אני מאוהב

בבוקר, קמתי ממטתי, והתארגנתי במהירות, להוט לרדת לאולם הגדול. משהו בער בי. הייתי חייב לראות את לונה. ירדתי מהר, ראיתי אותה בשולחן ריבנקלו, שערה פזור כמו תמיד.
"לונה..." נגשתי אלייה.
"מה, נוויל" שאלה וליטפה קלות את שערי.
"משה ורע עומד לקרות היום" לחשתי לה, ורצתי חזרה לשולחן גריפינדור.

בתום הארוחה הלכתי לשיעור תולדות הקסם. פרופסור בינס ריחף לתוך הכיתה כהרגלו, והתחיל בהסברים משעממים על אלוניר פאפאדיר (שם מצחיק, נכון?) שהיה אציל ספרדי, והציל את ספרד מידי אוייביהם. אלוניר פאפאדיר היה קוסם, אך לא הראה את קסמיו גם בשעות הלחוצות של הקרב. הוא רצה להילחם הוגן. רק הוגן. סוס, חרב, שיריון וקסדה.
סיכמתי בשיעמום את דבריו. חשבתי רק על לונה... לונה... עפעפיו נעשו כבדים ושקעתי בשינה, בדומה לכל התלמידים.

התעוררתי לפתע לקול נפץ רם.
"אימל'ה!" צעקו כמה בנות. יצאתי מהכיתה לעבר מקגונגל שחיכתה לנו בחוץ.
"גריפינדור, אליי!" צעקה מעל לקול ההתפוצצות מחריש האוזניים. משקפייה כמעט נשמטו מאפה כשנשמע קול נוסף.
ראיתי במעומעם מחלון הכיתה את דמבלדור יוצא למדשאות, ומשוחח עם מישהו. לא ידעתי מי.
מקגונגל הובילה אותנו לחדר המועדון, ונשארה איתנו שם.
לאחר כמה דקות, בא דמבלדור, ארשת פניו הרגועה כבר לא היתה. את מקומה החליפה ארשת פנים מבוהלת, זועקת.
"בואו,  תלמידים, למדשאות" אמר דמבלדור.
יצאנו בעיקבותיו למדשאות, שם כבר היו כל התלמידים, מתלמידי שנה ראשונה עד שנה שביעית. תלמידי השנה החמישית של גריפינדור התרכזו ליד עץ אלון גדול. הלכתי לכיוונם.
פתאום, ראיתי פרצוף מושחת, חצי זאב חצי אדם. מציץ מאחורי הריסה כל שהיא של הטירה. לא כל הטירה נהרסה. רק השערים וקצת מהחומות.
"היי, יש שם משהו!" לחשתי לדין תומאס.
"אתה צודק" אמר דין. הדמות הופיעה שוב, אך הפעם לא נסוגה. דמבלדור הזמין אותה.
"תלמידים" פתח דמבלדור. "זהו איש הזאב מורסמרדס, הוא היה באמצא תהליך השינוי עכשיו, כמו שאתם רואים, יש כבר חצי ירח... והיום יהיה ירח מלא.
עכשיו אלך איתו ליער. הוא לא מתכוון למה שהוא עשה. הוא חצי זאב עכשיו, ובהשלמת הירח יהפוך לזאב כולו, בהשלמת הירח. לכן, הוא אינו אחראי על מעשיו. יש לו גם חלק זאבי במוח." סיים דמבלדור, ואנו התפזרנו לחדרי המועדון.

בחדר המועדון של גריפינדור היו פיטפוטים על מוסמרדס עד שעת כיבוי האורות. בכיבוי אורות הלכתי לישון, מאוכזב שלא יכולתי לדבר עוד עם חברי. לא הייתי עייף. בכלל לא.

אך בלילה חלמתי חלום. הייתי עם לונה, והתנשקנו. נשיקת אהבה אמיתית, בשלה וטרייה.

---------------------------------
זהו סוף הפאנפיק, והשתדלתי לעשת פרק ארוך כמו שביקשתם. אני מקווה אתם מרוצים, ושאהבתם את הפאנפיק.
תגיבו בבקשה!!
 

הפרק הקודם