הכל דבש

"ג'יני,תזכרי-לנשום,לשאוף,"הזהירה לונה את ג'יני הלחוצה לפני שהלכה לעבר החופה.
"כן-לנשום...לשאוף..."ג'יני רעדה ליד הרמיוני.
"ג'יני,"נאנחה הרמיוני,שהבינה למה ג'יני דואגת כל כך,"ברי וסם בסדר גמור!אמא שלי שומרת עליהם נפלא,את מכירה אותה,היא ממש בסדר,היא בעלת ניסיון-היא גם פה,אז זה יותר מבסדר-"
אבל לפי המבט של ג'יני הרמיוני הבינה רק דבר אחד:שהיא תסתום את הפה לפני שג'יני תבעט לה את העקב של הנעל שלה בעין.
המוסיקה שסימנה לשושבינות-הרמיוני ולונה-ללכת,התחילה,ולונה והרמיוני החזיקו היטב בקערות הזהב עם עלי הכותרת עם הפרחים.
"בהצלחה,"אמרו לונה והרמיוני שנייה לפני שייצאו.בשובל האדום הן זרקו את עלי הכותרת הלבנים.הארי קרץ להרמיוני,ורון הרים אגודלים ללונה.
וכשהרמיוני ולונה הבחינו בדין,הם ידעו שאין מאושר יותר מדין.הוא אומנם היה לחוץ,וטיפה חיוור,אבל מאושר.חיוך האיר את פניו.הוריו,שעמדו מאחוריו,היו שמחים,ואין ספק-הם הסכימו עם בחירתו להיות גם ג'יני וויזלי,ובעוד כמה דקות-ג'יני תומאס.
אחרי כמה צעדים של לונה והרמיוני,ג'יני נכנסה לתוך הכנסייה,והדהימה את כולם ביופייה.זר הוורדים שהחזיקה התאים מאוד לשמלה.מאחוריה מולי וארתור התרגשו מאוד,ומולי כל שנייה ניגבה את דמעותיה.
ג'יני...טוב,ג'יני.היא הייתה מאושרת,שמחה-כל מילה שמתארת שמחה,לא תתאים למצב הרוח המרומם של ג'יני.
דין נאנח כשג'יני פסעה לפי מארש החתונה.היא חייכה חיוך רחב שחשף שיניים לבנות וישרות(הטיפול שיניים עוד לא קיבל את תמורתו).
כשג'יני נעמדה סוף סוף מול דין,הכומר חסר הסבלנות החל לדבר.
"האם אתה,דין תומאס,מסכים לאהוב את ג'ינברה מולי וויזלי עד סוף ימייה,להישאר נאמן לה,להתנהג בה כשווה לך,ולגדל את ילדיה כילדיך?"
כל המשפחה המצומצמת גיחכה.כבר לפני חודש שזה ככה;דין בהחלט מחליף לברי וסם חיתול,גם עם הריח לא מי-יודע-מה.
"כן,אני מתחייב,"אמר דין,וקולו רעד מהתרגשות.
הכומר המשועמם פנה אל ג'יני."האם את,ג'ינברה מולי וויזלי,מסכימה לאהוב אתדין תומאס עד סוף ימיו,להישאר נאמנה לו,להתנהג בו כשווה לו,ולגדל את ילדיו כילדייך?"
"כן,"מחתה ג'יני דמעה,"אני מתחייבת."
"עם כן,"אמר הכומר בקול משועמם לחלוטין,"הבעל יוכל לנשק את האישה."
ג'יני תפסה את ראשו של דין,הסתכלה לשנייה בעיניו,ונישקה אותה נשיקה לוהטת.
הרמיוני ולונה,שחמקו לבני זוגם,בכו על כתפיהם.רון נראה ממש נרגש,וכך גם הארי.מולי התייפחה על כתפה של אימו של דין,וכך גם השנייה על כתפה של מולי.
פתאום נוויל לונגבוטום הגיח,מגושם כתמיד,מן הקהל.אך הוא לא נראה כמו מישהו שהוזמן לחתונה-הוא נראה כמו אחד שטייל ברחבי העולם,בגדיו מלוכלכים וקרועים,ותרמיל חבוט על כתפו.
כל האולם הסתכל עליו,בוהה בו.
"נוויל,"חייכה ג'יני.היא לא האמינה.היא נראתה כאילו היא ראתה אח שאבד לה.
"נוויל!"היא קראה פתאום,ורצה לעברו.היא חיבקה אותו,והדמעות זרמו כמו מפלים.
"לא ידעתי שתגיע,"התייפחה ג'יני."אתה-אתה פשוט אמרת שאתה מגשים את חלומך,ומטייל בעולם-ושלא תגיע-כי היית בברזיל-"
"נראה לך שאני לא אגיע לחתונה של החברה הכי טובה שלי?"נוויל קרץ.
ג'יני צחקה,והמסיבות התחילו.
היא השתדלה להיצמד אל דין ונוויל כמה שיכלה-דין הוא בעלה הטרי,ונוויל-הו,הוא היה מהיום שעשב את הקרב בהוגוורטס,הוא היה במסע מסביב לעולם.אף אחד לא ראה אותו מהקרב על הוגוורטס.
כשג'יני רקדה עם דין,היא לא יכלה לעמוד בבהייה חסרת משמעות בשפתיו.היא פשוט נישקה אותו ללא הפסקה,מתאמצת להמשיך את הרגע הזה לנצח.
ולפתע נשמע בום,והמוזיקה נפסקה.
ג'יני פערה את פיה ועיניה.
דראקו מאלפוי עמד,חבול,כל פיסה חשופה של עורו הייתה מכוסה בשריטות ופצעים שטופי דם.
על פניו הייתה מסכה אבודה,כאובה.
"מזל טוב,ג'יני."

אנשים,עם אין יותר מ-6 תגובות אין פרק!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא