רומאנס,מאנסקין ומוזיקה

"אוי לא," לחש דמיאנו.

"אני לא רואה טוב או שזו—"

"זו לוסיה," חתך אית'ן.

לוסיה. נגנית קלידים לשעבר. הסיוט הלוגיסטי. הגאונה המוזיקלית. הבחורה שגרמה לריב ההוא בניו יורק — זה

שהוביל אותנו כמעט להתפרק. אה, והאקסית של אית'ן.  והיא עכשיו פה. עם תיק גב, חיוך קטן, והבעת פנים של

"היי, בואו נתעלם מכל מה שקרה ונדבר על חיבור מחדש".

"תשמעו," היא אמרה, "אני בעיר ליומיים. שמעתי שאתם מקליטים. באתי לבדוק אם נשאר מקום על הקלידים."

שתיקה.

"תשובה לא מחייבת," היא הוסיפה.

"תשובה לא נוחה," אמרתי.

"תשובה בלי קללות?" שאל תומאס.

דמיאנו הסתכל עליי. הסתכל על לוסיה. ואז אמר: "יש לך את הסאונדים שלך עדיין?" הוא מלמל באי נוחות.

היא חייכה. "תמיד." 

דמיאנו החליף מבט עם אית'ן, ואז איתי. כאילו חיפש חיזוק לדבר שכולנו ידענו — שזה רעיון גרוע.

אבל במקום להזמין אותה לנגן, הוא לקח נשימה ואמר:

"אנחנו קצת בבלגן כרגע עם החומרים. מנסים לגבש כיוון, וזה רגיש... אולי זה לא הזמן הכי נכון להכניס משתנים."

היא הנהנה. "ברור. רק חשבתי לבדוק. בכל זאת, היינו פעם משהו."

"פעם," חזר אחריה אית'ן בטון יבש.

"אם תצטרכו — תדעו איפה למצוא אותי," היא אמרה, מנסה לחייך.

"אוקיי," עניתי. לא הוספתי כלום. אף אחד לא הוסיף.

היא קמה. לקחה את התיק. ויצאה.

ברגע שהדלת נסגרה, כולנו שחררנו אוויר.

"משתנים," צחק תומאס. "יפה ניסחת את זה." דמיאנו לא צחק. "אית'ן..." מילמלתי, מלטפת את כתפו ברוך. 

אית'ן קפא, כאילו שכח איך לנשום.

"אני בסדר," הוא אמר לבסוף, בקול נמוך מדי בשביל לשכנע.

"אתה לא," אמר דמיאנו, "אבל זה בסדר לא להיות בסדר, רק אל תתפוצץ לנו באמצע סולו."

"אני לא אתפוצץ," הוא השיב, עדיין מסתכל על הדלת הסגורה. "אני פשוט... לא מאמין שהיא חשבה שזה רעיון טוב להופיע ככה, סתם."

"תשמע, לפחות הפעם לא זרקה חפץ," אמר תומאס, מנסה להחזיר קצת אוויר לחדר.

"ולפחות לא עשינו כאילו זה בסדר," הוספתי. "כולנו חשבנו אותו דבר."

דמיאנו התמתח ונאנח. "יאללה. נרשום את זה כ'חזרה שהופרה על ידי רוח רפאים מהעבר'. רוצים לנסות שוב?"

אית'ן לא ענה מיד, אבל אחרי רגע ניגש בשקט לעמדת התופים שלו. "בואו ננגן," הוא אמר. "לפחות זה, היא לא תיקח מאיתנו."

נ"מ אית'ן

הלב שלי הלם בחוזקה. לוסיה? מה היא עושה פה? מה קורה כאן? היא מנסה לחזור אליי? ואז הרגשתי יד מלטפת את כתפי.

התפתיתי לחבק את ויקטוריה ולבכות, אני בסך הכל אמרתי. "אני בסדר." 

הפרק הקודם		הפרק הבא