עורכת מדור הסיפורים

"לא, לא, לא ושוב לא, ג'יימס פוטר! מה אתם חושבים לעצמכם עם הסיפורים האלה??" קמתי ונופפתי בזוג דפים ברוגז.

ג'יימס, שניסה בדקות האחרונות להסתיר ככל יכולתו את העובדה הברורה שהוא בוהה בי לבדוק מה אני חושבת על הסיפור הראשון (לטענתו) שהוא כתב בחייו, קפץ במקומו.

"מה?" הוא הסתכל עלי במבט מעורר רחמים.

הבטתי בו, ואז בדפים שהחזקתי, ושוב בו. "איך אני אתחיל בכלל להסביר לך?"

"מה?" ג'יימס הסתכל עלי ושילב את ידיו. "עשיתי אנטרים כמו שאמרת, ונתתי לרמוס לעבור ולהגיה לי והוא רצח את הסיפור שלי כי הוא הוסיף לו מלא תארים והפך הכל לדרמטי הרבה יותר מדי, ורצה שאני אכתוב שוב הכל ככה שיבינו למה התכוונתי, אז מה את רוצה ממני? זה מושלם!"

נאנחתי עמוקות. הסתכלתי סביבי על חדר המועדון - מספר לא מבוטל של ראשים פנו לעברנו. פלא ששנאתי עד עכשיו לדבר עם הקונדסאים האלה?

"אל תגיד לי." הרמתי גבות והסתכלתי עליו בביקורתיות. "אתה חושב לעשות לזה המשך."

"כן," הוא ענה מיד. "עוד לא החלטתי בדיוק מה, יש לי קו עלילה כללי ו…"

"ברור שאתה לא יודע מה." קטעתי אותו. "אתה מבין שהתחלת סיפור, הוא קטוע באמצע ולעולם לא יהיה לו המשך?"

"מה??" הוא נעלב. "ברור שיהיה לו המשך! אני גם יודע מה הוא!"

"יודע. ואתה יכול לכתוב אותו עכשיו."

"טוב, לא עכשיו, אני צריך לחשוב -" הוא התחיל למחות.

"כלומר, אין לך המשך. וגם לא יהיה לך. אין לך שום רעיון מעבר לסיפור אהבה מרגש בין הגיבור שחור השיער במקרה ליפיפיה שממש באורח פלא נראית בדיוק כמו לילי -"

"אני לא -"

"זו לא הנקודה שלי! הנקודה שלי היא שאתה לא יכול לתפור חולצה מחוט אחד."

"מה??" הוא התבלבל לחלוטין.

"ארוחת ערב קרניים." בלק מרפק את ג'יימס, תפס בזרועו ומשך אותו.

"הי, רגע!" ג'יימס מעד. "חכה! מה הקשר חולצה?"

בלק הרים אלי גבה אחת. "פשוט בואי איתנו."

נאנחתי והלכתי בעקבותיהם. "זו מטאפורה."

"מה זה מטאפורה?" הם שאלו ביחד.

השתתקתי לרגע. לא ציפיתי לתשובה הזו.

הם יצאו דרך החור ויצאתי בעקבותיהם.

"בכל אופן. האם אפשר לתפור חולצה רק מחוט אחד?"

"לא," בלק הקדים את ג'יימס וענה. השגתי אותם והלכתי לצידו של ג'יימס.

"יפה. ומשניים?" הקשיתי.

"גם לא?..." ניחש ג'יימס.

"יופי! לחולצה צריך המון חוטים! גם סיפור אי אפשר ליצור מחוט אחד. או, מקו עלילה אחד."

הם שתקו.

כי הם לא הבינו.

ארררג.

"אוקי, איזה סיפורים אתם מכירים?"

שקט.

"אנחנו לא מכירים סיפורים," אמר לבסוף ג'יימס.

"בסדר! בסדר. ג'יימס כתב סיפור -"

"מה??" קרא בלק.

"-חמוד על נערה שמאוהבת במישהו שלא מודע לקיומה, והקטע נגמר בזה שהוא מודע לקיומה. היה נחמד, היה מקסים. אבל לסיפור הזה צריך להיות המשך."

"נכון!" קרא ג'יימס.

"התכוונתי, ג'יימס רצה שלסיפור יהיה המשך. בשביל להוסיף פרק בסיפור, או בשביל להוסיף חלק בחולצה, אתה חייב להוסיף חוטים. אתה חייב שיקרה עוד משהו."

"נו, באמת יקרה." אמר ג'יימס.

"מה?"

"הם יתאהבו ויחיו בעושר לעד."

"לא! זה לא מספיק." נשפתי. התחלתי לרדת במדרגות שתיים שתיים. "זה ברור שזה מה שהולך לקרות. זה אותו החוט מהפרק הקודם של החולצה. זה פשוט לא מספיק! אתה חייב ליצור עניין."

"נניח, שהוא מתחיל לשנוא אותה," תרם בלק.

"לא! כלומר כן. אבל זה שוב אותו חוט." נאנחתי. "תקשיבו. אתם חייבים להוסיף עוד עניין, עוד רגש. זה יכול להיות כל דבר. מישהו מת, הגיבורה עוברת בית ספר, חסר כסף למישהו, מגיע עוד מישהו ויש משולש אהבה - למרות שזה נושא שחוק ברמות, אפילו יכול להיות שהוא מתחיל לשנוא אותה, אבל צריך שזה יהיה בגלל משהו אחר. משמעותי. נניח שהוא מכיר את ההורים שלה והם אנשים נוראיים, ועכשיו הוא צריך להתמודד גם עם ההורים שלה ולאט לאט מתחיל לשנוא גם אותה. אוף, דוגמה גרועה." נשפתי. נעצרתי, כי הייתי הרחק לפניהם.

"אבל אי אפשר כל פרק להוסיף משהו!" מחה ג'יימס.

חיכיתי עד שהם יגיעו אלי והמשכתי, משתדלת להאט. "אפשר. זה לא חייב להיות כמו בשומרת הערים האבודות, שכל שני פרקים היא מקבלת יכולת חדשה. זה יכול להיות משהו עמוק יותר. הנקודה היא שהדמויות משתנות, שהעלילה לא נשארת אותו דבר שני פרקים ברצף. אם ג'יימס לא ייצור עניין חדש בסיפור שלו, אז יקרה אחד משני דברים."

ג'יימס הביט בי בפקפוק.

"אחד, לא יהיה לו על מה להמשיך לכתוב, והוא פשוט יפסיק. זה למה יש כל כל הרבה פרקים יחידים של פאנפיקים נטושים במערכת."

"אהה."

"ושתיים?"

"שתיים, הוא ימשיך לכתוב רק כי הוא חייב להגיע לחלק שהם מתאהבים, וזה יהיה סיפור משעמם למוות שלא קורה בו כלום, עם התחלה קצת נחמדה."

"לא נכון!" קרא ג'יימס.

"תראו, מכירים את כל הקטע של 'הקונדסאים קוראים הארי פוטר'?"

"הי, הקונדסאים זה אנחנו!" צהל ג'יימס.

"כן," אמר סיריוס, כי בכל זאת אנחנו חייבים שהעלילה תמשיך.

"אוקי. ראיתם פעם אחד גמור?"

"לא," אמר סיריוס.

"למה?" הקשיתי.

"כי…" קולו של סיריוס דעך. "כי קשה לכתוב כשכל הזמן צריך להעתיק מהספר?"

"גם," אישרתי. "וגם כי אין עלילה. יש רק חוט אחד: החוט של 'בואו נקרא הארי פוטר ונגיב על זה'. ואז - מה הם מגיבים? מה הופך את התגובות שלהם למעניינות? כמה פעמים אפשר לזרוק בדיחות כחולות חוזרות ונשנות על משפטים מהספר? מה נותן מוטיבציה להמשיך לכתוב?? כלום! אין התפתחות של דמויות, אף דמות לא מעוניינת להשיג שום דבר. וגם אם, בטובים מביניהם, יש אי איזו עלילה כי לילי שם, והם בהתערבות או משהו - אז יש לנו רק שני חוטים! חייבים להוסיף עלילה, השתנות של דמויות בכל פרק. ואין את זה. אז אין אף פאנפיק כזה גמור."

"כמו הפאנפיקים של הווטסאפ?" ניסה ג'יימס את מזלו.

"כן!!" קראתי בהתלהבות. "זה למה אף אחד לא גומר אותם! כי אין לו מספיק רעיונות לפרקים נוספים. יש להם תמיד רעיון רק ל'בואו נשתמש בווטסאפ'. מגניב, אבל לא מספיק כדי לא לנטוש. אבל, יש פאנפיקים כאלה גמורים - ואני קראתי פאנפיק אחד כזה ארוך, גמור. וכמו שאמרתי, כל פרק נוסף עניין. יש המון חוטי עלילה חוץ מזה שהם בווטסאפ. חידה! מי יודע על איזה פאנפיק מדובר?"
"אמרת שתדברי על ירין13," נזכר לפתע ג'יימס.

"אה!" קראתי בהפתעה. "נכון. מה רציתי לומר?"

"שאין לה רעיונות ליותר משני פרקים לכל פאנפיק ולכן הפאנפיקים שלה ינטשו אם היא לא תתקן את זה בקרוב?" הציע סיריוס בנדיבות.

"לא!" זעפתי. "הפוך. רציתי לומר שיש לה רעיונות. היא לא מסתפקת ברעיון אחד."

"אבל יש לה רק שני פרקים לכל פאנפיק…"

"בסדר. לא קשור. אני אומרת, נכון כל הקטע עם השיפ של לילי וסנייפ?"

ג'יימס השמיע קולות הקאה. נכנסנו לאולם הגדול.

"אכן." הגבהתי את קולי מפני הרעש. "אז בפאנפיק הארי סנייפ אוואנס, יש יותר מזה. השיפ של לילי וסנייפ, ובנוסף, סנייפ עדיין אוכל מוות! ולא פחות מזה, הוא ממשיך לעזור לוולדמורט - ומציע להארי לעזור לו. יש כאן שלושה חוטים! זה כבר בסיס טוב לסיפור, להתפתחות עלילה. כן, אפילו עכשיו עדיין יהיה צריך בכל פרק לפתח את הדמויות והעלילה, לקדם את הסיפור. אבל אנחנו כבר לא מנסים לתפור חולצה מחוט אחד."

"אבל," שאל ג'יימס, "מה הקשר החולצה??"

"מטאפורה." גלגלתי עיניים. התיישבתי ליד ג'יימס.

"אוקי," סיריוס חייך בקונדסאיות ומרפק את ג'יימס, גורם לו להפיל תפוחי אדמה על המפה. "אז איך ג'יימס שלנו צריך לתפור חולצה?"

"קודם כל, אל תיתן לי סיפור, או, אל תפרסמו פרק ראשון בפורטל, לפני שיש רעיון ברור ואפילו כתוב לכמה פרקים. לא רעיון כללי, אלא רעיון ברור, אפילו כמה רעיונות לכל פרק." חתכתי שניצל לשניים.

"לא צריך," מלמל ג'יימס בעוקצנות. "אני לא אתן לך סיפורים."

"באמת לא צריך," זרחתי. "דמבלדור שוכר בשבילי כותבים טובים באמת, כמו לונגה."

"שוכר?" סיריוס הרים את ראשו בפתאומיות, ובלע חלק מהאוכל שבפיו.

"מה זה שוכר?" הצטרף ג'יימס באותו טון.

"בקיצור," צהלתי, "פאנפיק לא יכול להיות "רק"! רק מצחיק, רק מרושע, רק קרוסאובר. חייבים עלילה!"

"דוגמה?" שאל ג'יימס, שלא טרח לגמור קודם בפה.

גלגלתי את עיניי. "אוקי. הזכרתי את לונגה?"

אני אדבר כאן על הפרק הראשון של 'אש וקרח', אולי שווה לקרוא אותו. יש לי המון מה לומר על לונגה, הכותבת. הפאנפיקים שלה מדהימים, ואני יכולה לעבור קטגוריה אחרי קטגוריה שהזכרתי ואזכיר כאן בפאנפיק ולהסביר איך היא עונה על כולן בשלמות. היא גם הרבה יותר מזה. היא כותבת נהדרת כמעט בכל מובן שהוא. (כן! לכו לקרוא!)

אז הרעיון הבסיסי, החוט הראשון, הוא: סיפור אהבה בין רמוס לטונקס אחרי המוות של סיריוס.

חוט שני: רמוס וטונקס צריכים ללכת לתור אחר הצוואה של סיריוס.

חוט שלישי: רמוס מאוד דואג להארי.

חוט רביעי: סיריוס היה שונה מאיך שרמוס הכיר אותו.

חוט חמישי: טונקס חולה.

זה רק חצי הפרק. זה ממשיך.

בפרקים הבאים, יש דברים שממשיכים: החוט הראשון, כמובן, שוזר את כל הסיפור. בכל הסיפור הם מתאבלים, ומתאהבים.

החוט השני - הצוואה - גם נמצא לאורך הסיפור, אבל העלילה מפסיקה להתמקד בו, כי דברים משתנים. העלילה מתקדמת, וכבר לא צריך את החוט הזה.

החוט השלישי - הארי - לא מרכזי, אבל הוא מוסיף פן לדמות של רמוס.

החוט הרביעי… טוב אני לא אגלה.

החוט החמישי לא רלוונטי בהמשך הסיפור.

במקומם, יש חוטים חדשים. טונקס הולכת להכיר את המשפחה, יש סיפור עם קריצ'ר, עם מנדנגוס, פוגשים אנשים, היחסים מתפתחים ביניהם - הדמויות משתנות בהתאם לעלילה, העלילה מתפתחת.

וכמובן, חוט מאוד מאוד חשוב. החוט של המסר. לפאנפיק הזה יש כמה רעיונות עמוקים ויפים, ששזורים היטב במהלך הסיפור ומוסיפים לו פן מקסים ועמוק.

וזו בדיוק הנקודה שלי. העלילה מתפתחת. חוטים מתחלפים באחרים, הדמויות משתנות, חוטים נעשים דומיננטיים יותר ופחות. יש רעיון לפחות לכל פרק, תמיד קורה משהו; זה אף פעם לא סתם.

(אם סקרנתי אתכם על אש וקרח, מוזמנים ללכת לקרוא! זה פאנפיק גמור וארוך אבל לא מדי, אבל שימו לב: הוא ממש הורס את הדמות של סיריוס, למי שאוהב את סיריוס ומושפע מפאנפיקים.)

"את ממש מעריצה את לונגה." ציין ג'יימס, ששוב לא טרח לגמור בפה.

"אתה לא יודע בכלל עד כמה." אמרתי בשמחה.

"ולא אוהבת לאכול." הוסיף סיריוס.

הבטתי בשניצל החתוך לחתיכות קטנטנות בצלחת שלי. אני, בכל אופן, לא נוהגת לאכול כשאני מדברת. "בנים," מלמלתי.

"מה אמרת?" שאל סיריוס בעצבנות.

"משהו על בנים," ג'יימס נפנף אותו.

"אז הבנתם?" שאלתי, יודעת מראש שזה חסר סיכוי.

"כן!" הודיע ג'יימס.

"ללכת לקרוא את אש וקרח," סיים סיריוס בהנאה זדונית.

"לא!" התעצבנתי, לשמחתו של סיריוס. "המסר. הבנתם את המסר?"

"לחשוב על מלא מלא רעיונות!"

"כן… בערך. תראו, אם תלכו לאתר, ותיכנסו לפאנפיק אקראי כלשהו, לא פיקצר, רוב הסיכויים שהוא יהיה נטוש. נכון?"

קצת קשה לצפות מהם להגיב על דבר כזה. נסו בעצמכם.

"ויהיה איזשהו רעיון בסיסי - נניח, רמוס לא מת והוא הולך ללמד בהוגוורטס. וברגע שזה קורה, הפאנפיק ננטש. כי אין עוד חוטים. מה כבר יכול לקרות? הוא פוגש את הארי, ואת הילדים שלו, כל זה מספיק בדיוק לפרק אחד. בגלל שהכותבת המקסימה לא טרחה לחשוב על עוד רעיונות, ואין לה כלום חוץ מכנראה, קו עלילה כללי ביותר, אז זה נשאר שם. אם היו עוד רעיונות, עוד עלילה, היה אפשר להוסיף עוד פרק. אבל אין, ואין עוד פרק." (rjl תראי סימן! ((ותגידי אם להחליף את הקטע לפאנפיק של מישהו אחר)))

נסו בעצמכם. כנסו לפאנפיק אקראי. אם הוא נטוש, תבדקו, כנראה הכותב פרסם את הפאנפיק לפני שווידא שיש לו רעיונות לסיפור שלם, מעבר לרעיון הבסיסי ביותר.

ג'יימס מחא כף ומחה את פיו. "אז מה זה מטאפורה?"

סיכום: כשאתם באים לכתוב פאנפיק, שימו לב שאם זה לא פיקצר - שיש לכם רעיונות ליותר מפרק אחד, שאתם יודעים בדיוק לאן אתם מתקדמים עם הפאנפיק. שיש לכם יותר מרעיון אחד, לא רק מה היה קורה אילו… סנייפ התחתן עם לילי, וכו'.

אני לא מאמינה שזה רק הפרק החמישי, כבר כתבתי מלא! שוקלת להוסיף פרקי ביניים, לא יודעת מה בדיוק, פתוחה להצעות.

ואולי, רק אולי, שמתם לב שגם הפאנפיק הזה עצמו כשל בחלק של הרעיונות. חשבתי על הפאנפיק המון זמן, אבל לא היה לי רעיון מעבר ל'בואו נעשה פאנפיק עם עצות בסיסיות לכתיבה'. וגם כשהחלטתי על תקופה, ודמויות, עדיין היה צריך עוד עלילה. והאמת - אין כאן מספיק עלילה. אני ממש אהיה חייבת לחשוב על רעיון לעוד עלילה, בהצלחה לי :) (כן כן, אני מטיפה על רעיונות כשלי עצמי אין רעיונות מדויקים ליותר מפרק אחד. מביך מאוד. אני לא עושה את זה בדרך כלל. ובאמת, אם אני לא אחשוב על עוד רעיונות - הפאנפיק יהפוך לנמרח ומשעמם עוד יותר.)

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא