קסם הוא מגיפה

סטפנוס קווירל לא הפסיק לדבר בדרכם אל הטירה. הוא פטפט ופטפט וטום אפילו לא טרח לנסות להקשיב לו. הילד היה מעיק, בלתי נסבל. היה גבול לכמה יכול היה להעמיד פנים שהוא מנומס. "ובכל מקרה אין לי אחים ואחיות.. אני חצוי דם אז אתה.."

"סטפנוס. שתוק." פקד טום רידל בקור וסטפנוס השתתק מיד, כתפיו שמוטות. כאשר הגיעו אל הטירה, טום עזב את התלמידים הצעירים ונכנס אל תוך האולם הגדול. הילדים צעדו אל עבר דמבלדור שחיכה להם בחיוך רחב. מיד ייספר להם על הליך טקס מצנפת המיון. טום רידל כמובן כבר קרא על הטקס בהוגוורטס תולדות, אך עדיין היה סקרן לראות כיצד יתבצע. היה בזה משהו כה שטחי ופרמיטיבי , לקבוע את הבית שאליו תשויך בבית הספר על פי תכונותיך. לא ייתכן כי כל מי שאמיץ יהיה גריפינדור, וכל מי שששאפתן יהיה סלית'רין. טום לא הצליח לעמוד בפיתוי ותהה לעצמו לאיזה בית היה משתייך אם היה מתמיין אל בית הספר.  המחשבה על להיות תלמיד בהאפלפף העבירה בו חלחלה. לעולם לא יוכל להתמיין לבית כה נחות. הוא אומנם לא היה פחדן, ובוודאי שלא היה טיפש, אך טום האמין שסלית'רין הוא כנראה הבית הטוב ביותר להתמיין אליו. מיד ניער את ראשו בכעס. מחשבות שכאלו  לא יועילו לו. אין זה משנה לאיזה בית משתייך כל קוסם. כולם היו גרועים באותה מידה. טום הביט באולם הגדול המלא כעת בתלמידים. הוא נחרד לראות כמה קוסמים צעירים קיימים אך ורק בבריטניה. הוא כבר קרא בספרים וגילה כי עולם הקסם , הנגע הקסום מפוזר בכל רחבי תבל. אך לקרוא על כך ולראות זאת במו עיניו לא היה אותו דבר. נכון, לעומת האנושות התקינה כמות הקוסמים הייתה מזערית, ועדיין, לא היה יכול להקל ראש בכמות רבה כל כך של סוטים כמו הילד שלא ידע לסתום את פיו לרגע. טום התפתה לבצע רצח נוסף אך שלל זאת כמובן מיד. הוא לא חמום מוח, הוא יודע לשלוט ביצר הרצחני שלו... הוא יודע להתנהג בהתאם לסביבה שלו...

הוא הביט אל עבר השולחן המלא בתלמידים לבושים גלימות אדומות. עיניו נחו על גבי התלמיד המגודל, הנקרא האגריד על פי אותה תלמידה יפה. היא ישבה לידו ושוחחה עימו. עיניו המשיכו לשוטט אל עבר השולחנות הנוספים. לאחר חיפוש קל מצא את הוליסטר פילץ', אחיו של ארגוס. הוא לבש צעיף צהוב ושוחח עם חבריו לבית האפלפף. הוא גיחך, היה צריך להבין מיד כי הוא משתייך לשם. כנראה שלהיות הבן של חברת וועד מנהל עשירה ומתנשאת לא היה מספיק על מנת להשתייך אל הטובים ביותר. היה בזה משהו מנחם, לדעת כי קוסמים, עשירים ככל שיהיו, לא יכולים להשפיע על דברים פשוטים כמו אופי או כישרון. עיניו שוטטו אל עבר השולחן הגדוש בכחול, רייבנקלו. הוא לא ראה אף פרצוף מוכר. הוא המשיך אל עבר השולחן האחרון מימין, בית סלית'רין. עיניו נחו אל החבורה שחלפה על פניו בדרך לטירה. הם היו ארבעה ושוחחו בעיניהם. הוא לא אהב את היחס שלהם כלפיו. אם יעזו להתגרות בו, הם עוד יצטערו על כך, נשבע.

טום פיהק בשעמום כאשר המנהל דיפט נאם את נאומו. על פי פרופסור בינס, המורה להיסטוריה של הקסם, הנאום היה דומה בכל שנה ושנה. בינס היה מורה במשך עשרות שנים, גם לאחר מותו כאשר הפך לרוח רפאים. משום מה, בינס היה אחד מאנשי הסגל שטום חש הכי בנוח לשוחח עימם – ייתכן והעובדה כי לא יכל לבצע קסמים עוד הייתה אחת מהסיבות לכך. פרופסור בינס, לעומת זאת, התרשם מאוד מטום ומהרצון שלו ללמוד על עולם הקסמים, ועל ההיסטוריה שלו. הוא אף הסכים להעניק לו שיעורים פרטיים בהיסטוריה של הקסם, על אף שלא היה תלמיד רשמי של בית הספר. טום כבר החליט שהוא חייב להכיר את ההיסטוריה של העולם שהוא כה שנא, להבין אותו טוב יותר, כדי לדעת איך לשרוד בו.

דיפט סיים את נאומו באזהרה כי על התלמידים אסור להיכנס אל תוך היער האסור. "וכעת , נתחיל בטקס המיון!" קרא פרופסור דיפט והקהל צהל בשמחה.

טום רידל הביט בעניין כאשר התלמיד הראשון, פיליפ אברהמס, ילד קטן וצנום התיישב על שרפרף בודד. דיפט הניח את המצנפת המוזרה בעלת פרצוף מעוות על ראשו.  המצנפת חשבה למשך דקה ולבסוף צעקה, "גריפינדור!" התלמידים האדומים ובראשם האגריד שאגו בשמחה.

טום התאכזב, הוא ציפה כי המצנפת לכל הפחות תסביר את החלטתה למנות אותו לגריפינדור. אך מה ציפה מחפץ מכושף וטיפשי כמו מצנפת?

התלמידים המשיכו להתמיין לבתים השונים. בין השמות ששם לב אליהם היו  אריאנוס פילוסוף שהתמיין לסלית'רין, והתיישב לא רחוק מהחבורה המתנשאת. גם סטפנוס קווירל התמיין, לבית רייבנקלו, והתיישב ליד נערה מכוערת בעלת משקפיים גדולות. היא נראתה אומללה ובודדה, ולכן כשסטפנוס שוחח עימה היא נהפכה למאושרת, כאילו היתה זו הפעם הראשונה שמישהו התעניין בה.

בנוסף לכך התמיינו מתילדה דולוחוב לסלית'רין, ג'ון קריק לגריפינדור , ששוחח עם  האגריד, ונייתן שאקלבוט להאפלפף, והתיישב אל מול הוליסטר פילץ'.

המיונים הסתיימו כאשר ג'ורדן זאביני התמיין לרייבנקלו. לפתע השולחנות התמלאו באוכל, וטום הבין פתאום כמה הוא רעב. הוא הביט אל עבר פרופסור סטון שהתיישב מימינו. "מתרגש לקראת השנה החדשה?" הוא שאל את טום וטום לבש על עצמו את החיוך שידע כל כך טוב לעשות.

"כן, מאוד." אמר וגלגל את עיניו בלי שסטון ישים לב. הוא כבר לא יכול לחכות למסע הלילי שלו שוב, לחקור את תוככי הטירה. יש כל כך הרבה מעברים סודיים שהוא צריך למצוא, על פי הוגוורטס תולדות. יהיה עליו ללמוד את הטירה היטב.

כאשר הסעודה הסתיימה, המדריכים פנו לאסוף את התלמידי אל עבר חדרי המועדון שלהם. טום ידע שרק לתלמידים ישנה גישה אל תוך חדרי המועדון שלהם. אך הוא הסתקרן, האם כאיש סגל יהיה מסוגל להיכנס אל חדרי המועדון של התלמידים?

למחרת טום התעורר בבקתה העלובה והקטנה שלו, אף על פי שהייתה בהחלט שינוי חיובי לעומת החדר העגום בבית היתומים.

הוא לבש את בגדיו. אחד הדברים שדמבלדור הציע לו תחילה, הוא שילבש גלימות של קוסם. טום סירב בתוקף. הוא יתלבש כמוגל בגאווה, ולעזאזל עם שאר בית הספר. הוא רצה שיידעו שאין בו כוחות קסם, שיידעו כי הוא משתייך אל האנושות השפויה. אל האנשים שפעם צדו את בני מינם והעלו אותם על מוקד. טום חייך לעצמו, כמה נעימה המחשבה על כך שהוא ובני מינו יוכלו להשיב את הסדר על כנו. הוא בהחלט קיווה שיבוא היום הזה. הוא צעד בשבילי בית הספר אל עבר החממות. אחת ממטלותיו הייתה טיפול בגני בית הספר, לכן החליט כי יהיה כדאי להתחיל במשימה זו ליום הראשון במשרתו. כאשר התקרב אל החממות ראה קבוצה של תלמידים לבושי ירוק ההולכים אל אותו כיוון. הוא נעצר לרגע, בוחן אותם מקרוב. הוא זיהה את הנערה שצחקה אמש כי הוא נשר מהוגוורטס. היא עמדה לצד זה שצחק על עצם היותו סקיב.

טום חייך לעצמו, הוא קיווה להיתקל בהם, אך לא ציפה שזה יקרה כל כך מהר. הוא החיש את צעדיו, הולך במהירות ובביטחון לעברם של התלמידים. סיקרן אותו לדעת כיצד יתנהגו במפגש ישיר עימו. הוא הביט אל עבר הלבוש המוגלגי הבולט לגופו, מקווה כי ייחרדו מכך. "בוקר טוב." אמר להם בקול ובנימה מזויפת של נימוס. החבורה פנתה לעברו באיטיות.

"היי, זה שומר הקרקעות החדש!" קראה הנערה מאתמול. היא הייתה בלונדינית ובעלת עיניים כחולות, היה בה משהו אצילי , ועם זאת מתנשא.

" באיזה סחבות הוא לבוש?" קראה אותה נערה שצחקה עליו אתמול בגועל. היא הייתה בעלת שיער שחור וארוך, ובעלת פנים פחוסות. היא לא הייתה מכוערת, אך גם לא יפה במיוחד.  

"אני ראיתי בגדים כאלה בקינגס קרוס, הוא לבוש כמו מוגל." אמר הנער שצחק על עצם היותו סקיב. הוא היה גבוה, בעל שיער שחור קצוץ ותווי פנים גבוהות.

" למה אתה לבוש כמו מוגל? למוגלגים אסור  להיכנס להוגוורטס." אמרה הנערה עם הפנים הפחוסות.

" זה כי אני סקיב. " אמר טום בחיוך קר, וקד בפניה קידה. "אני מניח שמעולם לא נתקלת בסקיבים לפני, אנחנו זן נדיר." אמר בלעג.

" שמעת סרפנוס, הוא סקיב!" קראה הנערה עם הפנים הפחוסות.

"אלוהים אדירים קתרין, זה אפילו יותר גרוע מלהיות בוצדם. אפילו להם יש כוחות קסם." ענה סרפנוס בנימה עמוקה של גועל.

טום לא שמע את המונח בעבר, "בוצדם? סילחו לי אם אני לא מכיר את המילה," אמר והמשיך בנימה המנומסת שלו.

"ילדי מוגלגים." אמרה קתרין וסרפנוס ירק אל עבר הרצפה.

חיוכו של טום התרחב, "אז בכל זאת יש בנו מן המשותף. אני לא יכול לשקר לכם, אני לא מחבב במיוחד ילדי מוגלגים. אם כי כנראה מסיבות אחרות..."

טום המשיך לצעוד התקרב לעבר החבורה. נראה כי הנערה הבלונדינית תהתה כיצד להגיב לדבריו. "למה שלא תחבב בוצדמים? הם יותר דומים לך מאשר אנחנו." היא שאלה בתימהון.

"מדוע?" הוא שאל, מסוקרן.

"כי אנחנו טהורי דם כמובן. אלוהים אדירים, אתה יודע בכלל מה פירוש המונח טהור דם?" שאל סרפנוס בזלזול.

"למען האמת, לא. לא חייתי בקרב קוסמים במשך רוב חיי." טום חשב שהמשפט יזעזע אותם, לאכזבתו, הוא לא קיבל את התגובה הרצויה.

"זאת אומרת, כסיל שכמוך, שאנחנו צאצאים לקוסמים שהתחתנו עם קוסמים, והשושלת שלנו מעולם לא הוכתמה על ידי מוגלגים דוחים כמוך. אתה לעומת זאת הכתמת שושלת של קוסמים על ידי כך שאתה סקיב." אמר סרפנוס והסתכל עליו בשנאה עמוקה.

"סרפנוס! תיזהר ! " קראה הבלונדינית לעברו , סרפנוס ללא ספק שכח כי טום רידל, על אף היותו שומר קרקעות, שייך לסגל בית הספר.

"אמור זאת שוב אם אתה מעז." אמר טום בשקט. נימתו השקטה לא הייתה מעורפלת, הוא בהחלט איים עליו וסרפנוס הבין זאת.

"ומה תעשה לי? סקיב?" שאל סרפנוס בלעג.

"בוא לכאן ותראה בעצמך."

סרפנוס שלף את שרביטו, וטום חייך לעברו, "כמובן, מיד לשלוף את כלי הנשק שהופך אותך למה, למיוחד? בלעדיו אתה כלום ושום דבר, לא מסוגל להתמודד אפילו עם שומר קרקעות סקיב."

סרפנוס הביט בזעם וצעק, "פליפנדו!" אור בקע מן השרביט, וטום חש כיצד הוא נהדף אחורה, נופל אל עבר הקרקע. בגדיו כוסו בבוץ הרטוב, והחבורה צחקה בלעג. היחידה שהביטה בחשש הייתה הנערה הבלונדינית.

"אתה תשלם על זה, סוטה." אמר טום ושלף את סכינו. החבורה השתתקה מיד. "התעסקת עם האדם הלא נכון, אני מבטיח לך. אולי היית רגיל לכך שאנשים חסרי קסם הינם חסרי אונים, אך זה נגמר. אני מבטיח לך."

"בואו... בואו נלך, סרפנוס, קתרין, גרגור." אמרה הנערה הבלונדינית והם פנו ללכת בבהלה.

"הוא שלף עליי סכין! אני צריך להתלונן לדיפט!" אמר סרפנוס בבהלה.

טום חייך לעצמו, הוא ידע שסרפנוס לא ישכח מהר כל כך את הלהב הארוך ששלף. הוא תהה, האם דמם של קוסמים אדום כמו דמם של מוגלגים?

סטפנוס קווירל לא הפסיק לדבר בדרכם אל הטירה. הוא פטפט ופטפט וטום אפילו לא טרח לנסות להקשיב לו. הילד היה מעיק, בלתי נסבל. היה גבול לכמה יכול היה להעמיד פנים שהוא מנומס. "ובכל מקרה אין לי אחים ואחיות.. אני חצוי דם אז אתה.."

"סטפנוס. שתוק." פקד טום רידל בקור וסטפנוס השתתק מיד, כתפיו שמוטות. כאשר הגיעו אל הטירה, טום עזב את התלמידים הצעירים ונכנס אל תוך האולם הגדול. הילדים צעדו אל עבר דמבלדור שחיכה להם בחיוך רחב. מיד ייספר להם על הליך טקס מצנפת המיון. טום רידל כמובן כבר קרא על הטקס בהוגוורטס תולדות, אך עדיין היה סקרן לראות כיצד יתבצע. היה בזה משהו כה שטחי ופרמיטיבי , לקבוע את הבית שאליו תשויך בבית הספר על פי תכונותיך. לא ייתכן כי כל מי שאמיץ יהיה גריפינדור, וכל מי שששאפתן יהיה סלית'רין. טום לא הצליח לעמוד בפיתוי ותהה לעצמו לאיזה בית היה משתייך אם היה מתמיין אל בית הספר.  המחשבה על להיות תלמיד בהאפלפף העבירה בו חלחלה. לעולם לא יוכל להתמיין לבית כה נחות. הוא אומנם לא היה פחדן, ובוודאי שלא היה טיפש, אך טום האמין שסלית'רין הוא כנראה הבית הטוב ביותר להתמיין אליו. מיד ניער את ראשו בכעס. מחשבות שכאלו  לא יועילו לו. אין זה משנה לאיזה בית משתייך כל קוסם. כולם היו גרועים באותה מידה. טום הביט באולם הגדול המלא כעת בתלמידים. הוא נחרד לראות כמה קוסמים צעירים קיימים אך ורק בבריטניה. הוא כבר קרא בספרים וגילה כי עולם הקסם , הנגע הקסום מפוזר בכל רחבי תבל. אך לקרוא על כך ולראות זאת במו עיניו לא היה אותו דבר. נכון, לעומת האנושות התקינה כמות הקוסמים הייתה מזערית, ועדיין, לא היה יכול להקל ראש בכמות רבה כל כך של סוטים כמו הילד שלא ידע לסתום את פיו לרגע. טום התפתה לבצע רצח נוסף אך שלל זאת כמובן מיד. הוא לא חמום מוח, הוא יודע לשלוט ביצר הרצחני שלו... הוא יודע להתנהג בהתאם לסביבה שלו...

הוא הביט אל עבר השולחן המלא בתלמידים לבושים גלימות אדומות. עיניו נחו על גבי התלמיד המגודל, הנקרא האגריד על פי אותה תלמידה יפה. היא ישבה לידו ושוחחה עימו. עיניו המשיכו לשוטט אל עבר השולחנות הנוספים. לאחר חיפוש קל מצא את הוליסטר פילץ', אחיו של ארגוס. הוא לבש צעיף צהוב ושוחח עם חבריו לבית האפלפף. הוא גיחך, היה צריך להבין מיד כי הוא משתייך לשם. כנראה שלהיות הבן של חברת וועד מנהל עשירה ומתנשאת לא היה מספיק על מנת להשתייך אל הטובים ביותר. היה בזה משהו מנחם, לדעת כי קוסמים, עשירים ככל שיהיו, לא יכולים להשפיע על דברים פשוטים כמו אופי או כישרון. עיניו שוטטו אל עבר השולחן הגדוש בכחול, רייבנקלו. הוא לא ראה אף פרצוף מוכר. הוא המשיך אל עבר השולחן האחרון מימין, בית סלית'רין. עיניו נחו אל החבורה שחלפה על פניו בדרך לטירה. הם היו ארבעה ושוחחו בעיניהם. הוא לא אהב את היחס שלהם כלפיו. אם יעזו להתגרות בו, הם עוד יצטערו על כך, נשבע.

טום פיהק בשעמום כאשר המנהל דיפט נאם את נאומו. על פי פרופסור בינס, המורה להיסטוריה של הקסם, הנאום היה דומה בכל שנה ושנה. בינס היה מורה במשך עשרות שנים, גם לאחר מותו כאשר הפך לרוח רפאים. משום מה, בינס היה אחד מאנשי הסגל שטום חש הכי בנוח לשוחח עימם – ייתכן והעובדה כי לא יכל לבצע קסמים עוד הייתה אחת מהסיבות לכך. פרופסור בינס, לעומת זאת, התרשם מאוד מטום ומהרצון שלו ללמוד על עולם הקסמים, ועל ההיסטוריה שלו. הוא אף הסכים להעניק לו שיעורים פרטיים בהיסטוריה של הקסם, על אף שלא היה תלמיד רשמי של בית הספר. טום כבר החליט שהוא חייב להכיר את ההיסטוריה של העולם שהוא כה שנא, להבין אותו טוב יותר, כדי לדעת איך לשרוד בו.

דיפט סיים את נאומו באזהרה כי על התלמידים אסור להיכנס אל תוך היער האסור. "וכעת , נתחיל בטקס המיון!" קרא פרופסור דיפט והקהל צהל בשמחה.

טום רידל הביט בעניין כאשר התלמיד הראשון, פיליפ אברהמס, ילד קטן וצנום התיישב על שרפרף בודד. דיפט הניח את המצנפת המוזרה בעלת פרצוף מעוות על ראשו.  המצנפת חשבה למשך דקה ולבסוף צעקה, "גריפינדור!" התלמידים האדומים ובראשם האגריד שאגו בשמחה.

טום התאכזב, הוא ציפה כי המצנפת לכל הפחות תסביר את החלטתה למנות אותו לגריפינדור. אך מה ציפה מחפץ מכושף וטיפשי כמו מצנפת?

התלמידים המשיכו להתמיין לבתים השונים. בין השמות ששם לב אליהם היו  אריאנוס פילוסוף שהתמיין לסלית'רין, והתיישב לא רחוק מהחבורה המתנשאת. גם סטפנוס קווירל התמיין, לבית רייבנקלו, והתיישב ליד נערה מכוערת בעלת משקפיים גדולות. היא נראתה אומללה ובודדה, ולכן כשסטפנוס שוחח עימה היא נהפכה למאושרת, כאילו היתה זו הפעם הראשונה שמישהו התעניין בה.

בנוסף לכך התמיינו מתילדה דולוחוב לסלית'רין, ג'ון קריק לגריפינדור , ששוחח עם  האגריד, ונייתן שאקלבוט להאפלפף, והתיישב אל מול הוליסטר פילץ'.

המיונים הסתיימו כאשר ג'ורדן זאביני התמיין לרייבנקלו. לפתע השולחנות התמלאו באוכל, וטום הבין פתאום כמה הוא רעב. הוא הביט אל עבר פרופסור סטון שהתיישב מימינו. "מתרגש לקראת השנה החדשה?" הוא שאל את טום וטום לבש על עצמו את החיוך שידע כל כך טוב לעשות.

"כן, מאוד." אמר וגלגל את עיניו בלי שסטון ישים לב. הוא כבר לא יכול לחכות למסע הלילי שלו שוב, לחקור את תוככי הטירה. יש כל כך הרבה מעברים סודיים שהוא צריך למצוא, על פי הוגוורטס תולדות. יהיה עליו ללמוד את הטירה היטב.

כאשר הסעודה הסתיימה, המדריכים פנו לאסוף את התלמידי אל עבר חדרי המועדון שלהם. טום ידע שרק לתלמידים ישנה גישה אל תוך חדרי המועדון שלהם. אך הוא הסתקרן, האם כאיש סגל יהיה מסוגל להיכנס אל חדרי המועדון של התלמידים?

למחרת טום התעורר בבקתה העלובה והקטנה שלו, אף על פי שהייתה בהחלט שינוי חיובי לעומת החדר העגום בבית היתומים.

הוא לבש את בגדיו. אחד הדברים שדמבלדור הציע לו תחילה, הוא שילבש גלימות של קוסם. טום סירב בתוקף. הוא יתלבש כמוגל בגאווה, ולעזאזל עם שאר בית הספר. הוא רצה שיידעו שאין בו כוחות קסם, שיידעו כי הוא משתייך אל האנושות השפויה. אל האנשים שפעם צדו את בני מינם והעלו אותם על מוקד. טום חייך לעצמו, כמה נעימה המחשבה על כך שהוא ובני מינו יוכלו להשיב את הסדר על כנו. הוא בהחלט קיווה שיבוא היום הזה. הוא צעד בשבילי בית הספר אל עבר החממות. אחת ממטלותיו הייתה טיפול בגני בית הספר, לכן החליט כי יהיה כדאי להתחיל במשימה זו ליום הראשון במשרתו. כאשר התקרב אל החממות ראה קבוצה של תלמידים לבושי ירוק ההולכים אל אותו כיוון. הוא נעצר לרגע, בוחן אותם מקרוב. הוא זיהה את הנערה שצחקה אמש כי הוא נשר מהוגוורטס. היא עמדה לצד זה שצחק על עצם היותו סקיב.

טום חייך לעצמו, הוא קיווה להיתקל בהם, אך לא ציפה שזה יקרה כל כך מהר. הוא החיש את צעדיו, הולך במהירות ובביטחון לעברם של התלמידים. סיקרן אותו לדעת כיצד יתנהגו במפגש ישיר עימו. הוא הביט אל עבר הלבוש המוגלגי הבולט לגופו, מקווה כי ייחרדו מכך. "בוקר טוב." אמר להם בקול ובנימה מזויפת של נימוס. החבורה פנתה לעברו באיטיות.

"היי, זה שומר הקרקעות החדש!" קראה הנערה מאתמול. היא הייתה בלונדינית ובעלת עיניים כחולות, היה בה משהו אצילי , ועם זאת מתנשא.

" באיזה סחבות הוא לבוש?" קראה אותה נערה שצחקה עליו אתמול בגועל. היא הייתה בעלת שיער שחור וארוך, ובעלת פנים פחוסות. היא לא הייתה מכוערת, אך גם לא יפה במיוחד.  

"אני ראיתי בגדים כאלה בקינגס קרוס, הוא לבוש כמו מוגל." אמר הנער שצחק על עצם היותו סקיב. הוא היה גבוה, בעל שיער שחור קצוץ ותווי פנים גבוהות.

" למה אתה לבוש כמו מוגל? למוגלגים אסור  להיכנס להוגוורטס." אמרה הנערה עם הפנים הפחוסות.

" זה כי אני סקיב. " אמר טום בחיוך קר, וקד בפניה קידה. "אני מניח שמעולם לא נתקלת בסקיבים לפני, אנחנו זן נדיר." אמר בלעג.

" שמעת סרפנוס, הוא סקיב!" קראה הנערה עם הפנים הפחוסות.

"אלוהים אדירים קתרין, זה אפילו יותר גרוע מלהיות בוצדם. אפילו להם יש כוחות קסם." ענה סרפנוס בנימה עמוקה של גועל.

טום לא שמע את המונח בעבר, "בוצדם? סילחו לי אם אני לא מכיר את המילה," אמר והמשיך בנימה המנומסת שלו.

"ילדי מוגלגים." אמרה קתרין וסרפנוס ירק אל עבר הרצפה.

חיוכו של טום התרחב, "אז בכל זאת יש בנו מן המשותף. אני לא יכול לשקר לכם, אני לא מחבב במיוחד ילדי מוגלגים. אם כי כנראה מסיבות אחרות..."

טום המשיך לצעוד התקרב לעבר החבורה. נראה כי הנערה הבלונדינית תהתה כיצד להגיב לדבריו. "למה שלא תחבב בוצדמים? הם יותר דומים לך מאשר אנחנו." היא שאלה בתימהון.

"מדוע?" הוא שאל, מסוקרן.

"כי אנחנו טהורי דם כמובן. אלוהים אדירים, אתה יודע בכלל מה פירוש המונח טהור דם?" שאל סרפנוס בזלזול.

"למען האמת, לא. לא חייתי בקרב קוסמים במשך רוב חיי." טום חשב שהמשפט יזעזע אותם, לאכזבתו, הוא לא קיבל את התגובה הרצויה.

"זאת אומרת, כסיל שכמוך, שאנחנו צאצאים לקוסמים שהתחתנו עם קוסמים, והשושלת שלנו מעולם לא הוכתמה על ידי מוגלגים דוחים כמוך. אתה לעומת זאת הכתמת שושלת של קוסמים על ידי כך שאתה סקיב." אמר סרפנוס והסתכל עליו בשנאה עמוקה.

"סרפנוס! תיזהר ! " קראה הבלונדינית לעברו , סרפנוס ללא ספק שכח כי טום רידל, על אף היותו שומר קרקעות, שייך לסגל בית הספר.

"אמור זאת שוב אם אתה מעז." אמר טום בשקט. נימתו השקטה לא הייתה מעורפלת, הוא בהחלט איים עליו וסרפנוס הבין זאת.

"ומה תעשה לי? סקיב?" שאל סרפנוס בלעג.

"בוא לכאן ותראה בעצמך."

סרפנוס שלף את שרביטו, וטום חייך לעברו, "כמובן, מיד לשלוף את כלי הנשק שהופך אותך למה, למיוחד? בלעדיו אתה כלום ושום דבר, לא מסוגל להתמודד אפילו עם שומר קרקעות סקיב."

סרפנוס הביט בזעם וצעק, "פליפנדו!" אור בקע מן השרביט, וטום חש כיצד הוא נהדף אחורה, נופל אל עבר הקרקע. בגדיו כוסו בבוץ הרטוב, והחבורה צחקה בלעג. היחידה שהביטה בחשש הייתה הנערה הבלונדינית.

"אתה תשלם על זה, סוטה." אמר טום ושלף את סכינו. החבורה השתתקה מיד. "התעסקת עם האדם הלא נכון, אני מבטיח לך. אולי היית רגיל לכך שאנשים חסרי קסם הינם חסרי אונים, אך זה נגמר. אני מבטיח לך."

"בואו... בואו נלך, סרפנוס, קתרין, גרגור." אמרה הנערה הבלונדינית והם פנו ללכת בבהלה.

"הוא שלף עליי סכין! אני צריך להתלונן לדיפט!" אמר סרפנוס בבהלה.

טום חייך לעצמו, הוא ידע שסרפנוס לא ישכח מהר כל כך את הלהב הארוך ששלף. הוא תהה, האם דמם של קוסמים אדום כמו דמם של מוגלגים?

הפרק הקודם		הפרק הבא