בנו של לורד וולדמורט

מייקל כיסה את עצמו טוב יותר בגלימת הפרווה האדמדמה שלו. הוא הביט לשמי הלילה.

נשארו  שלושה ימים לירח המלא.

מייקל ווידא שהשרביט עוד בגלימתו. שלושה ימים.

שלושה ימים להגיע להוגוורטס.

לורנט עצר. הצמא בער בגרונו. הוא נשאר מהלך שלושה ימים מהוגוורטס. בסביבתו היו בעיקר קוסמים, אם כי מוגלגים מטפסי הרים לפעמים הגיעו.

לורנט ראה את הרכבת האדומה של הוגוורטס מתפתלת לרגלי הצוק.הוא ראה איש ניקיון נוחר שעון על אחד החלונות.

לורנט לא היה שם עוד.

הוא גיבש צורה ממש מחוץ לרכבת. מהיר יותר מכל יצור אנושי, הוא הגיע לקדמת הרכבת והתרכז. "אציו חיה."

זאב הופיע. הוא רץ לעבר לורנט. הרכבת דרסה אותו.

הרכבת נעצרה.

לורנט הוציא את הפגיון הארוך שלו וחתך כמה פצעים. הוא הגיע לרכבת. הנהג הבחין בו ופתח את החלון. "מה אתה עושה כאן?"

לורנט זייף הבעת פנים תשושה. "אני בדרך להוגוורטס. נשלל ממני רישיון ההתעתקות שלי ופספסתי את הרכבת, אז אני הולך ברגל. הזאב הזה שדרסתם תקף אותי." הוא הושיט את ידו הפצועה.

הנהג היסס. "מה אתה רוצה?"

"לעלות. אני מוותר. אני כבר אמצא מישהו אחר שינהל את העסקה עם מינרווה מקגונגל."

הנהג לחץ על כפתור והדלת נפתחה. לורנט לא זז.

הנהג קימט את מצחו. "למה אתה מחכה? תעלה!"

בן רגע לורנט נכנס למסדרון. הנהג לא הספיק למצמץ לפני שלורנט סגר עליו. לורנט ליקק את שפתיו, דחף את גופת הנהג והתחיל לרוץ.

עשר גופות נערמו. לורנט ליקק את שפתיו. הוא היה שבע. "מי מכם תהפכו למשרתיי? אני לא חזק מספיק כדי לשלוט בכולכם." הוא צחקק וחשב לעצמו, דיבור עם מתים הוא סימן ברור שאני משתגע. או שהקשר בינינו מתחזק.

לורנט בחר שתי גופות של גברים שריריים ושם אותם בנפרד מהשאר. הוא כיוון את שרביטו אל ערמת הגופות הספוגה בדם ומלמל "אוונסקו." הגופות נעלמו.
לורנט הביט על זירת הטבח. "התקרצף."

הדם נעלם ולא נשארה ברכבת כל עדות לארוחה המבחילה או לטבח.
לורנט חייך. עכשיו לעבודה.

הוא שלף מכיסו בקבוקון מלא בנוזל אדום כהה עם התווית AB. הוא רכן על הרצפה והחל להשקות את אחד הגברים.

אדוארד היה תלמיד מצטיין לפני שסיים את השבוע הראשון שלו בהוגוורטס.

הוא הצליח להפוך גפרור למחט בניסיון החמישי. הוא הצליח להרים נוצה חמישה סנטימטרים מעל הקרקע. הוא קלט מהר מכולם את החומר בהתגוננות מפני כוחות האופל. הוא סיים כבר בשיעור הראשון שלו את השיקוי המסובך שנתן סלגהורן.

סלגהורן התנפח בגאווה. "הבית שלי עומד לנצח השנה," אמר לכל מי שהסכים להקשיב. "יש לי עוד אלבוס דמבלדור."

היו באמת רבים שהשוו אותו לדמבלדור. רק מעטים השוו אותו לתלמיד היחיד שהיה ברמתו- לא יותר כדמבלדור ולא פחות כהרמיוני גריינג'ר.

טום ואנדרולו רידל היה ההשוואה הברורה ביותר, אף כי נלחשה בשקט.

אדוארד ידע שסודו לא יימשך זמן רב. יותר מידי קישר בינו לבין לורד וולדמורט. סלגהורן, היחיד שלימד את וולדמורט, החל לשים לב לדמיון. הוא הפסיק להסתכל בו בסקרנות והתחיל בחשדנות לאחר ישיבת המורים. לאדוארד לא היה ספק אילו באילו חדשות מסעירות שיתפה מינרווה מקגונגל את חבריה לסגל ההוראה.

כל המורים שיבחו אותו והתרשמו ממנו, אף כי ניכר שחרף רצונם. כמה מהמורים- כמו פרופסור לונגבוטום, המורה לתורת הצמחים- התייחסו אליו בעוינות גלויה. הוא החל לשים לב שפרופסור מקגונגל החלה לנזוף בכמה מהם בהתלחשויות, תוך הצבעות תכופות לעברו. אך לא היה לו אכפת. הוא ידע שכך יהיה.

לראשונה בחייו, הוא גילה על חברת אדם. חייו במרתפי סלית'רין היו נוחים ומבדרים. הוא צחק עם חבריו ולימד אותם. הוא לבדו צבר לסלית'רין חמישים נקודות בשבוע הראשון ללימודים. הוא היה מוקד להערצה.

עד שהכריזו על המועד לבחינות הקווידיץ' של בית סלית'רין. היה חסר מחפש, שומר ורודף.

הוא היה תלמיד שנה ראשונה, לכן לא היה יכול להשתתף, אך הוא החל לחשוב ברצינות על פיתוח קריירה. מן הסתם הורישו לו מטאטא. כמעט לכל משפחות הקוסמים היה נימבוס 2000, שהפך למטאטא זול יחסית. אש המחץ, שפעם היה מטאטא כה משובח שהופיע רק ברמה בינלאומית, החל להופיע גם בליגות הלאומיות. כל זה בשל מטאטא חדש.

ברק הקסם.

שחקני הקווידיץ' לחשו שם זה בכבוד והערצה. תלמידים חלמו עליו. העשירים ביותר התחננו להוריהם שייקנו להם אותו.

אין ספק שהונו של לורד וולדמורט ומשפחת לסטריינג' יספיק כדי לקנות לו שלושה, אם ירוקן את הכספת כליל. אך בסופו של דבר החליט אדוארד לא לפתח קריירה בקווידיץ' והתוכניות לקניית מטאטא נדחקו למדף תוכניות ב' במוחו.

אך לא זו הייתה הסיבה שחייו השתנו עקב פתיחת הליגה. הסיבה הייתה שהמשחקים חשפו את טבעם האמיתי של אנשי סלית'רין. ואדוארד, שהייתה בו אבירות, לא יכל להשלים עם כך.

קללות מאחורי הגב בתלמידי גריפינדור. קללות ושירים גסים. עלבונות לשחקנים (האמת שהדבר העיקרי שהפריע לאדוארד בזה היה חוסר מקוריותם ושנינותם של העלבונות) וחבלות. אדוארד סוף- סוף הבין כמה יוצא דופן הוא בין תלמידי סלית'רין ומדוע לא דיבר איתו איש מבתים אחרים.

כעסו הגיע לשיא כשמצא בחדר המועדון רשימה של תעלולים אפשריים לג'יימס פוטר, המחפש של קבוצת גריפינדור.

להטמין לו פצצת בוץ במיטה. V

להטיל קללה על המטאטא שלו

לחבר עליו שיר.

להטיל עליו קללות. V חלקי

להוציא אותו מריכוז בזמן אימון. V חלקי

לעשות לו מארב בדרך למשחק ולא לתת לו ללכת.

לאדוארד זה הספיק. הוא גמר אומר להזהיר את ג'יימס פוטר, גם אם אביו של הנער היה עוין כלפיו באופן חלקי. אבל איך? ג'יימס תמיד מוקף עדת מעריצים.

התשובה באה לאדוארד בקלות אך בעצמה של טרול דוהר.

אלבוס פוטר.

הוא פשוט יזהיר את ג'יימס דרך אלבוס.

למחרת היה שיעור שיקויים עם תלמידי גריפינדור. אדוארד תכנן תוך כדי לכן בטעות הוסיף מרכיב לא נכון ושיקויו לא היה מושלם. אבל לא היה לא אכפת. זה לא ישנה את ה10 הגדול שיקבל בתעודה.

הצלצול נשמע. אלבוס יצא עם שני חבריו ויצא לכיוון קומה השנייה. אדוארד ידע לאן. למקום שבו מתכנסים תלמידי גריפינדור בזמנם החופשי. מן אולם כזה עם הרבה אדום.

אלבוס דיבר עם חבריו. לבסוף הם הלכו והוא נותר לבד. אדוארד התקרב אליו.
"אלבוס. פוטר."

אלבוס הסתובב אליו. עיניו פנו מיד אל סמל סלית'רין בגלימתו. "מה אתה רוצה?" שאל בתקיפות.
אדוארד נשם עמוק והחל לדבר. "תזהיר את ג'יימס. עומדים לעושת לו מארב ביום רביעי כדי שלא ישחק."

אלבוס הביט בו בחשדנות. הוא היסס, לבסוף פתח את הפה אבל בו ברגע הגיע תלמיד שנה ראשונה בגריפינדור, כולו נרגש ומבוהל. "נחש מה, אלבוס? אריק מריליט צותת בחדר מורים ושמע שאדוארד רידל הוא הבן של אתה-יודע-מי!"

רק אז הילד שם לב שאדוארד עומד שם, בפנים קפואים והמומים. האמת ניכר בפניו. הילד נמלט. אלבוס אסף את ספריו ופתח בריצה.

למחרת כל בית הספר ידע. מינרווה מקגונגל אישרה בלית ברירה את הסיפור. למרות דבריה על הזדמנות שנייה, ניכר בפניה שהיא לא מאמינה בעצמה לדברים שיוצאים מפיה.
התלמידים מסלית'רין העריצו אותו ביקשו את חברתו. תלמידי בתים אחרים ירקו בפניו ותכננו עליו תעלולים.

הוא לא החזיר להם. לא היה לו אכפת.

דבר אחד בלבד היה חשוב לו- ההזדמנות השנייה שלו נהרסה לפני שהתחילה.

הפרק הקודם		הפרק הבא