הדרקון של הארי

בשעת צהריים, נחתו השלושה בשדה ירק גדול. "מעניין איזה מוגל מגדל כל כך הרבה ירקות" אמר רון.
"כן..." הסכימה איתו הרמיוני. "רוצים שנטייל כאן קצת?, בלי לדרוך על הירקות, כמובן" הציע הארי.
"כן, למה לא?" הסכימו איתו חבריו, והם החלו להתפרע כמו ילדים קטנים באמצע השדה.
לפתע, ראו לפנייהם צל עצום מימדים. "מה... זה יכול להיו... להיות?" שאלה הרמיוני בחשש. "אני... לא יודע" אמר רון בפחד. "אולי זה עכביש גדול?". הם הרימו את ראשייהם למעלה, וראו שהחיה עוד מסתכלת עלייהם.
"אימל'ה, זו לטאת- זנב- אש! קראתי עלייה, אם הזנב שלה יגע בבנו, אנחנו נשרף בו במקום!" אמרה הרמיוני.
"בואו נברח לסיניון! אמר הארי, והתחיל לרוץ לכיוון סיניון, אלא שאז, נזכר שהוא קוסם. "שתק!" צעק הארי לכיוון החיה. הלחש עבר אותה. הוא לא היה די חזק. "בואו נעסה זאת כולנו ביחד!" אמרה הרמיוני. "כן" אמר רון, ושלושתם צעקו: "פטריפיקוס טוטאלוס!" הפעם הלחש השפיע על החיה הענקית, והיא נפלה ארצה בחבטה רמה, מרותקת בידייה וברגלייה.
"בואו נברח, מהר!" אמרה הרמיוני. אלא שאז, כשהתחילו לברוח, נתקלו בעכביש גדול, ענק.
"אימל'ה..." לחש רון, ועיווה את פרצופו. אך הוא צעק יחד עם חבריו: "פטריפיקוס טוטאלוס!". העכביש הענק ננעל בכל רגליו, והם התקדמו עוד. אלא שהפעם, נתקלו בסקרוט- פוץ- תחת. "פטריפיקוס טוטאלוס!" צעקו, כשהסקרוט ניסה להתקיף. הוא ננעל, כמו שאר המפלצות.
"אני חושב שגמרנו איתן, אבל זה בכלל לא היה שדה ירק, זה היה שדה מפלצות, שמישהו זרע בו, מבלי לדעת שהוא עושה את זה. הוא בטח היה נתון תחת לחש.
"כן, אבל גמרנו עם זה, לפחות" אמר רון, מתנשף. "בואו נרוץ לסיניון" אמרה הרמיוני, והם פתחו בריצה מהירה לעבר הדרקון. השלושה עלו על גבו, והמריאו. הם נחתו לא רחוק כל כך מהשדה, אבל במרחק בטוח, והחלו להקים מחנה. מזל שהרמיוני הביאה את ארנק הפייטים חשב הארי לעצמו.



תגובות בבקשה!

הפרק הקודם		הפרק הבא