חוסר ביטחון,אהבה וסודות.

פרק זה מוקדש שוב ללורן, כי הבטחתי לה שאקדיש לה עוד פרק.
מי שרוצה שאקדיש לו פרק,בבקשה, שרק יגיד לי.
אה, עוד הקדשה ל*בידל  הפייטן* שביטאה לי את פרק 4-"מבולבלת." ב-10 דקות!!!!
WELL DONE
*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-*

[מייק]
 
"שלום הגעתם לתא הקולי של הלנה. אם הגעתם לפה, כנראה אני עסוקה, או שאני פשוט לא רוצה לענות לכם. אולי מסיבות כמו: שיקרתם לי? העמדתם פנים? זייפתם דייטים? אם כן, אז סביר להניח שגם לא אענה לכם. שלום ויום טוב."
ידעתי טוב מאוד, למה היא התכוונה. או למי. אבל לא הפסקתי להתקשר.  הרי, זה באמת נכון, והיא חייבת להבין את זה, לא נשאר די זמן.
***
 
[הלנה]
 
אני לא מאמינה! הוא לא מפסיק להתקשר!
אולי זה באמת נכון? אנסה לענות לו.
אם הוא יתקשר שוב.
הרי הוא לא היה מתקשר הרבה פעמים,אם זו הייתה רק הלצה, נכון?
וחוץ מזה אני רוצה לדעת מה הוא אמר כשנכנסתי למונית.
לא שמעתי מה הוא אמר, אבל יש לי הרגשה שזה משהו חשוב.

מאוד חשוב.
****
 
[מייק]
אני אנסה עוד פעם אחת.
אם היא לא תענה שוב, אני נכנע. אני מודיע לאוליבר שהיא אטומה והיא לא מוכנה להקשיב.
טוו...טו...טו... הצפצופים האלה מוציאים לי את הנשמה. שתענה כבר...
"הלו?"
"אמממ...אה..הלו?הלנה?" אני מודה, היא תפסה אותי לא מוכן.
"כן, מייק, מה אתה רוצה? לעבוד עלי?"
"לא באמת, הלנה, את באמת חושבת שאני עובד עלייך? אני רציני! ולא שמעת מה אמרתי לך בסוף הערב ה'נפלא' שלנו?"
 
 
[הלנה]
סוף סוף!
נו מה הוא אמר?
"לא, לא שמעתי."אמרתי לו.
"אמרתי," הוא אמר,"שאני אוהב אותך.ברצינות, אני יודע שזה דיי מוזר, הרי רק הכרנו, אבל שמעת אולי על אהבה ממבט ראשון?" אמר בנישמה אחת,והלב שלי ניתר.
אבל עדיין לא יכולתי להאמין לו.
"הקטע הזה נשמע גזור מתוך סרט."אמרתי,מנסה להכחיש. "ולא,מה ששמעתי,היה זיוף!!!"
"לא." אמר. "אמרתי שהייתי אמור לזייף, אבל באמת התאהבתי בך."
"את הקטע האחרון לא שמעתי." אמרתי.הלב שלי התחיל לפרפר ולפמפם במהירות לא רגילה.
"אוקי, נניח את זה רגע בצד, אני נשבע לך, זה אמת, אני יוכיח לך את מכשפה, יש קוסמים בעולם! רק צריך להיפגש במקום אישי,לא במסעדה..." הייתה שתיקה כלמה רגעים. "את לבד בבית עכשיו?" שאל לפתע.
"כן,אבל אני לא יכולה לתת לך לבוא! זה מסוכן!" קראתי.אלוהים,מה קורה פה,לעזאזל?!
התחלתי לצעוק עליו בכעס. "הכרתי אותך עכשיו, ועכשיו את רוצה לפגוש אותי? שאני לבד בבית?" שאלתי,אבל הכעס לא היה היחיד שם,בצעקה שלי.
הלם?
"כן, אני מניח." התגונן,כנראה פחד מהצעקה שלי.חה. "בבקשה סמכי עלי.המצידי תקשרי אותי לכיסא כל הזמן שאני מדבר."
"אוקי." הסכמתי בקול צרוד אחרי כמה שניות של שתיקה טעונה.
"את תקשרי אותי לכיסא?" שאל כדי להיות בטוח.
"לא, אני כבר בוטחת בך, רק בוא כבר!"
"חצי שעה אני שם," אמר בהתרגשות,ולפני שהספקתי לומר לו 'ביי',הטלפון ניתק לי בפרצוף.
לכל הרוחות,הוא חצוף.
 
דינג!דונג!
 
"אני באה!" קראתי כשפעמון הדלת צלצל.
הכנסתי את המאהב שלי [עדיין היה לי קשה לקלוט את זה] לתוך הבית. הוא נטף ריח של אפטרשייב.
הוא לבש ג'ינס שחור, וחולצה בז', עם נייק. הוא נראה טוב.
ניסיתי לדמיין אותו עם כובע מחודד, גלימה ושרביט... ולא הצלחתי.
"אוקי." אמר,חד בלי סיבוכים והקדמות מיותרות, "ראשית אוכיח לך שיש קסמים."
"את צמאה?" שאל.
"דיי," הופתעתי מהשאלה.מה זה קשור?שיוציא שפן מהכובע,לא שימזוג לי מים,אם הוא רוצה שאני אאמין לו שהוא קוסם!
הוא הוציא מכיס הג'ינס משהו שניראה כמו מקל באורך 40 ס"מ בערך,וקרא:
"אציו נסטי!"
הייתי בשוק.
בקבוק נסטי,קפוא ומשובח,קפץ מן המקרר,והתעופף בעצלתיים היישר אל תוך ידיו הפשוטות של מייק.
בהיתי בידיו של מייק. "איך...איך?...."
אבל כנראה שמייקל נהנה מהריגוש,וצעק: "אציו כוסות!" ועל השולחן הסמוך הופיעו שני כוסות זכוכית גבוהות.
הוא מזג לשנינו מהשתייה ונתן לי כוס אחת.

הבטתי בכוס בחשדנות.מייק צחקק. "תשתי,זה לא מורעל."
הקשבתי,ושתיתי בשקיקה.
"אוקי," אמרתי שהרוותי את צמעוני. "אז איך אדע עכשיו שאני קוסמת?"
 
***
 
תגובות!
פליזיייי!
3>
 

הפרק הקודם		הפרק הבא