הוראס סלגהורן יותר סלית'ריני

הוראס כמעט התחרט שהוא בא, אלה הימים הראשונים שלו בהוגוורטס כבר 17 שנה, והוא ציפה שכראש בית סלית'רין לשעבר, יתנו לו עדיפות ממורה רגיל, במיוחד כשהוא תפס ראשון.
הוא התכוון כמובן לעונש שהוא צריך לתת להארי פוטר. אמנם ברכבת הוא לא הביך אותו, ורק דיבר בשבחו במפגש הראשון של מועדון ה"סלג-סלבס". אבל אם צריך עונש הוא יתן עונש. אבל סוורוס סנייפ, מורה צעיר, רק בן 43, החליט שצריך לתת לפוטר עונש, ולכן הוא קיבל ראשון. מה זה אשמתו שסנייפ עכשיו ראש בית סלית'רין והוא הפסיק להיות ראש בית סלית'רין לפני 17 שנה? על זה שדמבלדור החליט לתפוס לו את השבת של פוטר הוא הבליג, אבל סנייפ? למה המורה לשיקויים צריך לדחות עונש פעמיים?
אבל הוא נרגע, הוראס סלגהורן מאז ומעולם היה אדם רגוע. הוא נשם עמוק, הנקמה תבוא, הוא בטוח בכך.
לאחר עוד שבוע:
הארי נכנס למשרד, אוי, הוא כל כך לא מבין מה מצפה לו!
"בוא הארי בוא", לחש הוראס בחיוך, "תסגור את הדלת"
ברגע שהדלת נסגרה סלגהורן נעל אותה במהירות, הארי המופתע לא הספיק להגיב לפני שלחש שינוי הצורה פגע בו, והוא הפך ליתד (פרופסור סלגהורן לא ראוי להיות מורה, אני יודע, רק אל תשכחו שהוגוורטס זה הוגוורטס)
לאחר כמה חודשים, השנאה של פרופסור סלגהורן להארי כבר שככה, הוא אפילו התחיל להחמיא לו בשיעורים אחרי שהבין שהארי מתאים בדיוק למועדון הסלג-סלבס. הארי, מצידו התחיל לסלוח לו על העונש, כאילו הוא רוצה להסתבך עם מורה. וזה שהארי התגלה כמומחה בשיקויים ממש ממש הסתדר לו.
למען האמת, זה היה די חשוד. סנייפ העביר לו בתחילת השנה רשימה של כל התמידים שהולכים להיות לו השנה ומצבם הלימודי. ליד השם של הארי פוטר היה כתוב "גרוע מאוד, במזל הגיע להל"מ בבגרות" ובסוף המסמך היה כתוב: "אני לא מבין אותך שאתה מקבל לתלמידים אנשים שקיבלו פחות מקס"מ. לא הבנתי, אתה אוהב תלמידים?!".
סלגהורן הבין מהמסמך 2 דברים. 1- שפוטר ממש גרוע בשיקויים ו2- שסנייפ לא הבין עד הסוף את הרעיון בלהיות מורה. ההפתעה שהייתה לו כשראה את היכולות הלימודיות של הארי גרמה לו להבין כבר מההתחלה שמשהו פה חשוד. וזאת הסיבה שהוא טרח להעיף מבט בספר שהארי החזיר לארון אחרי שקנה חדש. הספר הנקי להפתיע גרם לו לרצות לבקר בלילה בחדר של הארי, והבעיה הייתה הסיסמא.
איך לעזאזל הוא אמור להיכנס פנימה? הרהוריו נקטעו באחת כשקולות צווחות צחוק נשמעו. "פיבס!" הוא קרא לפתע, והיה לו רעיון. "אציו פיבס!". אחרי כמה שניות פיבס עף לכיוונו. הוא תפס אותו, נתן לו כמה שניות לרעוד מפחד ואז הסיר את ההגנזה. פיבס נרגע וניסה להשתחרר. "תרגע, אני רוצה לעשות איתך משא ומתן" פיבס נרגע, "משא ומתן- עם מורה? מה אתה עושה ליד הכניסה למגדל גריפינדור?" תהה בקול מצפצף. "לא עניינך, רוצה להציק לפליטיק?" פיבס התחיל לחייך, "כן, מה אתה יכול לתת לי?" הוראס חייך ואמר "מחר הוא עושה שיעור לשנה החמישית על לחשי פיצוץ, רדוקטו. הוא ידגים לתלמידים איך עושים את זה. אני אתן לך מפצל לחשים בלתי נראה ותצמיד אותו לשרביט של פליטיק. הבנת מה יקרה?" פיבס נראה כאילו התגשם לו חלום, וכשפיבס עושה את זה זה מוזר, הוראס קטע אותו באמצע הצחוק המרושע החמישי "אם אתה רוצה את מפצל הלחשים תצטרך להתעתק איתי לתוך מגדל גריפינדור." מה שהתמיה את הוראס זה שפיבס אפילו לא הפסיק את התהליך של צחוק מרושע- ריקוד ציפורים- שירה מזוייפת, בשביל לקיים את ההבטחה. הוא התעתק תוך כדי צחוק. פרס את ידיו וסלגהורן ניסה לתת לו את המפצל תוך כדי ריקוד הציפורים שלו. מה שהתברר כמשימה בלתי אפשרית, הוא בסוף הניח את המפצל ומיהר מוגנז לתוך החדר של הארי. "אציו" אחד והספר אצלו, סלגהורן  מיהר במדרגות תוך כדי עיון בספר, הוא זיהה את הכתב בשוליים מיד, סוורוס סנייפ, זה הפתרון. הוא החזיר את הספר ומיהר למיטה. סלגהורן שכח שהוא מוגנז ונרדם ככה, הוא נזכר בזה כשניסה לגרוב גרביים למחרת, זה פשוט בלתי אפשרי כשאתה לא רואה את הרגל.

*יום למחרת, חדר מורים, 11:46*
"לאאאאאא!!!!!!!!!!" צעק פרופסור פליטיק ביאוש "שוב נגמרה השוקולית? למה לא הפעילו לחש מילוי מחדש? עכשיו שזה נגמר אין לי מה להכפיל!  עכשיו צריך לקנות שוב! זה כבר הפעם השלישית ב20 שנה האחרונות! מי לעזאזל היה הטיפש?" סיים את המונולוג בצווחה. תוך שהוא ממלמל מילים כמו "שוקו" "אוכל" ו"חוק גמפ".
הטיפשה הייתה כמובן, טרלוני. לא שהיא תשפיל את עצמה כדי לרדת לחדר מורים, אבל בלילה היא הייתה נוהגת לקחת אספקה של שוקולית וחלב למשרד שלה. בחלק אחר של המשרד, פרופסור סנייפ בדק שיעורי בית, או לפחות מרר בבכי מנטלי לאחר שתלמיד אחר תלמיד קיבל מאה, מה הוא עשה לא בסדר? לפתע נכנס לחדר פרופסור סלגהורן, גיחך על פליטיק, הכין תה והלך לקראת סנייפ "סוורוס, אפשר לשאול אותך משהו בפרטיות?"
- "אה, בטח, קוויטוס"
-"תגיד לי, מה חשבת לעצמך שהשארת את הספר שהשתמשת בו בהיותך תלמיד בארון של השיקויים? תלמידים השתמשו בהערות שכתבת כדי להצליח יותר!"
-"מה?, מי השתמש בו?"
-"הארי פוטר"
-"מה? אתה יודע?"
סלגהורן התבלבל, "מה אני יודע?" תהה
-"אובליוויאטה"


זהו, תם הסיפור על הוראס סלגהורן, מקווה שנהנתם, כמו שכתבתי בתיאור, אני מתנצל על ההתעלמות מהארי פוטר והשיטה הרציונלית, דרך אגב, כנסו לחשבון שלי, אני הולך להוציא עכשיו כמה סיפרונים חדשים, תגובות קצרות אפשר לכתוב בתגובות, תגובות ארוכות אפשר לכתוב במייל שלי ,elchananoz8@gmail.com תהנו מהחיים כל עוד אתם יכולים, והכי חשוב- אל תאכלו מלפפונים במלח.

רגע, אתם מוגלגים?

אובליוויאטה!

הפרק הקודם