מקוללים

דברים שקורים בלילה

19 בדצמבר, 1995

טונקס התנדנדה וכמעט מעדה על מדרגה מחוץ למועדון הלילה המוגלגי. השעה הייתה אחרי חצות, והאוויר הקפוא שבחוץ היה מבורך ביחס למחנק שבתוך המועדון, שהיה מלא ריח של זיעה, אלכוהול ועשן סיגריות.

אם מישהו שעבד איתה בלשכת ההילאים היה רואה אותה שם במקרה הוא לא היה מזהה אותה. השיער שלה היה ארוך ושופע, באורך המותניים כמעט, בצבע ארגמן עז. היא לבשה שמלה קצרה מאוד וצמודה מבד כסוף מנצנץ עם שרוולים ארוכים, ומגפיים שחורות עם עקבים גבוהים.

שתי בנות הדודות של שלה עמדו על המדרכה המנוקדת שלג בנעלי העקב שלהן וצחקקו בעקבות משהו כזה או אחר. טונקס ניגשה וכרכה את זרועותיה מסביב לכתפיים שלהן בחיבוק משולש, כמעט גורמת לשלושתן ליפול ביחד.

״התגעגענו אליך כל כך, דורי!״  שרה אמרה לה בקול רם מאוד. אולי זה היה כי היא הייתה שיכורה, או בגלל שהאוזניים שלה צלצלו מהמוזיקה בתוך המועדון. ״את צריכה להפסיק לקחת את העבודה החשובה שלך כל כך ברצינות ולחזור לבלות איתנו!״

״את צודקת,״ טונקס השיבה לה, למרות שלא התכוונה ליישם את ההצעה. בנות הדודות שלה, שהיו מוגלגיות, לא ידעו שהפעילות שגזלה כל כך הרבה מזמנה לא הייתה העבודה שלה במשרד הקסמים, אלא החברות שלה במסדר עוף החול.

בת הדודה השנייה שלה, פולי, רכנה קרוב מאוד ואמרה לה באוזן, ״הבחור הזה מסתכל עליך...״

טונקס התכוונה להשיב שלא מעניין אותה הבחור הזה, כי היא באמצע בילוי עם בנות הדודות האהובות עליה, אבל אז היא ראתה על מי פולי מדברת. גבר במעיל בלוי עם פס כסוף בשיער נשען על הקיר בכניסה לסמטה סמוכה למועדון הלילה.

״הוא חבר מהעבודה,״ טונקס אמרה לפולי ושרה. ״אני אלך להגיד שלום. כבר חוזרת.״

היא התרחקה מבנות הדודות שלה וצעדה באיטיות הרחק מהמבלים שהתקבצו מחוץ למועדון, לעבר הסמטה. ההליכה באוויר החורפי הפתוח גרמה לה להבין שהיא הייתה יותר שיכורה ממה שהיא חשבה.

״דורי?״ רמוס שאל בגבה מורמת כשהיא הצטרפה אליו, מחייך חיוך קל. ״גם אני יכול לקרוא לך ככה?״

טונקס ניסתה לתת לו דחיפה, ומצאה את עצמה כמעט נופלת. היא נאחזה בזרוע שלו לתמיכה.

״מה אתה עושה פה?״ היא שאלה אותו, ״אתה צריך לנוח, הירח המלא הסתיים רק אתמול.״

״אני מרגיש בסדר. קצת חסר נחת, למען האמת,״ רמוס השיב. ״אני מחפש שותף לתצפית על הבית של מאלפוי, הוא מארח את החברים אוכלי המוות שלו למסיבת חג מולד מוקדמת. חשבתי שתהיי מעוניינת, אבל אני רואה שאת נהנית פה.״

״אני יכולה להצטרף,״ טונקס טענה, מוכנה לנטוש את הבילוי ולצאת למשימה. היא עדיין החזיקה את הזרוע שלו, אבל לא נראה שזה מפריע לו. ״אני רק אעבור בדירה שלי להחליף בגדים - ״

״לא, תמשיכי לבלות עם החברות שלך,״ רמוס אמר לה. ״לא הייתי צריך להפריע לך, עד שסוף-סוף יש לך ערב חופשי. אני אמצא דרך להעסיק את עצמי.״

״רוצה לבוא לרקוד איתי?״ טונקס הציעה לו.

רמוס הזדקף מהקיר ונראה נבוך, כאילו היא הציעה לו הצעה מגונה.

״זה לא רעיון טוב…״

״למה? אתה הופך לזאב כשאתה רוקד או משהו?״ 

טונקס לקחה את הידיים שלו והניחה אותן על המותניים שלה. הן היו החמימות מאוד, והיא הרגישה את החום על העור שלה מבעד לבד של השמלה. 

״בוא, זה יהיה כיף - ״

היא כנראה עמדה למעוד שוב, כי פתאום רמוס תפס אותה במותניים בכוח וקירב אותה אליו; ואז הוא שחרר אותה מהירות, כאילו הוא נכווה.

״אני צריך ללכת,״ הוא קבע והלך מייד.

מבולבלת מאוד מההתנהגות של רמוס, טונקס ייצבה את עצמה וחזרה אל פולי ושרה.

״חבר מהעבודה, מה?״ פולי אמרה לה, והיא ושרה צחקו בחדווה לפני שהשלושה חזרו לתוך המועדון. 

טונקס לא כל כך הבינה מה מצחיק אותן, אבל בכל מקרה שכחה מזה כמה דקות לאחר מכן.

אבל מייד כשהיא התעוררה בבוקר היא הבינה בדיוק מה קרה. היא הרגישה כאילו מישהו משפד את הראש שלה עם יתד, והדבר הראשון שהיא חשבה עליו היה הפגישה הקצרה עם רמוס מחוץ למועדון.

מה בשם מרלין היא חשבה לעצמה באותו הרגע? שום כמות של אלכוהול לא הייתה יכולה להצדיק את ההתנהגות שלה. היא פשוט זרקה את עצמה לרגליו של רמוס, וקוסם פחות הגון ממנו גם היה מנצל את המצב לטובתו.

היא התהפכה במיטתה ונתקפה בחילה עזה. היא קפצה והספיקה להגיע בזמן לשירותים כדי להקיא. מעבר לדלת, היא שמעה את השותפה שלה לדירה מצקצקת.

היא לא האמינה שהיא פלירטטה ככה עם חבר מסדר אחר, בלי שום בושה. אחרי הרומן שלה עם ווילאמסון היא נשבעה לעצמה שהיא לעולם לא תצא שוב עם מישהו מהעבודה, וזה כלל גם את המסדר. היה חייב להיות אמון מוחלט בין חברי המסדר, היא לא הייתה יכולה להרוס את זה עם פנטזיות של בחורה שיכורה בת עשרים ושתיים.

היא חזרה לחדר שלה ונבהלה לראות פטרונוס בצורת נץ עומד למרגלות המיטה. היא סגרה את הדלת במהירות לפני שהשותפה שלה תראה אותו והטילה לחש השתקה כדי שהיא לא תשמע את המסר.

״טונקס, ארתור וויזלי הותקף הלילה,״ קולו של עין- הזעם דיווח לה. ״זה קרה בזמן המשמרת שלו במחלקת המסתורין. דמבלדור אומר שהתקיפה בוצעה על ידי נחש שנשלח על ידי זה-שאין-לנקוב-בשמו. הוא מאושפז בקדוש מנגו עכשיו, במצב יציב. אנחנו צריכים שתלכי למשרד ותבררי מה שאת יכולה על מה שההילאים יודעים על האירוע. אני יודע שזה היום החופשי שלך מהעבודה, אבל קינגסלי נמצא בטיבט בענייני המצוד אחרי סיריוס. תמציאי תירוץ למה את צריכה להיות שם.״

שוכחת מהחמרמורת שלה, טונקס זימנה את הפטרונוס שלה בסוף ההודעה ושלחה לעין- הזעם תשובה שהיא תצא מייד. הארנב הלבן זקר את אוזניו בנכונות וניתר מחוץ לחלון חדרה.

היא התלבשה בזריזות במכנסי ג׳ינס וסוודר, גמעה שתי כוסות מים ומעט קפה, חטפה פיסת טוסט שהשותפה שלה זנחה במטבח והתעתקה למשרד הקסמים.

כצפוי, כשהיא הגיעה ללשכה ההילאים האחרים תהו מה היא עושה בעבודה ביום החופשי שלה. היא שיקרה שהיא התכוונה ללכת להפקיד את תלוש המשכורת שלה בבנק וגילתה שהיא השאירה אותו במשרד. אף אחד לא פקפק בתירוץ הזה, ומייד הם חזרו לדבר על הנושא החם של היום - העובד מהמחלקה לשימוש לרעה בחפצי מוגלגים שנמצא מרוטש ומדמם במסדרון שהוביל אל מחלקת המסתורין.

״כבר תפסו את מי שעשה את זה?״ טונקס שאלה אחרי שאחד ההילאים סיים לספר על הפציעות האיומות של אותו קוסם, שהובל במצב קשה לבית החולים.

״ירדתי לשם בעצמי,״ הילאית שבדיוק סיימה את משמרת הלילה סיפרה, ״לא מצאנו שם כלום, שום סימן לכך שהיה שם מישהו בכלל. רק דם על הרצפה.״

״היה חייב להיות שם מישהו, אחרת איך זה קרה?״ טונקס התעקשה, אבל לא נראה ששאר ההילאים חולקים את הדחף שלה להבין מה קרה. הם פשוט הניחו שזה היה איזה ניסוי של מחלקת המסתורין שיצא מכלל שליטה.

היא ידעה מה קרה, כמובן, כי עין- הזעם סיפר לה; אבל היא לא הצליחה לתפוס איך אף אחד מהם לא מעלה את האפשרות שמעורב באירוע משהו שקשור לכוחות האופל. האם שטיפת המוח של משרד הקסמים באמת הייתה עד כדי כך מוצלחת? 

״מה הוא עשה שם, בכלל?״ הילאי אחר שאל, ״מה הקשר בין חפצי מוגלגים למחלקת המסתורין?״

״אומרים שהעובד הזה מנסה לתפוס איזה שושואיסט כבר שבועות,״ ההילאית ממשמרת הלילה אמרה. ״משהו שקשור לאיזה ספר מקולל שמסתובב בחנויות של מוגלגים. הוא החליט לישון מחוץ למחלקה כדי לתפוס את השושאיסט כשהוא מגיע בבוקר. כולם יודעים שהוא קצת קוקו, ארתור וויזלי הזה…״

ההילאים צחקו. טונקס חייכה חיוך מזויף וחשבה לעצמה שכל אחד מההילאים האלה היה בר מזל אם היה לו רק חצי מטוב הלב, היושרה והאומץ של ארתור וויזלי.

היא נשארה לפטפט עם העמיתים שלה עוד זמן קצר, ואז הלכה לשולחן שלה, מעמידה פנים שהיא אוספת את תלוש השכר מאחת המגירות, והמשיכה אל המפקדה.

כשהיא הגיעה לשם היא נתקפה פחד שגם רמוס יהיה נוכח. היא ירדה אל המטבח, מכינה את עצמה להתנהג בקרירות מקצועית כאילו אירועי הלילה לא התרחשו. הוקל לה לגלות שהיו שם רק סיריוס ומולי, שנראו כאילו הם לא ישנו כל הלילה, ועין- הזעם. 

היא ניגשה ישירות אל מולי וחיבקה אותה בחוזקה. מולי, שאולי הייתה זקוקה לחיבוק יותר ממה שהיא חשבה, חיבקה אותה בחזרה ברעד.

״הוא בסדר, הוא בסדר,״ היא אמרה לתוך הכתף של טונקס. ״תודה למרלין שהארי ראה את הכל…״

״הארי? איך הוא קשור לזה?״ טונקס שאלה בפליאה.

״היה לו מין חזיון בזמן שהוא ישן,״ סיריוס הסביר בחוסר נחת. 

״איך - ״

״הוא ראה את הכל קורה דרך העיניים של הנחש,״ עין- הזעם אמר את מה שסיריוס בברור חשש להגיד. ״זה מה שהוא סיפר לדמבלדור.״

טונקס חשבה שזה מאוד מסקרן. לא נראה שהאחרים חולקים את הרגש הזה - סיריוס נראה מוטרד מהדיווח הזה, ועין- הזעם זועף. מחליטה שאולי עדיף לא לנסות להתעמק בנושא, היא חלקה איתם את המידע הדל שהיא אספה במשרד הקסמים. כצפוי, העובדה שההילאים לא מצאו זכר לנחש ולא חשבו ששום דבר חשוד התרחש שם לא הפתיעה אף אחד בחדר.

 מולי קינחה את אפה ואמרה שהיא הולכת להעיר את הילדים כדי ללכת לבקר את ארתור בבית החולים.

״את יכולה להצטרף?״ עין- הזעם שאל את טונקס, ״צריך לאבטח את פוטר.״

טונקס הסכימה מייד. עין- הזעם הלך להביא את התחפושת שלו, והיא נשארה לבד עם סיריוס.

ברגע שהם נשארו לבד זה היה כאילו איזו מסכה החליקה מעל הפנים של סיריוס. הוא נשען על השולחן בלאות וקבר את פניו בידיו.

״שמעת את מולי, ארתור יהיה בסדר,״ טונקס אמרה לו.

״זה לא זה,״ סיריוס אמר לתוך הידיים שלו. ״הארי מרגיש נורא לגבי כל זה. הוא חושב שאיך שהוא זה אשמתו. הוא אמר שהיה רגע, במשרד של דמבלדור, שהוא הרגיש כאילו הוא הנחש… הוא ניסה לדבר איתי על זה, ואני לא ידעתי מה להגיד לו. פשוט אמרתי מילים ריקות. ואז הלכתי והשארתי אותו לבד. אני לא יודע מה חשבתי לעצמי באותו הרגע. אני סנדק גרוע…״

״אל תגיד את זה!״ טונקס אמרה ברגש, אוחזת בכתף הגרומה שלו. ״אתה עושה את הכי טוב שאתה יכול. הכי טוב שכל אחד היה יכול לעשות. זאת לא בדיוק צרה אופיינית של ילד בן חמש- עשרה.״

סיריוס רק לחש, ״זה לא מספיק.״

טונקס שמעה את המסר הנסתר שמתחת למילים שלו - שהוא לא מספיק. נתקפת אהדה עזה אל בן דודה, היא משכה אותו לחיבוק הדוק. ניכר שהוא זקוק לזה. הוא חיבק אותה בחזרה באותה העוצמה.

הם התנתקו כשמישהו נכנס. זה היה רמוס. הוא הגיע מבחוץ, לבוש גלימת חורף כבדה, השיער שלו סתור מרוח. גם הוא נראה כאילו הוא לא עצם עין באותו הלילה. כשהוא הבחין בטונקס וסיריוס מחובקים הוא עצר בחדות ובהה בהם, כאילו הוא תפס אותם עושים משהו מפליל.

״היי, ירחוני,״ סיריוס אמר לו במרירות. בניגוד לחברו, לא נראה שהוא חושב שיש משהו יוצא דופן ברגע הזה. ״כבר תפסת את מאלפוי על חם?״

״לא קורה שם שום דבר,״ רמוס השיב בלי להסתכל באף אחד מהם, והעמיד פנים שהוא עסוק בלפשוט את גלימת החורף שלו. ״לא נראה שהמתקפה על ארתור הייתה מתוכננת. הוא היה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, זה הכל. שלום, טונקס.״

״מ׳נשמע…״

המבוכה ביניהם הייתה כל כך חריפה שהיא גרמה לטונקס להרגיש בחילה.

״צריכה לזוז,״ היא אמרה בהקלה כששמעה שהילדים מתחילים להתאסף במבואה. ״נתראה אחרי זה.״

במהלך המסע אל בית החולים והביקור אצל ארתור טונקס הצליחה לא לחשוב על רמוס יותר מידי. היא ידעה שבשלב מסוים הם יצטרכו לדבר על מה שקרה, אבל היא העדיפה לא לדאוג בגלל זה. האמת הייתה שהמחשבה על השיחה הזאת הטרידה אותה; היא לא ידעה מה יהיה יותר גרוע, אם הוא ינזוף בה על ההתנהגות שלה בלילה, או שהוא יחשוב שמשהו עומד לקרות ביניהם. היא לא ידעה מה יהיה יותר גרוע, שהוא ידחה אותה או שהוא ירצה אותה.

היא שמחה לראות את ארתור במצב טוב, יושב במיטה ומפטפט עם בני משפחתו בנחת. היא לא רצתה להתעמק במחשבה על הפצעים האיומים שההילאים תיארו עליו כשהובילו אותו אל בית החולים, וכמה הם היו קרובים לאבד אותו.

עד שהיא ועין- הזעם החזירו את הוויזלים ואת הארי לכיכר גרימולד כבר התחיל להחשיך. הילדים עלו לחדרים שלהם ומולי הלכה למטבח להכין תה. עין- הזעם נפרד מטונקס בהנחייה להמשיך לנטר את המצב בלשכת ההילאים ביום שלמחרת, לפני שעזב את המפקדה.

ברגע שהיא נשארה לבד טונקס נתקפה תחושת תשישות כבדה, נזכרת שישנה רק שעות ספורות והתעוררה עם חמרמורת. היא התפתתה מאוד פשוט ללכת הביתה, אבל ידעה שלא תצליח לנוח עד שהיא לא תטהר את האוויר בינה לבין רמוס.

היא לא ידעה אם הוא עדיין בסביבה. היא התחילה את החיפוש בטרקלין, וקלעה בדיוק; רמוס ישב וכתב מה שבוודאי היה דיווח למסדר במגילה ארוכה מול שולחן העבודה, בזמן שסיריוס היה שרוע על אחת הספות, זרועו מכסה את עיניו, ישן.

לא רוצה להעיר את סיריוס, טונקס סימנה לרמוס לפגוש אותה בחוץ. בחוסר רצון בולט, רמוס גלגל את המגילה והצטרף אליה מחוץ לטרקלין, סוגר אחריו את הדלת בשקט.

הוא לא שאל איך היה בבית החולים או מה שלומו של ארתור. הוא רק עמד כשידיו בכיסיו ולא יצר איתה קשר עין.

״לא תיארתי לעצמי שאני מגעילה אותך עד כדי כך,״ היא אמרה בשקט כדי לא להעיר את סיריוס או את הדיוקן של גברת בלק. היא התכוונה להישמע מתבדחת, אבל לא הצליחה להסתיר את המרירות בקולה.

רמוס נראה מזועזע מההערה. 

״לא, זה לא ככה בכלל - ״

״זה בסדר,״ טונקס הרגיעה אותו. כל מה שהיא רצתה היה להוציא ממנו תגובה, לגרום לו להשיר אליה מבט, והיא הצליחה. ״אני מצטערת על איך שהתנהגתי. זה היה מאוד לא מקצועי מצידי. זה לא יקרה שוב.״

היא ציפתה לראות הקלה על פניו של רמוס, אבל זה לא בדיוק מה שהיא ראתה שם.

״את נפלאה,״ הוא הבהיר לה, ״אבל זה לא רעיון טוב - ״

״כן, בגלל המסדר,״ טונקס הסכימה.

״כן,״ רמוס אמר, והיא הייתה בטוחה שזה בעצם לא מה שהוא התכוון להגיד בכלל.

״אלא אם כן יש עוד סיבה?״

״לא,״ רמוס שיקר.

השיחה הייתה יכולה וצריכה להסתיים בכך. טונקס התחילה לעזוב, ואז רמוס החליט להגיד משהו שהרגיש כמו סטירת לחי.

״את באמת נפלאה, טונקס. אני בטוח שיום אחד את תמצאי מישהו שיעשה אותך מאושרת.״

טונקס אפילו לא זכרה מה קרה אחרי זה. היא כנראה אמרה לו מילות פרידה כל שהן לפני שהיא יצאה מהמפקדה והתעתקה לדירה שלה.

היא נכנסה לחדר שלה, סגרה את הדלת, והרגישה שהיא הולכת להתפוצץ מרוב זעם.

היא תמצא מישהו שיעשה אותה מאושרת?! הוא חושב שהיא מטומטמת?! זה היה כל כך שקוף - הוא רצה להיות המישהו הזה!

כמה זמן הוא כבר מרגיש ככה? היא לא זיהתה שום סימן עד עכשיו. אולי היא הייתה זאת שהציתה את הרגשות האלה באותו הלילה. היא נזכרה איך הוא תפס אותה פתאום, הרגישה את המגע שלו כאילו זה קורה שוב בזה הרגע, והבינה את מה שמוחה אפוף האלכוהול לא הצליח להבין באותו הזמן - שהוא עמד לנשק אותה, ומייד התחרט.

מה היה קורה אם הוא לא היה מתחרט?

פחדן עלוב, היא חשבה לעצמה במרירות בעודה מתכרבלת במיטה שלה. שניהם הרי הסכימו ששום דבר לא צריך לקרות ביניהם - אז המעט שהוא היה יכול לעשות היה להיות כנה איתה, ולא להתייחס אליה כאילו היא ילדה טיפשה.

הוא רוצה להעמיד פנים? אין לה בעיה עם זה. היא תהיה חברת המסדר הכי מקצועית והכי מרוכזת במטרה, ורמוס יכול להמשיך להתבשל במיץ של עצמו.

הפרק הקודם		הפרק הבא