תולדות העתיד

בחיי שאין לי מושג איפה אני, חשב אלבוס.

פשוט הייתי על הרציף, ואז שמעתי קול. אני יודע שזה לא אחראי ומסוכן, אבל כמו שאמר סיריוס ז"ל, הסנדק של אבי - החיים לא שווים ללא סיכונים. אז כזה אני - לא יכול לעמוד בפיתוי. אני לא רק הילד הטוב של אבא.. אני אוהב גם להשתטות לפעמים.. 

אלבוס ניסה להביט סביבו.

אוף אל תמציא לעצמך תירוצים, אלבוס. אתה תקוע פה, ואתה לא יודע איך לצאת ואתה עוד מדבר על יצר ההרפתקנות שלך?

והנה - עובדה שהקשבת לאביך – אתה נושא איתך את גלימת ההיעלמות.

אתה בסדר! הכל בסדר!

באמת? אתה אבוד!

בהתחלה עוד היית בטוח שימצאו אותך, יצילו אותך....

אם רק היה ידע איך להתעתק... אבל הוא רק בשנתו הראשונה בהוגוורטס.. התעתקות לומדים רק בשנה שישית...                                                        

אפילו העיקוב כבר לא יעזור – אז מה אם הם חשים בנוכחות קסמים כאן? – הם לא יודעים מי ביצע את הקסם. הסיכויים שימצאו אותו קלושים ביותר...

יער. חושך.

הוא זכר שדודה הרמיוני לימדה אותו כמה קסמי מגננה.

אולי אכשף אותם ואז אדליק לי מדורה? כן, זה יחמם אותי קצת, עם כל הקור הזה..

לפני שהספיק אפילו להרים את ידו כדי להחוות בשרביט, שמע רשרוש חשוד מאחוריו.

"הומנום רבליו!" קרא, ולמרבה הזוועה, הלחש חשף דמות בברדס כהה.

לא סוהרסן, חשב, לא עכשיו!

הזר הוציא את ראשו מהברדס. היו לו פנים קשות, וזקן שחור, מבולגן.

לפחות זה לא סוהרסן, חשב בעידוד, אך ליתר ביטחון פסע לאחור.

"מי אתה?" שאל.

הזר הוציא שרביט. עץ טקסוס, הבחין אלבוס.

ממש מעולה, חשב אלבוס בגועל. הזר בחן אותו בעיניו כמה שניות והחליט לתקוף. אלבוס היה זריז יותר.

"לוקומוטור מורטיס!" קרא. חבלים נכרכו בנוקשות סביב גופו של הזר, והוא נפל ארצה. אלבוס ראה שהוא מתאמץ להגיע אל שרביטו שנפל.

"אציו שרביט!" אמר אלבוס לפני שהלה הגיע אליו.

כמה מזל יש לו, שהוריו הכינו אותו במהלך השנים להגיב בזריזות. 

אלבוס התכופף מול פניו של הזר בברדס. "שאלתי, מי אתה?" שאל אותו אלבוס בקול שקט, שנשמע לאוזניו מסוכן.

הזר הביט בו בעיניים רושפות, אך לא השיב.

"הבנתי" מלמל אלבוס וקם.

הילד החווה בשרביטו ומלמל לחש, שהרים את הזר לעמוד זקוף באוויר. בעשותו זאת, נשמטה הגלימה מכתפו של הזר, וחשפה את ידו השמאלית.

התנשפות מופתעת נשמעה מהנער. האיש חייך בשקט. "האות האפל" תמיד הפחיד את הנשמות התמימות.

"אתה אוכל מוות, הא?" שאל אותו הילד, "כלומר, היית.." הילד הסיט את מבטו. "מפתיע ששרדת, אחרי שוולדמורט מת. חשבתי משרד הקסמים צד את כולכם".

הזר הרים אליו את מבטו לראשונה. הפתעה וזעם נראו בעיניו השחורות.

"אז מי אתה? דולוחוב? יאקסלי? מאלפוי? נוט?" שאל אלבוס, מונה את השמות שזכר.

אוכל המוות לשעבר עיקם את אפו לשמע רשימת השמות, אך לא השיב.

"אתה יודע כמה אני ארוויח אם אסגיר אותך למשרד הקסמים?" שאל אותו הילד.

הזר החוויר. הוא אולי רק ילד, אבל לעשות את זה הוא מסוגל. 

הזר נשם נשימה עמוקה, ועצם את עיניו.

"זה לא יורד. גם לסנייפ זה לא ירד" הוא אמר בקול צרוד, שהתנוון מחוסר שימוש. הילד הרים גבה.

"מה לא יורד?" שאל אותו.

"הסימן. האות האפל".

"איך אתה יודע על סוורוס?" שאל אותו.

הזר צחק. "סוורוס? אף אחד לא קרא לו ככה. סנייפ, זה השם שלו. הוא היה אוכל מוות כמונו, הכי קרוב לאדון האופל" השיב לו בטבעיות.

אלבוס נד בראשו. "למעשה, הוא היה בצד שלנו. הוא היה מרגל עבור דמבלדור במחנה שלכם. הוא עבד בשביל המסדר".

אוכל המוות התלוי באוויר נשנק. "אני לא יודע מי גידל אותך, אבל הוא לימד אותך שקרים".

אלבוס נד בראשו.

"האמן לי, אני קרוי על שמו של האיש. סוורוס סנייפ היה אדם טוב ואמיץ. הוא הקריב את חייו בשביל המסדר".

הפרק הקודם		הפרק הבא