הדתיים באים

בס"ד

רון וויזלי היה הראשון להופיע. 

"אז אתם המשוגעים שג'יני סיפרה לי עליהם?"הוא שאל, ולחץ את ידו של חיים "הבאתי ביצים"

"בשם השרשרת עם המגן דוד של מרלין!" החל חיים לומר.

"למרלין הייתה שרשרת עם מגן דוד?!" קטע אותו רון.

"כן, וגם כיפה שכתוב עליה נ נח נחמ נחמן מאומן" השיב לו חיים בציניות.

"באמת?!" שאל אותו רון, שבהחלט היה קשה הבנה באותו יום.

"בטח שלא!" נבח עליו חיים בקוצר רוח "הייתי ציני".

רון נראה פגוע "וואו, אתם ממש לא נחמדים, אתם היהודים, אה?" הוא אמר מבלי לשים לב למשפט העילג

שאמר.

"מצטער" הודה חיים "רק רציתי לומר שאנחנו לא עושים שום דבר הזוי מכל מה שג'יני סיפרה לך".

"אז אתם לא מנענעים סוג של לימון, ענף גדול וכמה צמחים במעגלים 7 ימים בשנה?" שאל אותו רון.

"קוראים לזה ארבעת המינים" ענה לו חיים "ואת אנחנו דווקא כן עושים".

"ואתם לא במקרה גם מסובבים תרנגול מסביב לראש של כל אחד מהמשפחה שלכם וממלמלים משהו?"

המשיך רון לתחקר.

"קוראים לזה כפרות" ענה לו חיים בסבלנות שהלכה ואזלה לה לאיטה "ובימינו עושים את זה עם כסף".

"וגם-" רון עמד להמשיך.

"בסדר, בסדר" קטע אותו חיים בגסות "אז יש כמה דברים!"

"גם כן לא מוזרים" מלמל רון, ועמד להיכנס לסלון כשלפתע–"אהההרהגאה!"-- ביצה פגעה בעורפו של רון

וגרמה לו להוציא את הקול המחריד הזה. בפתח המטבח עמדה מולי וויזלי במבט נזעם "איך אתה מדבר?"

היא אמרה בכעס "חתיכת גוי".

כל שאר בני המשפחה (חוץ מג'יני) הגיעו גם הם והתכנסו בסלון הבית. אבי וחיים נתנו הסבר קצר על יהדות

ועל אמונה בה' וניסו לשכנע את הוויזלים כמיטב יכולתם להתגייר. במהרה כל הבית געש ורעש. פרסי וויזלי,

קם ועזב מיד כששמע על יום השבת "להפסיד יום שלם של עבודה, לא בא בחשבון!"

פרד וג'ורג' לעומתו (מועדון מכחישי המוות של פרד וויזלי הי"ד- ברוכים הבאים), התגלו כטיפוסים רוחניים

במיוחד. הם חזרו מהודו, לאחר שהפקידו את החנות בידי רון, עם שיער ארוך, מראה אקזוטי וחצי קוץ של

דורבן בכיס, סגולה למזל טוב. הם היו די נלהבים לנסות דת נוספת.

אבי, ניסה לשכנע את רון והרמיוני להתגייר, אך לא התאפק וניסה לעבוד על הרמיוני שרצועות התפילין

עשויות מעור של גמדוני בית. ובכן, היה לזה מחיר.

בפינה, ישבו ביל ופלר במבטים חשדניים, והתווכחו עם בתם הבכורה, וויקטואר, שטענה ש"האבי הזה די

חתיך". אבל כשאבי שמע את זה, הוא הלך וקילל את עצמו בקללת "פורנונקולוס", כדי להוריד עיניה של

וויקטואר ממנו (בהצלחה מרובה, יש לומר). אבל וויקטואר עדיין הייתה סקרנית לגבי היהדות, איכשהו.

בתוך כל ההמולה, חמק אבי למטבח כדי לחשוב בשקט. הוא ידע שזאת הזדמנות שאסור להחמיץ. אבל גם

ידע שאי אפשר לשכנע אנשים להתגייר רק בעזרת הסבר של 5 דקות על היהדות. לפתע, עלה במוחו רעיון,

"לחש קונפונדוס" הוא אמר לעצמו בשקט. אבל הוא ידע שהוא לא יכול, לא ככה מגיירים אנשים, אפילו אם הם

כבר יהודים.

מצד שני, הוא רק ישתמש בזה כדי לגרום להם להירשם לתוכנית הגיור של הרבנות, והם תמיד יוכלו להתחרט

באמצע התכנית. אחרי כמה דקות של התלבטות אבי הבין, זה חזק ממנו, הוא לא יוכל לשלוט בעצמו.

הוא התגנב חזרה לסלון וכשאף אחד לא שם לב, הוא פעל "קונפונדוס!" אבי לחש. על פני כל משפחת וויזלי

הופיעה אותה הבעת בלבול חולמנית.

"אנחנו מסכימים" אמר ביל בערפול, והשאר מלמלו "גם אנחנו" כשאבי וחיים סיימו לקשר אותם למי שצריך,

אבי וחיים נפרדו לשלום מהוויזלים.

ברגע שיצאו התנפל חיים על אבי "אתה יודע שלא היית צריך לעשות את זה!"

"בטח שהייתי צריך" ניסה אבי להתחמק "הם לא היו מסכימים בלי זה"

"אז הם לא היו מסכימים!" אמר חיים והרים את קולו במעט "זה לא היה יותר טוב מלהכריח אותם להתגייר!"

"רק גרמתי להם להתחיל את התהליך" התגונן אבי "הם תמיד יכולים להתחרט" הוא אמר ואז הוסיף "אני יודע

שלא הייתי צריך, אבל לא יכולתי להתאפק".

"בסדר" נאנח חיים ונראה קצת יותר מפויס "אבל אם הכל נדפק…"

"זה באשמתי" אמר אבי וחייך. והם התעתקו חזרה לארץ.

המשך יבוא…בעזרת ה'...

הפרק הקודם		הפרק הבא