מלך המתיחות

דרך אגב, סליחה אם יש בפרק הזה (או באחרים) שגיאות כתיב פשוט המחשב שלי לא מתקן שגיאות...

______________________________________________________________________________________

זאת הייתה שעת צהריים סתווית של יום ראשון וסיריוס נרדם על שולחן בית גריפינדור באולם הגדול. ראשו מונח על ידיו השלובות ומואר באורה הרך של קרן שמש בודדה שחדרה דרך הגג המכושף ופגעה בראשו, פניו מוסתרים על ידי קווצות שער שחורות וחלקות שהחליקו עליהם.

סופי פאוול ראתה את כל זה כאשר נכנסה לאולם הגדול כדי לאכול ארוחת צהריים מוקדמת. סופי פסעה לקראת הנער הישן בשקט וכשהייתה קרובה מספיק כדי לגעת בו היא עצרה, בוחנת אותו במבטה ולא יכלה לעצור את המחשבה שחלפה בראשה.

'הוא כל כך חמוד כשהוא ישן!' היא חשבה לעצמה וחייכה חיוך קטן שהפך לחיוך זדוני כעבור כמה רגעים.

'הוא ישן...' חשבה לעצמה. אנשים ישנים הם קורבן נוח לכל אוהב מתיחות.

אך סופי סילקה את המחשבה ממוחה במהרה כאשר נזכרה בהסכם הפסקת האש עליו סיריוס הכריז ימים ספורים לפני כן. ולכן במקום למתוח את הנער הישן היא התכופפה מעט כך שראשה היה סנטימטרים ספורים מראשו. כל כך קרובה עד שנשימתה פגעה בפניו, סיריוס נשף קלות ופיו נותר םתוח מעט, והבלי נשימתו החמה פגעו באפה.

סופי נשמה נשימה עמוקה והתקרבה עוד קצת אל פניו.

"קום!!!" היא צעקה בחוזקה, וצעקתה המשיכה להדהד באולם הריק.

"מה?!אהה!!" סיריוס קפץ ממקומו, עיניו פקוחות לרווחה וראשו זז מצד לצד בתזזית עד שעיניו התקבעו על דמותה של סופי שהביטה בו וצחקה ללא קול.

"תשובה מוחצת" היא אמרה וגיחכה. סיריוס שילב את ידיו ועיקם את אפו, סופי צחקה שנית.

"אתה נראה כמו ילד קטן!" היא אמרה והמשיכה לצחוק.

"תודה..."

"אוי אל תהיה רגזן כזה" אמרה סופי וצבטה את לחיו בחוזקה. סיריוס התנער והתרחק ממנה.

"את לא צריכה לדבר בטון הזה, אני לא ילד קטן"

"בכל אופן... איך זה שנרדמת פה?"

"התעוררתי מאוחר היום, כמו כל יום ראשון, וירדתי לארוחת בוקר מאוחרת. הייתי עוד עייף כשירדתי אז הנחתי את הראש לכמה שניות וכנראה שנרדמתי, ואז את באת" סיריוס סיים את המשפט בנעיצת מבט זועם בסופי.

"ואיפה החברים שלך?" אמרה סופי והתעלמה ממבטיו המסוכנים.

"בחדר אני מניח"

"לא יאומן, הקונדסאים לא ביחד?"

"את לא חייבת להיות עוקצנית כל כך" אמר סיריוס. סופי רק גלגלה את עיניה בתשובה "מה את עושה פה?"

"אני מעדיפה לאכול לפני שכל האחרים יבואו ויעשו רעש ויפזרו את האוכל שלהם לכל עבר וישפכו את מיץ הדלעת שלהם על השולחן"

"הגיוני. מה השעה בכלל?"

"רבע לצהריים"

סיריוס גלגל את עיניו.

"אני מתה מרעב" הוסיפה סופי "ואני בטוחה שגם אתה, לא נגעת באוכל" וכשאמרה זאת הצביעה על צלחתו של סיריוס שמלאה בארוחת הבוקר הקרה שסיריוס עדיין לא הספיק לאכול "בוא נשב לאכול" סיריוס הסתכל עליה בחשדנות "שב!" היא אמרה וסיריוס התיישב בצייתנות.

"בתאבון" אמרה סופי, התיישבה לצידו של סיריוס והחלה להעמיס אוכל על צלחתה.

"תודה..." מלמל סיריוס והעמיס אוכל על צלחתו שלו.

הם אכלו בשתיקה יחסית, מדי פעם אחד מהם מבקש מהשני להעביר לו דבר מה.

סופי העיפה מבט לכיוונו של סיריוס שנראה עגום ועייף במיוחד, היא התחילה להרגיש קצת רע.

"מצטערת על מקודם..."

"זה בסדר " סיריוס אמר בלי להביט בעיניה.

עברו עוד כמה רגעי שתיקה.

"בכל זאת, סליחה"

"לקחת קשה אה?" סיריוס חייך לפתע, סופי מצמצה והייתה מבולבלת לרגע ואז חבטה בכתפו של סיריוס.

"דפוק! חשבתי שבאמת נעלבת!"

"מה אני נראה לך? נקבה?"

"מממ..." סופי העמידה פני מהרהרת. סיריוס צחק צחוק משוחרר וסופי הצטרפה אליו ברצון.

"את לא נוראית כמו שחשבתי שתהיי" סיריוס אמר אחרי שהם נרגעו. החיוך נמחק מפניה של סופי והפך להבעת בלבול.

"אבל אמרת לי שתמיד רצית לדבר איתי, אז איך יכולת לחשוב שאני נוראית?"

"אה..." סיריוס נראה מבולבל לרגע בעצמו. 'אוי לא, טיפש טיפש טיפש' "אה כן, חשבתי שתתנהגי אלי נורא" פניה של סופי התרככו "בכל זאת אין לי ולך היסטוריה טובה במיוחד" סופי חייכה. 'פיו' חשב לעצמו סיריוס ' זה היה קרוב'.

"אני אקבל את זה כמחמאה" היא אמרה וחייכה "גם אתה לא נורא כל כך"

"תודה"

שניהם אכלו בשתיקה, רק קרקושי כלי האוכל מפרים את הדממה ששררה באולם הגדול בשעת צהריים מוקדמת זו.

לאט לאט החלו תלמידים להכנס לאולם, מתיישבים בחבורות בשולחנות הבתים ומפטפטים בלהט.

סיריוס העיף את מבטו אל קבוצת תלמידי שנה שנייה שישבו בראש שולחן גריפינדור. החבורה הייתה רעשנית למדי והורכבה מארבעה בנים ושתי בנות נרגשות.

"הלך השקט..." סיריוס אמר במרמור.

"זה די חמוד איך שהם מנסים להרשים את הבנות" סופי החוותה בראשה לכיוון החבורה.

"אפשר להגיד"

"תראה יש שם אחד שדומה לך!" סופי הצביעה בחשאי על אחד הבנים שעמד ונופף בידיו "בחיי הוא נפוח כמעט כמוך!"

"היי!"

"סתם סתם...בצחוק"

הם המשיכו לאכול, מדי פעם מגניבים מבטים אל החבורה הקטנה ומגחכים בשקט. השתיקה התחילה להעיק.

"אז" סיריוס ניסה לשבור את השתיקה "חברות שלך לא דואגות לך או משהו?"

"חברות?"

"את יודעת...בנות שאת מדברת איתן בזמנך החופשי" הוא דיבר לאט, כמו אל מפגרת.

"אני לא טיפוס חברותי במיוחד" אמרה סופי והתעלמה מטון דיבורו.

"ראיתי אותך עם לילי כמה פעמים"

"היא איתי בחדר, אנחנו לומדות יחד לפעמים,  היא בסדר יחסית. אבל אנחנו לא חברות או משהו כזה רק אה...ידידות"

"ראיתי אותך שנה שעברה בסיפריה עם איזה אחד מרייבנקלו"

"למדנו ביחד. הייתה תקופה לחוצה בסוף השנה הייתי צריכה עזרה"

"אה-הא..." סיריוס אמר בנימה ידענית  "אז זה מה שזה היה?"

"על מה אתה מדבר?"

"ראיתי אותך ואת המטורלל ההוא, קנוליוס?"

"קסנופיליוס..."

"הוא הזמין אותך לצאת! אני שמעתי!"

"אתה עקבת אחרי? הקשבת לשיחות פרטיות?!" סופי הרימה גבה.

"מתצפת על האויב. שומר על ערנות" סיריוס אמר ושיחק באוכל שעל צלחתו  "אז יצאתם?" סיריוס הרים את גבותיו וחייך חיוך ממזרי.

"זה לא עיניינך!"

"זה כן! אנחנו ידידים אנחנו צריכים להפתח אחד לשני"

"אתה עדין בתקופת מבחן, ידידי"

"סופי וקנלוני לנצח שתי נשיקות במצח-" סיריוס זימר בחוזקה, והחבורה הקטנה שבקצה השולחן הפנתה מבטים סקרניים לעברם.

"תהיה בשקט!"

"אז תעני לי!"

"טוב יצאנו, ביג דיל..."

"לא חשבתי אחרת"

"זה לא היה משהו רציני..."

"אני בטוח"

"פעמיים אולי שלוש הוא באמת קצת מטורלל, אבל הוא הרבה יותר נחמד ממך, לא שזה קשה. נשארנו ידידים"

"ואיך הוא מנשק?" סיריוס כיווץ את שפתיו והשמיע קולות נשיקה. סופי דחפה את פניו וצחקקה.

"דפוק..." סופי הציצה בשעונה "אני מאחרת, צריכה ללכת"

"לאן בדיוק?" סיריוס נאנח "לישון צהריים?"

"לספריה, קבעתי עם קסנופיליוס"

"אה, קנלוני!" אמר סיריוס "מדברים על החמור!"

"זה לא מצחיק" אמרה סופי ושלחה לסיריוס מבט כועס "אבל אתה מוזמן להצטרף אם אתה רוצה. זה יהיה שינוי מרענן בשבילך, לעשות שיעורי בית"

"מישהו אמר שאני לא עושה?"

"קיבלתי את הרושם שלא"

"אז את טועה, אני בחור עם ערכים" בתשובה סופי גלגלה את עיניה והתחילה ללכת לכיוון היציאה מהאולם הגדול.

"חכי לי, אני גם בא!" סיריוס צעק והשיג את סופי ביציאה מין האולם.

הם פסעו אחד לצד השני במהירות, סופי דוחקת בסיריוס מדי פעם למהר.

"את יודעת זה לא כל כך ישנה אם נאחר בכמה דקות"

"זה כן, זה לא מנומס" סופי אמרה בעוד שניהם נכנסו אל הסיפריה דרך דלתות העץ הכבדות.

"אתה רואה אותו?" סופי שאלה.

"יכול להיות שזה ההוא שם?" סיריוס הצביע לכיוון פינה חשוכה ומרוחקת בסיפריה בה ישב נער חיוור מאד בעל מראה פרוע ומשונה ליד שולחן עץ גדול ומאובק ועיין בספר ישן מאובק עוד יותר.

"כן זה הוא" אמרה סופי והחלה לצעוד לכיוון הנער המוזר, סיריוס פסע אחריה בשקט.

כאשר הנער הבחין בהם הוא הרים את ראשו מהספר בו קרא ונופף בידו החיוורת כלפי סופי.

"הי סופי"

"הי פיל" סופי התיישבה לצידו והורתה לסיריוס לשבת לצידה ליד השולחן העתיק בו קסנופיליוס ישב.

"פיל!?" לחש סיריוס באוזנה של סופי.

"פיל זה קיצור של קסנופיליוס" לחשה לו בחזרה.

"מה קורה, פיל?" אמר סיריוס ותפח על שכמו של קסנופיליוס.

"לא קורה שום דבר מיוחד, לפי מה שידוע לי"

"אה, טוב לא משנה" אמר סיריוס "אני סיריוס בלק, דרך אגב"

"אני יודע" השיב קסנופיליוס "סופי מדברת עליך הרבה"

"איך אפשר שלא?" אמר סיריוס "מה היא אמרה לך עלי? דברים טובים אני מקווה"

"אני חושבת שכדאי שנתחיל עם כשפומטיקה!" אמרה סופי בניסיון להסיח את דעתם של שני הנערים.

"דווקא כשהתחיל להיות מענין?" מחה סיריוס "אז מה היא אומרת עלי?"

"בלק הזה כזה פוץ מנופח!" קסנופיליוס אמר בחיקוי כמעט מושלם לקולה של סופי "מסתובב לו במסדרונות עם החבורה המגוחכת שלו, הקונסאים הם קוראים לעצמם. חה! האף שלו תקוע לו עמוק בתוך התח-"

"אני חושבת שזה מספיק. זה שייך לעבר בכל מקרה" סופי קטעה את קסנופילוס "אז כשפומטיקה?"

"כשפומטיקה..." אמר סיריוס שנראה לפתע ממורמר. קסנופיליוס הסתכל על שניהם מהצד וגיחך לעצמו בשקט בעודו פותח את ספר הכשפומטיקה שלו.

                                             ***

סופי וסיריוס נפרדו מקסנופיליוס בפתח הסיפריה כעבור שעות אחדות, הם פנו לעבר המדרגות העולות למגדל גריפינדור ואילו הוא המשיך לפסוע במסדרון הארוך ונעלם בעיקול.

"הוא דווקא בסדר, הידיד שלך" אמר סיריוס כאשר קסנופיליוס נעלם בפינה.

"אני יודעת"

"הוא גם חכם"

"הוא מרייבנקלו, למה ציפית?"

"הוא דלוק עליך, את יודעת..."

"הוא לא, אנחנו סתם ידידים"

"אולי, אבל זה די ברור שהוא רוצה יותר" סיריוס חייך אליה חיוך ניצחון.

סופי שתקה.

"אני לא מאמין שהיינו שם ארבע שעות. מה השעה בכלל?" סיריוס שאל, סופי הפשילה את שרוול ידה השמאלי והסתכלה על שעונה.

"כמעט שש וחצי"

"אוי לא! אני בטוח שהחברים שלי כבר ממש מודאגים"

"אם נלך מהר נספיק להגיע לפני שנצטרך לרדת שוב לאולם הגדול לארוחת ערב"

סיריוס הנהן בתשובה והגביר את קצב הליכתו.

"דרך אגב, צדקת לגבי האינטגרלים"

"טוב, אני תמיד צודק" סיריוס ניפח את חזהו בגאווה וסופי חבטה בבטנו.

"אלימות!" צעק סיריוס למסדרון הריק "הצילו הצילו!"

"שקט, עוד ישמעו אותך" סופי גיחכה וחבטה בכתפו.

"הציל-ו!" צעק סיריוס שנית "תקיפה!"

סופי החלה לצחוק בקול רם, היה לה צחוק מתגלגל ומוזר אבל מדבק מאד וסיריוס הצטרף אליה. שניהם צחקו כמו שני משוגעים עד שהגיעו לתמונה של האישה השמנה.

"על מה כל המהומה?" היא אומרת בקול נרגן כאשר סיריוס וסופי הגיעו אליה, עדין מצחקקים לאחר התקף הצחוק שחלקו בדרך.

"א-אחיות הגורל" סיריוס גימגם בעודו מנסה להסדיר את נשימותיו.

האישה השמנה זזה על צירה וחשפה בפניהם את הפתח העגול והגדול שבקיר.

"היה נחמד היום" אמר סיריוס כאשר שניהם נכנסו לחדר המועדון הריק כמעט לגמרי מלבד קבוצת תלמידי שביעית שלמדו במרץ.

"כן, להתראות בינתיים" סופי אמרה בחיוך ופנתה לכיוון מגורי הבנות "כמו שאמרתי, אתה לא נורא כל כך אחרי הכל"

"גם את לא רעה בכלל" הוסיף סיריוס ופנה לכיוון השני אל מגורי הבנים. הוא עלה במדרגות שתיים שתיים עד שהגיע אל דלת עץ קטנה שעלה היה קבוע שלט 'מגורי שנה שישית'. סיריוס פתח את הדלת ונכנס אל החדר.

"רך כף!" שלושת חבריו צעקו כאשר הוא נכנס לחדרם המשותף.

"איפה היית?" שאל ג'יימס.

"השתוללתי עם סופי, גברת פינץ ועם איזה מטורלל אחד מרייבנקלו בסיפריה"

"אוו נשמע כיף!"

"למען האמת זה לא היה נורא כל כך, הספקתי לעשות את כל השיעורים שהיו" סיריוס עצר והקדיר את פניו "אבל אני חושש שנתקלנו במכשול לא צפוי"

"מכשול?" שאל פיטר וקימט את מצחו.

"המוזר ההוא מרייבנקלו. מסתבר שהם יצאו פעם"

"אני יודע" אמר ג'יימס "גילינו את זה כשצוטטנו לה בסיפריה לפני שנה. אני לא מבין מה הבעיה"

"הם נשארו ידידים"

"אוי" אמר רמוס "והוא נחשב לאיום?"

"טוב מבחינת מראה חיצוני סיריוס שלנו עוקף אותו בהליכה" אמר ג'יימס "הבעיה היא האופי"

"הי!" מחה סיריוס

"רך כף, אני חבר שלך והכל ובאמת שאין עליך אבל הוא פשוט יותר נחמד ממך וכל הקטע הזה של הבחור החולמני והמעופף, זה עושה את העבודה"

"אתה צריך תדמית חדשה" אמר רמוס.

"כן! לא התדמית של אני-פוץ-נפוח-יהיר-רודף-שמלות" הוסיף פיטר.

"טוב, אני עובד על זה!"

"אל תדאג חבר, אתה עוקף אותו בקלות"

"אתה בחור זהב!"

"חוץ מזה אם היא הפסיקה לצאת איתו בעבר, למה שהיא תתחיל עכשיו?"

"סופי שלך, רך כף!"

"טוב חברה תודה על העידוד והכל אבל זה כבר נהיה די מוזר..."

"אני אומר לך רך כף ידידי, תוך שבועיים סופי פאוול תיפול, תיפול חזק אני אומר לך!" אמר ג'יימס וניצוץ זדוני הופיע בעיניו.

"זהו סופה של סופי פאוול" הוסיף סיריוס וצחק צחוק מרושע.

"ארוחת ערב מישהו?" אמר פיטר בלי קשר "כי אני כבר גווע ברעב..."

הפרק הקודם		הפרק הבא