "מה אתם רוצים ממני?"

גברת וויזלי הושיטה אליו יד כמו שהיא מנסה להרגיע חיה מבוהלת.

"כלום, אנחנו רק רוצים לדבר" היא הסבירה בסבלנות

פרסי הושיט את היד לכיסו.

הארי נתקף בהלה, מה יש לו שם?

אבל פרסי רק הוציא מכיסו עט כדורי תמים למראה, והתיישב חזרה בכורסתו.

"הוא אמר לי שתגיעו" הוא אמר "חבורה של אנשים שלובשים בגדים מוזרים ושואלים שאלות משונות" מבטו נעשה מרוחק "הוא אמר לי שתגיעו"

השיחה נעשתה מלחיצה מרגע לרגע, מי אמר לו שנגיע? נראה שאותה שאלה עלתה במוחה של ג'יני כי היא שאלה "מי אמר לך שנגיע?"

"הוא היה כאן לפני כמה ימים, קרא לעצמו טום, הוא אמר לי שתגיעו, שאתם מסוכנים, ו-" מבטו נהיה מעונן "-שאסור לי לבטוח בכם..."

אני באמת מנסה לעשות את הפאנפיק הזה קצת יותר מקורי מהפאנפיקים האחרים של הנכד של וולדמורט, מקווה שעד עכשיו אני מצליחה.

אשמח לתגובות!😉

הפרק הקודם		הפרק הבא