המשימה האחרונה - בהחלט

קודם כל – שלום לכולם ! D:

לפני הכל יש לי שני דברים חשובים מאוד להגיד-

טוב, אז.. תהנו! (:

פרק 4: סודו של קריצ'ר

הם הופיעו משום מקום בכיכר גרימולד. הארי, רון והרמיוני התחילו להתקדם לעבר ביתם, עד שהרמיוני פלטה "הארי, לא עדיף שנחזור להוגוורטס?". היא אף פעם לא אהבה במיוחד את כיכר גרימולד מספר 12, והיא שנאה את העובדה שהיא צריכה לגור שם.

"דיברנו על זה הרמיוני, אנחנו חייבים לחזור לפה עכשיו. עברנו מספיק היום. אני מקווה שנספיק להגיע בהקדם האפשרי להוגוורטס. בסדר? חוץ מזה, יש לי כמה דברים לסגור לפני." אמר והצביע על נרתיקו. הוא חייב לקרוא את כל שאר המכתבים שלקח מבית הוריו לפני שיחזור להוגוורטס.

"אבל הארי, אנחנו חייבים לדבר עם פרופסור דמבלדור! להגיד לו מה גילינו! מה אתה אומר רון, נכון שחייבים ללכת לדמבלדור? תגיד לו!"

רון המופתע מהתנפלותה של הרמיוני רק משך בכתפיו ואמר " זה באמת חשוב ללכת לדבר עם פרופסור

דמבלדור-"

"אתה רואה הארי?! אפילו רון מסכים איתי!"

"- אבל אני לא חושב שזה כזה דחוף.. 'זתומרת תמיד אפשר ללכת להוגוורטס.. ואני ממש ממש עייף." ופלט פיהוק קולני שגרם להרמיוני להטיח בו את המבט המטריד והמוכר שלה. "מה את רוצה? אני ממש עייף!"

הרמיוני פתחה את פיה להשיב, אבל הארי הקדים אותה. "שניכנס?" רון והרמיוני הנהנו ושלושתם נכנסו לבית.

"סוורוס סנייפ?" נשמע קולו של עין-הזעם מודי .

"אוי, לא שוב..." נשמע קולו של רון באחת מפינות החדר. רוח מאובקת החלה להתקדם לעבר שלושתם.

"לא הרגנו אותך." אמר הארי בקול חזק ובוטח רגע לפני שהרוח נגעה בו, והיא התפוצצה לרסיסים.

"אנחנו צריכים לעבור את זה כל פעם מחדש?!" השתנק רון העצבני. "עד שקינגסלי יבין איך מבטלים את הלחש הזה." אמר הארי. "בואו ניכנס."

"אוי, לא." נשמע קולו של רון מאחורה. הוא הפיל את מחזיק המטריות שטונקס תמיד נהגה להפיל.

"זוהמה! בוצדמים! בוגדי דם מטנפים את ביתי! בוש-" צעק דיוקנה הגדול של גברת בלק שוילונותיו הוסתו בזה הרגע.

"תסתמי!" שאג הארי וכיוון את שרביטו לתמונה. הוילונות נסגרו ונפתחו כמעט מיד.

"טינופת! זוהמה!"

הארי הביט ברון. "בוא נלך לסגור את זה בעצמנו." אמר.

"אוך, שתסתום כבר," סינן רון מבין שיניו.

"טוב, אני סופר עד שלוש. אחת, שתיים, ש-מה זה?!" אמר הארי בפליאה רבה.

"מה קרה?!" צרחה הרמיוני בבהלה .

"תראו, יש פה קרע!" אמר הארי והצביע על קרע גדול ומוזר שלולא היה מאחוריו קיר, גמדון בית היה יכול להיכנס בו.

"אז מה אם יש פה קרע?!" צעק רון, מנסה לגבור על צעקותיה של גברת בלק ("בוגדי דם! בוצדמים!") "הצעקות שלה פשוט מחרפנות אותי! נו הארי, בוא נסגור את זה כבר!"

"טוב. אחת, שתיים, שלוש!" אמר הארי והוא ורון משכו את הוילונות, במאמץ קל עד שנסגרו. קולה של גברת בלק נעלם באותה הפתאומיות שהופיע.

"מה זה הקרע הזה?" מלמל הארי לעצמו ללא הרף.

"הארי, אתה מתנהג כמו קריצ'ר. אם זה כל-כך מפריע לך אתה יכול לקרוא לו, אבל מה כזה דחו-"

"קריצ'ר!" אמר הארי בקול רם וברור. נשמע פיצוץ קטן והופיע לידו גמדון הבית הקטן והמוזנח למראה – קריצ'ר. הוא נראה זקן ומקומט, אך חיוך עלה על פניו.

"שלום הארי פוטר, אדונילי!" אמר.

"אוי לא, הוא מתחיל להישמע כמו דובי." מלמל רון. הרמיוני מרפקה את רון בצלעות והוא שתק.

"היי קריצ'ר," אמר הארי ולפתע נזכר איך יחסו של קריצ'ר השתפר אליהם כאשר הם התנהגו אליו יפה. "מה שלומך?" שאל בהיסוס. הרמיוני נראתה מאוד מרוצה והארי ורון החליפו מבטים (למרבה המזל, הרמיוני לא שמה לב לכך.)

"הו, קריצ'ר מרגיש בסדר!" קרקר קריצ'ר. "מדוע אדונילי קרא לקריצ'ר?"

"קריצ'ר, אני מבקש שתענה אך ורק את האמת. האם ידעת שדיוקנה של גברת בלק נקרע?" שאל הארי וליבו הלם בחוזקה. קריצ'ר נראה כאילו הוא עומד להקיא.

"קריצ'ר ראו-ראה, אדונילי." הוא אמר לבסוף.

"האם אתה יודע מי קרא את הדיוקן?" שאל הארי.

"קריצ'ר קרוע-קרע את הדיוקן.." אמר קריצ'ר ודמעות בעיניו. פניהם של רון והרמיוני הביעו בדיוק את מה שהוא הרגיש: איך יתכן שקריצ'ר עשה דבר כזה? קריצ'ר, שבמשך שנים היה מסור לגברת בלק היה זה שקרע את דיוקנה בסוף.

"קריצ'ר, מדוע עשית את זה?" שאל הארי בעדינות, מחפש את עידודה של הרמיוני.

"אחרי שאדונילי פוטר וחבריו עזבו את הבית קריצ'ר עבור-עבר להוגוורטס." שיהק קריצ'ר. "יום אחד קריצ'ר ניקה בחדר המנהל. הדיוקן של אדונילי דמבלדור קרא לקריצ'ר ושאל אותו האם הוא מוכן לעשות משימה בשבילו. " הארי, רון והרמיוני החליפו מבטים. מדוע דמבלדור רצה את עזרתו של קריצ'ר?

"קריצ'ר הזקן הסכים לעזור לאדונילי דמבלדור. דמבלדור ביקש מקריצ'ר לערוך חיפוש בבית בלק ולראות אם ימצא שם חדר סודי." המשיך קריצ'ר. "אבל קריצ'ר לא הצליח למצוא כלום. הוא חזר להוגוורטס וסיפר כך לפרופסור דמבלדור. דמבלדור אמר שקריצ'ר עשו-עשה עבודה טובה מאוד אך ביקש ממנו לחפש שוב. קריצ'ר חזר לבית בלק, וחיפש, וחיפש.. עד שגבירתילי בלק שאלה את קריצ'ר מדוע הוא לא מנקה." בכיו של קריצ'ר גבר. "הוא אמר לה שדמבלדור הטיל עליו משימה ועל קריצ'ר לעשות אותה בשבילו, אך גבירתילי בלק צעקה על קריצ'ר שהוא עוזר לבוגדי דם." קריצ'ר רץ לעבר הקיר והחל להטיח בו את ראשו. "קריצ'ר רע! קריצ'ר רע!" צווח.

"עצור!" צעק הארי בלי לשים לב. "אני אוסר עלייך להעניש את עצמך, אלא אם אתחרט. מובן?"

קריצ'ר הנהנן. "מדוע הענשת את עצמך עכשיו?" שאל הארי. השאלה הייתה מכוונת לקריצ'ר, אך הרמיוני ענתה במקומו. "הארי, אתה זוכר שבשנה שעברת אסרת על קריצ'ר להתייחס לאנשים כ-'בוגדי דם'? הוא העניש את עצמו בגלל זה, אני חושבת." היא אמרה ודמעות בעיניה.

"את לא צריכה לבכות," אמר רון, ספק צוחק ספק מודאג.

"קריצ'ר, אשמח אם תספר לי מה קרה אחר כך." אמר הארי. עברו כמה דקות עד שקריצ'ר ענה. "קריצ'ר וגבירתילי בלק רבו וקריצ'ר קרע את דיוקנה של גברת בלק. ואז קריצ'ר.. קריצ'ר מצא את החדר הסודי שאדונילי דמבלדור דיבר עליו." ענה קריצ'ר בקול רועד.

הפרק היה אמור להיות יותר ארוך, אבל רציתי להעלות חצי ממנו וזהו כדי שאת הפרק הבא אני אכתוב בנחת (:

ואני יודעת שהוא גרוע. הבאים יהיו יותר טובים !

תגובות!

נטע (:

הפרק הקודם