אנחנו מסתבכים בצרות(תעמידו פני מופתעים)

"אנחנו חייבים לעבור קודם שוב אצל אמא שלי," אמרתי, ואז סיפרתי להם את מה שניקו אמר לי עליה, הראיתי להם את השקית ממתקים הכחולים שקיבלנו לדרך ושהיא כועסת. ניקו נראה כמו מי שרוצה להעלם בעקבות השיחה, אז שמתי לו יד על הכתף בסוף ההסבר. "אני רוצה להרגיע אותה." אמרתי גם. "נניח שזה יעבוד," נאנחה אנבת'. "מה אז? היא תיקח אותנו טרמפ?" זה כבר קרה בעבר, עם חברה שלנו תאליה, ממש לפני שהצלנו את ניקו, למעשה, מה ' קזינו לוטוס ' . וויל הסתכל עליי בשאלה, וצחקתי צחוק שבור אני הפעם, פרעתי לוויל את השיער והסברתי לו. הוא הנהן בצמצום עיניים ואז הוא נאנח ונשכב על המחצלת שלנו בעיניים עצומות. "טוב, מוח אצה," אמרה לי אנבת' וקמה. "אני חושבת שמספיק עם הפיקניק שלנו להיום. אני מתקשרת לאמא שלך שתבוא להסיע אותנו לשאול בלאס וגאס." טכנית, לחצויים אסור פלאפון בתכלית האיסור, כי זה כמו יריית זיקוק שאומרת לחצויים אישור שהן הריחו חצויי טעים - טעים ועל האש, רק היום, בחצי מחיר! ואז הן יודעות שאנחנו כאן רשמית, אבל לאנבת' בכל זאת היה. אפילו המורה שלנו כירון, שהיה כמו אבא בשביל כולנו, ובמיוחד של אנבת', ו וויל, לא ידע על זה.

"אנבת'? כמה טוב לשמוע ממך! וממכם. טרמפ? מסע מסוכן נוסף? כן, ניקו אמר לי משהו על זה. אני - כן. בטח. אני כבר באה. תמסרי לפרסי בבקשה שהוא דפוק. ולניקו שהוא חמוד לאללה על איך שהוא בא להגיד לי, ככה, ותודה רבה. ושכולנו אוהבים אותו. להתראות בקרוב. אני אארוז לכם תיקים." ואמא שלי ניתקה. אנבת' חזרה בדממה. וויל בהה בה. נזכרתי שהוא ביסקסואל. "טוב, זה הזמן לישון," אמרתי בעליזות מזוייפת. ניסיתי לנשק את אנבת' נשיקה קצרה בשפתיים, אבל לשם שינוי היא דחתה אותי בתנועת יד והנידה בראש. "כן." היא אמרה. "אני אשמור ראשון." וויל נאנח. הנהנתי אליו בתודה ונרדמתי מיד. אנבת' כיסתה אותי בשמיכה. הלב המסכן שלי התחמם ונרדמתי מיד. שמעתי שאנבת' וניקו נרדמים גם לידי בזמן שוויל אכל סוף סוף. ולשם שינוי, אלות הגורל ריחמו עליי. לא חלמתי כלום.

הפרק הקודם		הפרק הבא