עולם מקביל

כל הזכויות שמורות לג'יי.קיי.רולינג

קרדיט ללונה וגיני שכתב/ה את הפאנפיק "הרמיוני זאת אני, אז המכתב הוא בשבילי?" שלקחתי ממנו הרבה והעתקתי לפאנפיק שלי... מקווה ממש שזה בסדר מצידך! אם לא, אז תכתוב/י לי בפרטי ואני אמחק את הפרק הזה/אשנה אותו

רון בדיוק התכוון להקריא בקול את תוכן המעטפה, כשפתאום נשמע מכיוון הקומה התחתונה קול חבטה עמומה שנשמע מעט כמו דלת נטרקת, ולאחריו צעקה עליזה: "צהריים טובים לכולכם!" היו מספר שניות שקטות, ואז: "מולי? רונלד? איפה אתם?"

"מולי!" נשמע קולו של ארתור, אביו של רון, העולה במדרגות לקראתם. מולי ורון ידעו שאין טעם לענות לו, כי הוא פשוט יגיע אליהם בעוד רגע ויראה אותם. ארתור פתח את הדלת ונכנס, מבט דואג מעט על פניו. "הו, הנה אתם! לא הבנתי לאן נעלמת- מה זה, רונלד, מה אתה מחזיק?"

רון הראה לו את המעטפה.

"מקודם- נכנס לפה ינ-ינשוף והביא לי את זה ואז הוא- ברח מהחלון הפ-פתוח," גימגם רון. ארתור הביט בהשתאות במעטפה.

"מה-זה-לעזאזל?" הוא אמר לבסוף.

רון הניד בראשו. "אנחנו לא יודעים," אמר, "בדיוק התכוונתי להקריא את המכתב, כשהגעת..."

"נו, אז למה אתה מחכה?"

"בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות

מנהל: אלבוס דמבלדור

(מסדר מרלין, דרגה ראשונה, מכשף גדול, קסם ראשי, מאגוואמפ עליון, חבר איגוד הקוסמים הבין-לאומי)

מר וויזלי היקר,

אנו שמחים להודיעך שנשמר עבורך מקום בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.

מצורפת בזאת רשימת הספרים והציוד הנחוץ.

שנת הלימודים מתחילה ב-1 בספטמבר.

בתאריך ה-13.8 יגיע לביתכם נציג מהוגוורטס שיסביר לכם הכל.

אנא שלחו ינשופכם לא יאוחר מה-20.8 (תוכלו לשלוח את הינשוף בעזרת הנציג שיגיע מהוגוורטס)

בכבוד רב,

מינרווה מקגונגל,

סגנית המנהל"

רון סיים לקרוא והשתעל. הוא בהה בקיר שמולו. מולי וארצור בהו במכתב, ואז בהו זה בזה, ואז, בתיאום מושלם, פרצו בצחוק.

"מה מצחיק בזה?" שאל רון.

ארתור ומולי התפוצצו מצחוק.

"זה לא מצחיק!"

"אתה צודק," הם נרגעו ופניהם הרצינו, "זה ממש לא מצחיק. אנחנו נדבר עם המחנכת שוב. חייב לשים לזה סוף!"

"אני חושב שעלינו לדבר עם המנהלת הפעם, ראינו כבר שהשיחות האלה עם המחנכת לא עוזרות בכלום," אמר ארתור.

"על מה אתם מדברים?" שאל רון.

"אתה מבין שזה לא אמיתי, נכון?"

"זה בטוח ה'חברים' שלך ששלחו לך את המכתב הזה בצחוק. עוד מתיחה של ילדים מעצבנים ומסכנים שאין להם מה לעשות בחיים אז הם מתנכלים לילדים אחרים," אמרה מולי.

"אה, כן?" הטיח רון, "אז איך בדיוק זה הגיע לפה עם ינשוף?"

"הם בטח השיגו איזו בובה של ינשוף," אמר אבא.

"הינשוף הזה עף! וחוץ מזה, אני ראיתי אותו במו עיניי, גם אם רק לשנייה. זה היה ינשוף אמיתי, אני בטוח!"

ארתור ומולי הסתכלו אחד על השני.

"אתם שוב פעם לא מאמינים לי!" רון שאג, והסיט את עיניו אל החלון.

"רונצ'וק," פתחה מולי, אבל נקטעה.

"אל תקראי לי ככה!"

"רון, אנחנו-" פתח ארתור.

"אתם מה? אתם מה? אתם תאמינו לי? לא, נכון? אז בשביל מה? בשביל מה לעשות איתי שיחה שנשמעת כאילו היא מתפייסת, אבל בעצם היא לא? די, נמאס מהעונשים שלכם. נמאס לי. אני אומר לכם, יש פה הוכחה! ואתם - פשוט מתעלמים! רק בגלל שאתם לא רוצים להודות שטעיתם. אני אומר לכם, אני ראיתי אותו! הוא עף! אני נשבע לכם! זה היה ינשוף אמיתי! תפסיקו לחשוב שאני משקר לכם, כי אני לא! אני רק אומר את האמת בפעם המיליון, כבר לא מנסה אפילו שמישהו יאמין, כי אני יודע שאין לזה סיכוי - אם אפילו ההורים שלי לא מאמינים לי, אז אף אחד בעולם כבר לא יוכל!"

"רון, אנחנו מאמינים לך, אבל אנחנו פשוט חושבים שיש סיכוי שלא ראית טוב. אולי הם התחבאו לך מתחת לחלון, וזרקו את הבובה ככה שתיראה כאילו היא עפה. רון, בבקשה-"

"יש לי רעיון," אמר רון, מעט בהתרסה, "בוא נבדוק פשוט. נחכה עד ה-13.8, ונראה מה יקרה. אם יבוא נציג וישכנע אתכם שזה אמיתי, אתם תדעו בוודאות שצדקתי. ואם לא יבוא אף אחד, אז- אז- אז- טוב, אם לא יבוא אף אחד, אז אני אדע שאני טעיתי."

ארתור ומולי שוב החליפו מבטים.

"מה הבעיה? ה-13.8 זה מחר!"

"טוב, נראלי ש-"

"בסדר, אם אתה כל כך רוצה..."

"יש!!!!" רון קפץ משמחה, ויחד הם ירדו למטה, לאכול.

הפרק הקודם		הפרק הבא