ניסים יש רק באגדות

השבוע המשיך והיחידי שידע על הצמיד של אלבוס היה נואל.

"אתה נשבע לא לספר?" שאל אלבוס את נואל

"כן, כן נשבע" נואל שם יד על הלב "בשם הקווידץ"

"יופי..." אמר אלבוס ממורמר  "זה לא מצחיק"

כן, כך עבר השבוע של נואל.. שיעורים, לימודים, ובערך זהו...
הם התרגלו להוגוורטס (למרות שהיה להם קשה להתמצות שם) הם לרוב בילו עם טום ואחותו התאומה ליסה

"אז מה קורה?" הפתיעה אותם ליסה כשיצאה מחדרה. הם ישבו בחדר המועדון ולמדו.
"אוף, אני שונא את ציצרון (המורה להתגוננות מפני כוחות האופל מאז שוולדמורט נהרג) הוא נתן לנו סיכום של 10 עמודים על קללות בסיסיות וההשתמשות בהם" נואל התלונן

"וסנייפ (בסוף הקרב על הוגוורטס הוא חזר ללמד שיקויים) ממש עוזר עם שיעורי הבית שהוא נותן" טום הוסיף בציניות

"אתם באים לארוחת הערב?" שאלה ליסה את השאלה שניסתה לשאול כל-כך הרבה זמן.
בסוף הם סגרו את הספרים והלכו לאולם הגדול, כרגיל הופיע האוכל על השולחנות...

"שמעתי שאח שלך התקבל לנבחרת הקווידץ'"  אמר טום לאלבוס
"כן, ואומרים שהסיכויים שלהם לזכות בגביע הבתים ממש גדול" אלבוס אמר משועמם.

כשחזרו לחדרם אלבוס התחיל לנסח מכתב לאביו...

'היי אבא
מה שלומך?
אני בסדר, ועל הצמיד ששלחת לי הראיתי רק לחבר הכי טוב שלי נואל,
אנחנו מתכוונים לנסות את זה מחר,
כל השיעורים מעניינים אבל נותנים לנו יותר מדי שיעורים,
אהה וחוץ משיעורי תעופה (וגם זה בקושי) אני לא יכול לשחק עם חברי קווידץ'

באהבה אלבוס'

'אלבוס יקר

סידרתי גם לחבריך לחדר אישור,
ולחבר אחד בונרון 6000,
אני יודע שזה גורם לך להיות מפונק אבל עדיין,

אוהב אבא'

"אז למי אתה נותן את המטאטא?" שאל סדריק

"לנואל, אותו הכרתי בכבת וגם אין מי שיקנה לו" פניו של נואל התעצבו.
כעבור שבוע הייתה להם קבוצה קטנה ותמיד שיחקו משחקים (לא אמיתיים כי אין מספיק שחקנים).

....."100 נקודות יורדות לסליתרין"  "ו50 נקודות עולות לריינבקלו על הדיווך"

אני ישמח לתגובות

הפרק הקודם