עשרה בקבוקים של אמת

הרמיוני סובבה את הבקבוק. הבקבוק הסתובב ונעצר. מצביע על דראקו וג'יני.

"הוו, לזה התפללתי,” ג'יני חיככה את כפות ידיה. “מצוין. כל כך מצוין. אז מאלפוי,” היא כחכה בגרונה בחשיבות. “מה אתה מעדיף, אמת או אמת?”

"מה?” התרעם מאלפוי. “אסור לשאול ככה.”

"טוב, בסדר,” ג'יני משכה את כתפיה. “אם אתה בוחר בחובה זה עדיין יהיה אותו דבר.”

"אני בוחר בחובה,” נהם מאלפוי.

"חובה עליך לבחור באמת,” אמרה ג'יני בחיוך. כל הנוכחים בחדר צחקו.

פיו של מאלפוי נפתח ונסגר כמה פעמים אך לבסוף הוא אמר בקול קצת חסר ביטחון שאפילו החיוך המזלזל שלו לא הצליח להסתיר: “אני בוחר באמת.”

"מעולה. אז תספר לנו מאלפוי, בשביל מה שאלת את הארי למה הוא נפרד מצ'ו צאנג?” כל שריד של חיוך נעלם מפניה של ג'יני. עיניה החומות קדחו את פניו הבהירות של מאלפוי. סומק חיוור כיסה אותן.

כולם הביטו במאלפוי. אפילו לבנדר שעד עכשיו הייתה עסוקה בלהתייפח אל תוך כפות ידיה הרימה את מבטה והביטה במאלפוי בעינים אדומות.

"רציתי לדעת אם הארי באמת נמשך לבנים,” ענה מאלפוי. עיניו התרוצצו ברחבי החדר עד שנחו על הארי. לרגע אחד היה נדמה להארי שרק שניהם נמצאים בחדר.

"אני חושבת שקיבלתי את כל המידע שרציתי לדעת,” אמרה ג'יני והרגע התנפץ.

"למה שיעניין אותך דבר כזה?” שאלה פנסי לידו. היא אחזה בידו של מאלפוי והביטה בו בעיניים פעורות. “סיפרת לי כבר ממזמן שאתה נמשך גם לבנים וגם לבנות, אבל למה אכפת לך למי הארי נמשך?”

"כי רציתי לדעת אם יש לשנינו סיכוי,” השיב מאלפוי. קולו רעד. כל הסומק הכסוף שכיסה את פניו נעלם כעת. פניו היו חסרות צבע עוד יותר מהקיר הלבן שמאחוריו.

הבטן של הארי געשה. הוא לא האמין למשמע אוזניו. זה לא יתכן. זה מאלפוי.

"זה הסיפור הכי עצוב ששמעתי בחיי,” קרא רון ונחר בבוז. “אני מצטער לבשר לך את זה מאלפוי, אבל הארי כנראה הולך לשבור לך את הלב הקטן והשחור שלך.”

מאלפוי קם ממקומו והסתער על רון. “סתום את הפה! סתום את הפה המטונף שלך!”

מאלפוי הניף את ידו הקמוצה אל פניו של רון. רון התכופף בשניה האחרונה והאגרוף החטיא את פניו ובקע בקיר.

מאלפוי פלט שאגת והתנפל על רון והחל להכות אותו בכל רחבי גופו. לבנדר, הרמיוני ופנסי צרחו.

הארי ניסה להפריד בין השניים אך הוא נתקל ברגלו של מאלפוי ושניהם נפלו על הרצפה.

הארי שכב על גבו ומאלפוי השתרע מעליו, מתנשף בכבדות. הארי ראה את פניו שלו משתקפות בעיניו האפורות של מאלפוי. הם הביטו זה בזה במשך מספר רגעים ואז פניהם התקרבו. הארי אחז בכתפיו של מאלפוי ונישק אותו.

את קריאות התדהמה של חבריו הארי לא שמע. מוחו היה עסוק בדבר אחד בלבד. הוא. מנשק. את. דראקו. מאלפוי.

כעבור מספר רגעים, להארי לא היה מושג באמת, הוא איבד תחושת זמן, הם התנתקו. הם נעמדו על מקומם מתנשפים בכבדות.

הארי הביט סביבו. כל הנוכחים בחדר היו נראים כאילו צפרדע בלתי נראית נתקעה להם בתוך הפה.

"א..אני חושבת שהגיע הזמן שנחזור,” אמרה הרמיוני לבסוף בקול שקט ורועד. “השעה חמישה לתשע.”

הפרק הקודם		הפרק הבא