רוז עוברת על החוק

שעה שלמה שאלבוס מסתובב בחדר ומדבר בלי סוף על כך שלא יהיה להם מסוכן ללכת למשרד הקסמים. שעה שלמה שרוז ישבה על המיטה ברגליים מסוכלות, משועממת, בקטע הזוי. היא כבר הפסיקה להקשיב לאלבוס מזמן ונתנה לדמיונה לסחוף אותה הרחק משם.
"אז,  את מסכימה ללכת ?"
אלבוס ניער אותה מהחלום.
"מה?" היא שאלה בבלבול לפני שהבינה על מה הם דיברו.
"רוז! לא הקשבת לי? למה אני מרצה לך?!"
"אני באמת לא יודעת," מילמלה רוז בגילגול עיניים.
"זה לא מצחיק, זו הפעם הראשונה בחיי שאני יכול להפוך למפורסם!" "אתה כבר מפורסם, אבא שלך זה הארי פוטר ובלי קשר, הגיבור מהספר שלך, ממש לא מפורסם!"
"להיות מפורסם בגלל שאני הבן של הארי פוטר זה לא ממש נחמד," אמר אלבוס בשקט, ורוז התעלמה מזה והמשיכה בשלה.
"ולמה אתה לא מבקש מגיימס? הוא הרבה יותר אמיץ ממני!"
"כי אני וגיימס לא מסתדרים! ואת היחידה שאני מדבר איתה!"
מה חבר שלך מאלפוי עושה?"
"הוא גר רחוק... ובלי קשר, אמא שלו מתה אז..."
רוז חשבה על זה כמה שניות. מצד אחד, היא ידעה שזה הרעיון הכי מטופש בעולם, ומצד שני... היא חשבה שזה היה מגניב. ואז, האומץ הגריפינדורי שלה קפץ והיא אמרה, 'תגידי, איפה אתה חיה? אמא שלך נלחמה בוולדרמורט בלי פחד ואת מפחדת מה...' ואז ההיגיון שלה התפרץ. 'מפחדת ממה מלפרוץ למשרד הקסמים להתפלל שהלחשים המגנים שם לא חזקים מדי, לפרוץ למשרד של שרת הקסמים (שבלי קשר, זאת אמא שלה), לחפש שעון חול היחיד במינו, לקפוץ לימיי הרנסנס לביקור, לחזור, לחזור שוב ולהספיק לחזור לבית.!'
טוב שאתה אומר את זה ככה, זה נשמע לא טוב אבל..."
"טוב, הולכים!" קפצה רוז בהכרזה.
"מה?!" הופתע אלבוס.
"אה, אתה לא רוצה ללכת? אין בעיה, זה היה רעיון שלך..."
"מה? לא... רגע, אני כן רוצה ללכת, פשוט לא חשבתי שתסכימי."
"אוקיי, מה אנחנו צריכים לקחת?" שאלה רוז
לקחתי את גלימת ההעלמות של גיימס. נשאר לרחת רק את השרביטים שלנו."
"אתה מודע לזה שאין לנו שרבטים, נכון?" 
"הכן, את לא טועה, אבל..."
"אוי ואבוי, יש פה 'אבל'."
"לאחר בדיקות וכמה חקירות גיליתי שיש טופס 'שרביט קטינים', זה נקרא אשר נחתם על ידי שר הקסמים וברגע שמסירים."את החתימה בדיו מיוחד, אז הטופס מתבטל ואנחנו כבר לא קטינים! ובמקרה, אנחנו מכירים את שר הקסמים, או ליתר דיוק, את שרת הקסמים," אמר אלבוס וקרץ.
"אז אתה מתכוון שנחטט לאמא שלי בדברים?"
"משהו כזה."
"אוקיי, אתה מטורף אבל אני אוהבת את זה," אמרה רוז ויצאא בהחלטיות.מהחדר, אלבוס אחריה.
"טוב, איך מעיפים את דודה גיני מהבית?"
"כבר חשבתי על זה," אמר אלבוס והם יצאו לחצר. היום היה שימשי למדי וצעקותיהם של הוגו ולילי, אשר שיחקו, מילאו את האוויר.
"לילי!" צעק אלבוס ועצר אותה מלרדוף אחרי הוגו.
"מה? מעצבן אחד, אתה מפריע לי!" לילי ניסתה לדחוף את אלבוס מדרכה. 'זה בדיוק הכוונה שלי. אני צריך שתעזרי לי,' אמר. 'מה את צריכה?' שאלה לילי בחשד.
'"תגרמי לאמא לצאת מהבית."
"איך אני אמורה לעשות את זה?"
"אני לא יודע, את בת שש! תמציאי איזה משהו, שאת רוצה בובה חדשה, תבכי קצת, והיא תלך." לילי חשבה על הרעיון של בובה חדשה ופיתה אותה.
"אוקיי, אני אעשה את זה,' החליטה.
"תודה! תודה! אבל תעזבי אותי להרבה זמן, כן?"
"כן, כן, להרבה זמן,' ענתה לילי. 'הוגו, אתה בא?"
"את חושבת שאני יישאר פה ואחכה שתחזרי לתפוס אותי?" אמר הוגו, ושני הילדים נכנסו לריצה לבית.
"טוב, זה היה קל," אמרה רוז בדרכם חזרה הביתה.
"אל תזלזלי במשימה הזאת, רוז," הזהיר אותה אלבוס.
"איזה חי בסרט אתה."
"טוב, תזלזלי במשימה ואז יתפסו אותך ותכנסי לקאלבוש," אמר אלבוס בפרנואידיות. רוז נאנחה, הם עלו חזרה לחדרו של אלבוס ומלמטה כבר היה אפשר לשמוע את לילי בוכה
"ומה עם ג'יימס, הוא ישים לב שנעלמנו!" נזכרה רוז.
"לא, הוא לא. הוא עסוק מדי במטאטא שלו," אמר אלבוס, אבל רק ליתר ביטחון, שניהם הציצו בחדר הילדים כדי לוודא שג'יימס עסוק. והנה, הוא היה שקוע בניקיון המטאטא שלו ובקריאת ספרי קווידיץ' (הספרים היחידים שהוא הסכים לקרוא) לא עבר פחות מחצי שעה וקולה של דודה גיני נשמע:
"ילדים, אני הולכת לכמה דקות להתנהג יפה!" אלבוס ורוז חיכו כמה דקות עד ששמעו את קול הלהבות שהם ידעו לפרש כרשת. הפלו ירדו במהירות לסלון, שגלימת העלמות בידיהם, ונעמדו מול האח.
"אוקיי, אז הולכים?" שאל אלבוס.
"הולכים," הסכימה רוז, ושתיהם קפצו ללהבות הירוקות

הפרק הקודם		הפרק הבא