זכרונות מן העבר

סיריוס בלק היה מאושר, מאושר כל כך שהיה יכול לשתות כוס מלאה במוגלת פרונקלשטונקלים.

מדוע הוא היה מאושר? הוא היה מאושר מכמה סיבות:

הראשונה, היא שסוורוס סנייפ, אויבם המושבע שלו ושל ג'יימס בעיקר, סובל ועצוב.

השניה היא, שעכשיו יש לחברו הטוב הזדמנות כלשהי, איזשהו אור-בקצה-המנהרה המאוד חשוכה שג'יימס חי בה,

וימשיך לחיות בה עד למחרת, ברגע שסיריוס סוף סוף יספר לו,

שלילי התחילה לראות ולהבין שסבר-מאוס סנייפ הוא לא יותר מאוכל מוות קטן, ואידיוט במיוחד, ושיש לו סיכוי קטנטן לצאת עם לילי.

סיריוס התקשה להתאפק כבר (סיריוס לא יכל ללכת כבר עכשיו משתי סיבות: היה לילה, ואסור לצאת מהמעונות בלילה, ולא רצה להפריע לג'יימס לישון).

סיריוס דילג למעונות הבנים בשמחה, תחת גלימת ההעלמות ששאל מג'יימס.

מרוב אושר הוא לא שם לב, והפיל מישהו בדרכו. "אאוצ'!" שמע סיריוס קול מוכר, "מי זה?!" בהקלה מרובה הבין שהפיל את חברו הטוב, רמוס לופין.

סיריוס פשט את הגלימה, עזר ללופין לקום, ושאל: "מה אתה עושה כאן, ירחוני?"

"רציתי לשאול את אותה שאלה בדיוק, רך כף."

"אתה לא תאמין מה שיש לי לספר לך!" אמר סיריוס בהתלהבות.

"לך, ולקרניים!", הוסיף.

"האמת היא, שסיבת השוטטות שלי קשורה לשלך.

רציתי לחפש אותך בשביל שנלך לבקר יחד את קרניים, במרפאה.", אמר לופין.

"אבל רציתי להתייעץ איתך איך נעשה את זה." הוסיף לאחר כמה שניות.

"בוא, היכנס איתי מתחת לגלימת ההיעלמות!" אמר סיריוס.

לופין נכנס מתחת לגלימת ההיעלמות, ושאל לאחר כמה דקות של הליכה: "נו, אז מה רצית לספר?"

"ששש... זה סוד" אמר סיריוס בשובבות קונדסאית.

"נו באמת, רך כף!" לופין הסתקרן.

"טוב, נו," סיים סיריוס את העדמת הפנים, "בסדר, אז אני אספר לך ולג'יימס יחד!"

"אוקיי, אם אתה אומר......"

אחרי כמה דקות נוספות של הליכה הם הגיעו. לפתע הם שמעו צעדים....

קוראים מקסימים שלי, שתהיה לכם שנה טובה ומתוקה!!!

ממני, סנאפלס :)

הפרק הקודם		הפרק הבא