העקרב והוורד

רוז וסקורפיוס ניסו הכל על מנת להימנע זה מזו.

אבל אחרי כמה שיעורי שיקויים, הם הבינו שאין להם הרבה ברירות, וחזרו לדבר, למורת רוחו של אלבוס. 

בכל שיעור, הם התקרבו יותר. 

כעת הם היו בשלב שבין מכרים רחוקים לידידים שלא מתראים הרבה. 

אבל שניהם רצו יותר. 

״אתה יכול לעשות את זה, מאלפוי,״ סקורפיוס מלמל לעצמו, מתהלך הלוך-ושוב בחדרו. ״אתה יכול לעשות את זה.״

בעוד כשבועיים יערך נשף חג המולד. 

סקורפיוס רצה להזמין את רוז כבת זוגתו. 

הוא ידע שכבר שלושה בחורים הזמינו אותה, אבל היא סירבה לכולם. 

״אני לא יכול לעשות את זה,״ נאנח. ״היא בחיים לא תסכים לי.״

״מי ומה?״ ג׳ון גויל נכנס לחדר. 

״רוז וויזלי,״ מלמל סקורפיוס, ממשיך להסתובב סחור וסחור. ״לנשף,״

ג׳ון גלגל את עיניו. 

״נו באמת, אחי,״ הוא אמר. ״אתם מדברים בכל שיעור שיקויים, והיא צוחקת מהבדיחות העלובות שלך. פשוט תזמין אותה וזהו. אם היא לא תסכים, תזמין את

אריאנה.״

אריאנה הייתה הבת של פנסי פרקינסון. 

היא הייתה צעירה מסקורפיוס בשנתיים. 

״אני מעדיף לצאת עם אחותו של אלבוס פוטר לפני שאני אצא עם אריאנה.״ אמר סקורפיוס. 

ג׳ון נעץ בו מבטים. ״אתה רומז משהו?״

״אין לי שום דבר ללילי פוטר, ג׳ון!״ זעף סקורפיוס. 

״אז תלך לוויזלית ההיא כבר!״ קרא ג׳ון בחוסר סבלנות. ״ותפסיק לעשות לי סחרחורת.״

סקורפיוס גלגל עיניים. 

״עם מי אתה הולך לנשף?״ הוא שאל בהרמת גבה והביט בחברו. 

״ג׳סמין,״ ג׳ון משך בכתפיו. 

ג׳סמין הייתה הבת של בלייז זאביני, תלמידה לא-הכי-חכמה בשכבתם של סקורפיוס וג׳ון. 

״מוצלחת,״ גיחך סקורפיוס. 

״היי, היא אומנם טיפשה, אבל יש לה חתיכת גוף!״ קרא ג׳ון.

סקורפיוס גלגל את עיניו. ״תעזור לי!״

״תזמין אותה מחר, בסוף שיעור שיקויים. תגיד לה שאתה רוצה לדבר איתה על שיעורי הבית, או משהו כזה, ואז תזמין אותה.״ ג׳ון נשכב על המיטה שלו. 

עיניו של סקורפיוס ברקו. 

למחרת, אחרי שיעור שיקויים, סקורפיוס עשה בדיוק מה שג׳ון אמר לו לעשות. 

״וויז- כלומר, רוז... יש לי שאלה לגבי שיעורי הבית..״ מלמל. 

רוז הביטה בו בהפתעה. 

סקורפיוס חיכה עד שהכיתה תתרוקן, ואז סגר את הדלת.

״מה קורה פה?״ שאלה רוז בחשדנות. 

״רוז,״ אמר סקורפיוס. ״האם תואילי לתת לי את הכבוד ותיהיי בת הזוג שלי בנשף?״

עיניה של רוז נפערו לרווחה. 

״זו אמורה להיות בדיחה או משהו?״ היא שאלה בכעס. ״אתה צוחק עליי?

לידיעתך, שלושה בחורים כבר הזמינו אותי לנשף, אז אני לא צריכה את הרחמים האוויליים שלך, או את כל מה שזה לא יהיה.״ היא יצאה מהחדר בחיפזון. 

סקורפיוס נשאר במקומו, אומלל. 

היא סירבה. 

רוז רצה לחדר המועדון, מתאפקת לא לפרוץ בבכי. 

איך הוא עשה לה את זה?

טוב, זה מאלפוי. אמר קול קטן בראשה. בטח תכנן להשפיל אותך בנשף.

אין שום סיבה הגיונית שהוא יזמין אותה. 

הוא לא צריך אותה, כל הסלית׳ריניות מאוהבות בו. 

הוא לא אוהב אותה. 

הו, לא. אין שום סיכוי שהוא יזמין אותה כי הוא באמת רוצה לצאת איתה. 

בהגיעה לחדרה, הדמעות כבר זלגו על לחייה. 

היא שנאה אותו. שנאה אותו, ובכל זאת אהבה אותו. 

ולמה? היא בעצמה לא ידעה. 

היא נרדמה מבכי, חולמת על עצמה לבושה בשמלת נשף מהודרת, מוכנה לרקוד עם סקורפיוס,

כשלפתע היא מתמלאת דבש ונוצות, וכולם צוחקים עלייה בקולי קולות, וסקורפיוס בראשם.

הפרק הקודם		הפרק הבא