דן והאלים הנוורודים.

פרק מספר חמש/פנריר גונח מהשאול

אחרי שאודין הראה לו את כול עולמות הקרב המדהימים הם הלכו יחדו אל שולחן האוכל הענקי מקושט בסרטים כחולים ודגי סלמון, סרדינים וקוויאר בכמויות גדולות ומרקים משובחים עם פיסת לחם בצד עבור כול אחד בשולחן.על השולחן היו מפות שנראו כמו השתקפות של קשת בענן וכול הקירו שמסביב היו מקושטים בסרטים כחולים מרהיבים. אורך החדר היה אולי שלושים-ארביעים מטרים אבל רוחבו לא פחות מעשר מטרים. כול אחד מרח לו דג שונה על הלחם וטבל במרק המופלא.כולם ישבו בשני הצדדים ואכלו להנהאתם. אודין ישב בראש השולחן, ודן התיישב ליד שתי בלונדיניות הכי יפות בואלאלה למרות שלא כול כך רצה אבל אודין הכריח אותו. האוכל היה מופלא, לאחר הארוחה- אודין קם מכיסאהו ומחא כף וכולם שקטו.

"הובכן..השנה הצטרף אלינו תלמיד חדש- דן, קום בבקשה."

דן המשיך לאכול ולא שם לב שכול תשומת ליבם אליו. כולם המתינו בשקט. רק לאחר שניה שהסתכל על כולם וראה את אודין רותח מעצבים עליו על זה שלא קם, דן קם ואמר:

"סליחה."

"השנה כנראה תהיה מלחמת רגאנוק נוספת." אמר אודין והסתכל על כולם בעיינים מפוחדות. ואז חזר לעיינים אמיצות ולא מפחדות משום דבר. "ואנחנו צריכים כמה שיותר לוחמים."

"העברת אותו למרות שלא עבר את העכביש?" שאל ילד אחד בהתפרצות.

"הוא נלחם בעכביש-חברייה. העניין הוא כזה. מאז מלחמת הרגאנוק האחרונה לפחות חצי אנשי ואלאלה הוספדו לנו. אני לא רוצה שזה יקרה הפעם- ולכן אני אכניס לתוך ואלאלה כ-30 עכבישי ענק לאימונים עוד הלילה."
הרבה לוחמים התלחששו זה עם זה לגביי עכבישי הענק.

"שקט!" אמר אודין וכולם שקטו. "עוד הודעה אחת עליי למסור לכם- באיזה שלב נרד לקובוצות לסקור את האדמה מפני פנריר. אתם תלכו בקבוצות קטנות. תודה על ההקשבה והמשך יום טוב." אמר אודין, טפח על שריונו האדום ונעלם.

"מה זה היה?" אמר דן בלחש כדי שאף אחד לא ישמע. אבל אחת מהבלונדיניות דווקא כן שמעה.

"זה שיריון זימון." אמרה במתיקות. "אתה יכול לעבור איתו לכול מקום שתרצה."

"הצילו! הצילו!" צעק לוחם אחד והתפרץ לתוך אולם האוכל. כ-10 עכבישים כמו שנלחם באחד מהם דן פרצו לחדר.עשרות נשקים בסוגים שונים ובצבעים שונים נשלפו. דן תפס את הפטיש האדום שלו. זה היה נראה כמו מבחר הנשקים כצבע הקשת.

הילדה שענתה לו על השאלה של השריון קפצה על אחד מהם וריסקה לאחר אבן זוהרת בצבע ירוק לפנים והוא הודף אחורה. כול שאר התלמידים התחילו להלחם בעכבישים והשולחן הגדול עמוס האוכל שנראה עכשיו כמו מזבלה אחת גדולה. דן רץ אל עבר היציאה אבל נתקל בשני עכבישים. הוא קפץ מעל אחד מהם והקע בו בפטיש האדום שלו והעכביש הראשון התעלף אבל השני גנח בו עם ראשו ודן התרסק בקיר. הוא גסס. העכביש היה מעליו. הוא לא יכול לזוז. וום! הבלונדינית שנלחמה בעכביש מההתחלה קפצה על העכביש וקטלה אותו עם חרב ירוקה זוהרת. היא תקעה לו את החרב בראש והוא מת. היא הוציאה לו את החרב מהראש ושערה התפזר בניסיון הזה. היא רצה אל דן והרימה אותו קלושות.

"אתה בסדר?"

"לא."

"רוצה ללכת למרפאה?"

"אם לא יהיו שם עכבישי ענק." חייך בסוף דן והיא עזרה לו לקום והרימה את פטיש שלו ונתנה לו אותו. הוא ניסה ללכת אבל מעד וכמעט נפל אם היא לא הייתה מרימה אותו.

לאחר יום שלם במרפאה דן הרגיש הכי חזק ומוכן להלחם. בעכבישי ענק ובכול דבר. הלוחמים מואלאלה יצאו לסיורים במשך כול היום לאחר שלחמו בכול העכבישים שזימן אודין לאימונים אבל לא מצאו את פנריר. דן קפץ מהמיטה ולקח את הגרזן ממיטתו. הוא ראה שמצורף לו מכתב. הוא פתח אותו.הוא ראה רק שמונה מילים בדגש גדול:

פעם הבאה שתאבד את הגרזן אני אהרוג אותך

דן צחק והבין שזה אודין וזרק את המכתב על המיטה ולקח את הגרזן ויצא מהמרפאה החוצה. הוא ניסה לחפש את אותה הבלונדינית הזו אבל לא מצא. השעה הייתה 12 בלילה. הוא לא ידע איך להגיע חזרה למעונות של הלוחמים. הוא יצא מואלאלה והסתובב בהיכל האלים- מחפש אותה. לפתע, הוא לא שם לב שהלך רחוק מדי והחליק בנפילה מתוך קשת אחת בניסיון לרדת ארצה וירד בחזרה אל עולם בוצי האדמה. הוא נפל נפילה כואבת על הישבן. הוא שיפשף את הישבן שלו והסתכל אל הזאב הענקי שניצב מולו-פנריר.

הפרק הקודם		הפרק הבא