הלביאה ונחש

פרק ה'.
"הרמיוני?"שאלה רייצ'ל.נמאס לה,לחברה הכי טובה שלי היא תספר.
"כן?"

"את יכולה לבוא רגע?אני חייבת להגיד לך משהו."
***
"אההההההה.."צרחה מהדהדת נשמעה בכל מועדון גריפינדור.
רון נעמד בבהלה.
"זאת הרמיוני,נכון?"שאל את הארי.
"לא יודע.אני לא מזהה את הקול שלה כשהיא צורחת."הארי דיבר בכנות.רון רץ במעלי המדרגות למעונות של הבנות,והחליק במדרגות כאשר הן הפכו למגלשה.
"לעזאזל."מלמל וניסה  בקושי לתפס."הרמיוני!"
הוא לא שמע תגובה.חברתו הייתה עסוקה בלבהות בקיר שלמולה,המומה."איך הנשיקה הייתה?"
"הייתי בטוחה שתגיבי אחרת.תגעלי."אמרה רייצ'ל בכנות,ונשכבה על מיטתה.
"אני חייבת להודות שהוא היה נחמד ביותר,בהתחשב שמה שסיפרת לי."הרמיוני התיישבה על המיטה למולה."בכית,והוא עזר לך.נשמע מתוק.עכשיו,ספרי לי."
"מה אני יכולה לספר על הנשיקה?היא הייתה רכה."
"זאת הנשיקה הראשונה שלך,נכון?"
"כן."

"כיף לך.עם כל העובדה שאני שונאת אותו והוא זבל של בנאדם,"
"הרמיוני!"

"מצטערת,אבל הוא באמת לא יודע להתנהג.אבל הוא ממש חתיך.ממש-אבל."

"שרון לא ישמע אותך מדברת ככה!"

"אוי באמת,הוא יודע שאני מסתכלת גם על בנים אחרים."
"דווקא אותך לא ציפיתי לשמוע מדברת ככה,הרמיוני."ציחקקה רייצ'ל.חברתה תמיד נראתה לה יותר בכיוון של ספרים,לא של בנים.טוב,הן רק בנות ארבע עשרה.
"מספיק לדבר עלי,"אמרה הרמיוני בהחלטיות."מה את חושבת לעשות עם מאלפוי?"

"אני לא יודעת,ואני מתביישת להגיד משהו."
"טוב,להארי ורון אל תגידי.וגם לא לאחים שלך,כלומר-"

"אל תפחדי הרמיוני,הם האחים שלי למרות שאני הבת של באלק."רייצ'ל יקרה את שם משפחתו של אביה.היא מעולה לא אהבה במיוחד את סיריוס.עכשיו שנאתה אליו רק התגברה.
"את לא אוהבת את סיריוס?"קולה של הרמיוני הפך להיות שקט ורגיש.
"לא.הוא סתם שקרן."

"זה אבא שלך."
"לא.ארתור וויזלי זה אבא שלי.הוא סתם זה שיצר אותי."
הרמיוני חשבה שדיבוריה של רייצ'ל ילדותיים מאד,אך לא אמרה דבר.היא לא עמדה במצב הזה מעולם,כך שלא ידעה כיצד ליעץ,ולא הרגישה נעים להעיר.

"טוב,עכשיו את חייבת לעזור לי."אמרה רייצ'ל.
"במה?"
"זה לא ברור?!לדעת עם דראקו רוצה אותי!"
"אוי לא.."מלמלה הרמיוני."אני מריחה צרות."

הפרק הקודם